דמי חנוכה – הבדלי גרסאות
עריכה, הוספת מקור |
עדכון, עריכה, הגהה |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
במכתב נוסף, מבאר הרבי את מנהג דמי חנוכה באופן זה: | במכתב נוסף, מבאר הרבי את מנהג דמי חנוכה באופן זה: | ||
{{ציטוט|תוכן=... "והשייכות המיוחדת עם חנוכה - יובן על פי לשון הרמב"ם, שהיוונים "פשטו ידם בממונם (של ישראל)". שהגם שלא מבואר הפרטים של שליחת-יד זו, אבל בוודאי שהיתה בדוגמת "טימאו כל השמנים", שבא ברור שכוונתם של שונאי ישראל היתה לא סתם לגזול השמנים באופן שיהיה מן הנמנע להדליק הנרות בבית-המקדש, אלא טימאו | {{ציטוט|תוכן=... "והשייכות המיוחדת עם חנוכה - יובן על פי לשון הרמב"ם, שהיוונים "פשטו ידם בממונם (של ישראל)". שהגם שלא מבואר הפרטים של שליחת-יד זו, אבל בוודאי שהיתה בדוגמת "טימאו כל השמנים", שבא ברור שכוונתם של שונאי ישראל היתה לא סתם לגזול השמנים באופן שיהיה מן הנמנע להדליק הנרות בבית-המקדש, אלא '''טימאו''' דווקא, כלומר שכוונתם היתה, אדרבה שידליקו נרות, אלא - בשמן טמא, שיהיה האור טמא, בטומאת הגויים. ומכאן גזרה שווה גם בענין הממון - סמל כל הענינים הגשמיים שאפשר לקנות בממון - שפירוש "פשטו ידם בממונם" הוא כנ"ל, שיהיה ליהודים ממון, אבל ממון טמא להוצאה טמאה, כלומר חיי יום-יום גשמיים מעורים בטומאה, רחמנא ליצלן, היפך הוראת תורתנו הקדושה - "קדושים תהיו - קדש עצמך במותר לך". ומכאן הרמז שב"מעות חנוכה" בכלל, ובפרט בממון ההולך לצדקה. שכשיהודי מרים "תרומה" מממונו לצדקה, השקולה כנגד כל המצוות, הרי לא רק שמקדיש תרומה זו, אלא גם "מרים" את תשע הידות שנשארו אצלו והופך גם אותם מגשמיות לרוחניות, ובפרט על ידי זה שקונה בהם דברים כשרים טובים ומועילים".|מקור=ליקוטי שיחות, חלק י, עמ' 291 - הוספות (מכתב מכ"ד טבת תשל"ה).}} | ||
למנהג דמי חנוכה נמצאים רמזים נוספים{{הערה|לקוטי לוי יצחק, ליקוטים ואגרות עמוד שנ"ח.}}: | למנהג דמי חנוכה נמצאים רמזים נוספים{{הערה|לקוטי לוי יצחק, ליקוטים ואגרות עמוד שנ"ח.}}: | ||