לעקאח – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
העוגה היתה נפוצה בעיקר בקרב קהילות אשכנז, ובקהילות החסידים היה נפוץ להביא אותה לבית הכנסת לקידושים ו[[יארצייט|אזכרות]], כאשר בחסידות גור לדוגמא, נקבע כי זוהי העוגה היחידה שמותר להביא לקידושים ושמחות הנערכים בשטיבעל החסידי{{הערה|ככל הנראה בין השאר כדי לא לעורר קנאה ותחרות סמויה בין האמידים יותר ובין אלו שאין להם.}}. | העוגה היתה נפוצה בעיקר בקרב קהילות אשכנז, ובקהילות החסידים היה נפוץ להביא אותה לבית הכנסת לקידושים ו[[יארצייט|אזכרות]], כאשר בחסידות גור לדוגמא, נקבע כי זוהי העוגה היחידה שמותר להביא לקידושים ושמחות הנערכים בשטיבעל החסידי{{הערה|ככל הנראה בין השאר כדי לא לעורר קנאה ותחרות סמויה בין האמידים יותר ובין אלו שאין להם.}}. | ||
העוגה נחשבה כעוגה שמגישים בימים מיוחדים דווקא, כפי שניתן לראות בין השאר בעדותו של ר' יוזפא שמש שב[[וורמייזא]] ט"ו בשבט היה יום חופש לתלמידים והמלמדים מחלקים להם [[יין שרף]] ו"לעקאח"{{הערה|"מנהג חודש שבט, רי"א, חמשה עשר אומרים תחינה אפי'[לו] בשחרית, והוא יומא דמפגרי ביה רבנן המלמדים, ובפרט למקרי דרדקי, והוא יום משתה ושמחה למלמדי'[ם] והתלמידים. ונוהגין לתת לתלמידי'[ם] יין שרף ולשמוח עמם" ('''מנהגים דק"ק וורמיישא לרבי יוזפא שמש''', מהדורת יצחק זימר, מכון ירושלים, תשמ"ח, חלק ראשון, עמ' רמט-רנ).}} | העוגה נחשבה כעוגה שמגישים בימים מיוחדים דווקא, כפי שניתן לראות בין השאר בעדותו של ר' יוזפא שמש שב[[וורמייזא]] ט"ו בשבט היה יום חופש לתלמידים והמלמדים מחלקים להם [[יין שרף]] ו"לעקאח"{{הערה|"מנהג חודש שבט, רי"א, חמשה עשר אומרים תחינה אפי'[לו] בשחרית, והוא יומא דמפגרי ביה רבנן המלמדים, ובפרט למקרי דרדקי, והוא יום משתה ושמחה למלמדי'[ם] והתלמידים. ונוהגין לתת לתלמידי'[ם] יין שרף ולשמוח עמם" ('''מנהגים דק"ק וורמיישא לרבי יוזפא שמש''', מהדורת יצחק זימר, מכון ירושלים, תשמ"ח, חלק ראשון, עמ' רמט-רנ).}}. | ||
===בערב יום הכיפורים=== | ===בערב יום הכיפורים=== | ||