מדינת ישראל – הבדלי גרסאות

ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל היה [[דוד בן גוריון]] שהקים את המדינה, וכיהן בין השנים [[תש"ט]] - [[תשי"ג]], בשנים [[תשי"ד]] - [[תשט"ו]] כיהן [[משה שרת]], ולאחריו חזר שוב בן גוריון עד לשנת [[תשכ"ג]]. בשנים תשכ"ג - [[תשכ"ט]] - [[לוי אשכול]], ולאחר מכן בתור ראש ממשלה זמני בעקבות פטירתו של אשכול, [[יגאל אלון]]. בשנים תשכ"ט - [[תשל"ד]], [[גולדה מאיר]], תשל"ד - [[תשל"ז]], [[יצחק רבין]], תשל"ז - [[תשד"מ]], [[מנחם בגין]], תשד"מ - [[תשנ"ב]], [[יצחק שמיר]] ובשנים מ"ד - מ"ח בשותפות עם [[שמעון פרס]], תשנ"ב - [[תשנ"ו]] שוב יצחק רבין, תשנ"ו - [[תשנ"ט]], [[בנימין נתניהו]], תשנ"ט - [[תשס"א]], [[אהוד ברק]], תשס"א - [[תשס"ו]], [[אריאל שרון]], תשס"ו - [[תשס"ט]], [[אהוד אולמרט]], תשס"ט - [[תשפ"א]] שוב בנימין נתניהו, בשנת תשפ"א - [[תשפ"ב]], [[יאיר לפיד]] ו[[נפתלי בנט]] בשותפות, ובשנת [[תשפ"ג]] שוב בנימין נתניהו.

[[קובץ:נתניהו.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ראש הממשלה הנוכחי של [[מדינת ישראל]] מר [[בנימין נתניהו]] משוחח עם [[הרבי]] ב[[ראש חודש]], [[א' בכסלו]] [[תשנ"ב]]–1991, הרבי מעוררו לזרז ולקרב את ביאת [[המשיח]]]]

[[אדמו"ר הרש"ב]] שחי בתקופה בה הועלה רעיון הקמת המדינה על ידי הקונגרס הציוני, התייחס לכך בשלילה מוחלטת, ואף התבטא בחריפות: {{ציטוטון|ואם חס וחלילה יעלה בידם להחזיק בארץ כמו שמדמים בנפשם, יטמאו וישקצו אותם בשיקוציהם ומעלליהם הרעים, ויאריכו בזה את אורך הגלות.}}. את טעמו המרכזי נימק באיסור שלושת השבועות, האוסר על בני ישראל למרוד באומות ולעלות ל[[ארץ ישראל]] בכוחות עצמם עד לביאת הגואל: "גם השלמים עם ה' ותורתו [...] בהַגָלוּת הזה עלינו לצפות לגאולתנו וישועתינו של הקב"ה שלא על ידי בשר ודם [...] וכל שכן בכוחות ובתחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בכח הזרוע אין אנו רשאים". בנוסף נימק את התנגדותו בחשש להתבוללות וירידה מהדרך שתגרום הציונות באי שימת דגש על שלימות התורה והמצוות והתמקדות בהתיישבות בארץ כסממן לאומי{{הערה|אור לישרים, עמ' 57–61, הקדמה לקונטרס ומעין.}}.

הרבי אמר, בהקשר לכך שנשאל האם יכולה להיות התאמה בין הבחינה הדת והפוליטית, כי מדינת ישראל יכולה להיות בשני אופנים "מדינה של יהודים" או "מדינה יהודית", אם תהיה "מדינה של יהודים" כשאר כל המדינות העולם, היא לא תנצל את מלוא יכולתה, מה שאין כן אם תהיה "מדינה יהודית" שתנהג על פי תורת ישראל, דווקא באופן כזה תהיה ייחודית ונעלית יותר משאר המדינות{{הערה|[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/27/24/399 תורת מנחם - חלק כ"ז - שנת תש"כ - חלק ראשון. שיחת שבת פרשת משפטים, 399].}}.

הרבי התנגד בחריפות להשקפת ה[[ציונות דתית]] הסוברת שהקמת שלטון עצמאי בארץ ישראל ישראל היא בגדר 'אתחלתא דגאולה', עד שבין השאר כינה הרב [[אברהם יצחק קוק]] את הרצל '''עקבא דמשיח בן יוסף'''. במכתבים רבים ה[[רבי]] שלל בחומרה את הטוענים שכעת כבר התחילה ה[[גאולה]]. מאחר והמצב ב[[ארץ ישראל]] מהבחינה של קיום [[תורה]] ו[[מצוות]] לא נעשה טוב יותר על ידי הקמת [[מדינת ישראל]], ולהיפך, וממילא לא ייתכן שזוהי התחלת הגאולה, שמטרתה שלימות התורה ומצוות. ב[[מכתב]] שכתב לרב [[שלמה יוסף זוין]], כותב הרבי שהדבר גורם להתרופפות בקיום תורה ומצוות ולדחיית ה[[קץ]]{{הערה|"כיון שלדעתי {{מונחון|על ידי זה|על ידי זה}} דוחין את ה[[קץ]] {{מונחון|ח"ו|חס וחלילה}}, נוסף {{מונחון|ע"ז|על זה}} שהדברים על דבר אתחלתא ד[[גאולה]] בזמן זה מביאים לקולא בקיום ה{{מונחון|תומ"צ|תורה ומצוות}}..." (אגרות הקודש, אגרת ג'קד)}}: "הביאור היחידי שנופלים קורבנות ב[[ארץ ישראל]] הוא בגלל ההכרזה של אתחלתא דגאולה{{הערה|וגם עתה לא הייתי כותב את כל הנ"ל באם לא ראיתי בזה - הכרזת "אתחלתא דגאולה" - עניין של סכנה. כי זהו הביאור היחידי ש({{מונחון|לע"ע|לעת עתה}}) מצאתי על עניין הקרבנות והחללים ב{{מונחון|אה"ק|ארצנו הקדושה}} {{מונחון|ת"ו|תיבנה ותכונן}} וביניהם אפילו כאלו שניצולו מ[[השואה]] וראו [[ניסים]] גלויים בזה, ובכל זה נפלו ב{{מונחון|אה"ק|ארצנו הקדושה}} {{מונחון|ת"ו|תיבנה ותכונן}} ו{{מונחון|ג"כ|גם כן}} באופן בלתי טבעי כנ"ל", (אגרות הקודש, אגרת ט'תריג).}}. הרב [[שלום דב וולפא]], כתב בנושא זה את הספר '''בין אור לחושך'''.