אהבה המסותרת – הבדלי גרסאות

בשורש אהבה זו  התבארו כמה מדריגות; משם הוי', מ[[שם י"ה|שם י-ה]], ומהאור שלמעלה מהשתלשלות.

ושורשה הנעלה ביותר הוא באור שלמעלה מהשתלשלות{{הערה|מים רבים תרל"ו פע"ג. לקו"ת לג"פ נט ג'.}}. וטעם שאין המים רבים דנפש הבהמית יכולים לכבותה, כי מעלת שורש נפש הבהמית על האלוקית הוא רק מצד ההשתלשלות{{הערה|ששורשה בתוהו ואילו שורש נפש האלוקית בתיקון.}}, אבל מצד האור שלמעלה מהשתלשלות קודם שורש האדם '''לכל'''{{הערה|דזהו מה שאמרו רז"ל (סנהדרין לח א') '''[[עבירה|דכשחטא]]''' אדם אומרים לו [[יתוש]] קדמך. והחרים תרל"א עמ' יט, לקו"ת שמיני עצרת פו ג'}}. אור זה  נקרא גם "צור"{{הערה|לקו"ת אחרי כו ג.}}, "קדם"{{הערה|לקו"ת שמע"צ פג ב-ג, עפ"י אוה"ת שמע"צ א'תתכ.}}, "חושך" ו"צל"{{הערה|לקו"ת שמע"צ פו ד, אלא ששם מדבר בבחינת [[חושך]] '''שלמעלה''' מאור שנברא ביום הראשון. ואילו בלקו"ת שה"ש ה ד מדבר שחושך הוא בחינת יחידה '''שלמטה''' ומקבלת מאור הראשון.}}, "אור שנברא ביום הראשון"{{הערה|שם=אור שנברא ביום הראשון|תו"א מד ג, לקו"ת ראה לב ב.}}.

'''א'''{{הערה|בשעה שהקדימו תרס"ג.}}. שמתעוררת מעצמה על ידי זמנים שהם "[[עת רצון]]" (כגון [[שבת]]{{הערה|ואפילו ב[[תפילה]], שהיא בחינת השבת שבימות החול (תו"א פ"ח א, לקו"ת בלק עב ב)}}) מאירה בחינת [[רעוא דרעוין]]{{הערה|שהיא מעין הגילוי שהיה בזמן ה[[בית המקדש|בית]] ב[[קודש הקודשים]].}}, וגילוי זה מעורר באדם את אהבתו המסותרת – אלא מכיון שהמשכת אור זה אינה מצד [[עבודת האדם]] אין זה שייך כל כך למציאותו (ל"ציור" שלו). '''ב'''{{הערה|תו"א נג א, לקו"ת מטות פא ג-ד,  מצה זו תש"ז פ"א.}}. שמתעוררת על ידי [[קיום המצוות]], דמאחר והמצוות הן [[רצון העליון|'''רצון''' העליון]]{{הערה|היינו, דרגת ה"[[כתר]]" שלמעלה מעולמות.}}, מעורר קיום המצוות את האהבה המסותרת (שלמעלה מהשכל) שבאדם. '''ג'''{{הערה|ד"ה יודא אתה תרס"ו.}}. שמתעוררת בעת רצון, אבל ע"י הקדמת העבודה שעל פי טעם ודעת. מאחר וגילוי אהבה המסותרת הוא '''[[מתנה]]''' (שנותנים לאדם מלמעלה), הוא כמשל המתנה כפשוטה, שניתנת רק למי שעשה לנותן נחת רוח{{הערה|כמאמר רז"ל (מגילה כז ב, גיטין נ ב, ב"ב קנו א) אי לאו דעביד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנתא.}}. ובנמשל, רק אחרי שעבד האדם לייגע את שכלו להוליד אהבה ויראה, הנה רק אז נותנים לו גילוי אהבה מסותרת שלמעלה מערך השגתו. '''ד'''. ועיקר{{הערה|תו"א מז ב, לקו"ת ויקרא ג ד (וראה בלקו"ת זה בעמ' א' שם שמחלק בין תורה למצוות).}} ה"[[יין]]" שמוציא את הסוד (אהבה המסותרת) לגילוי הוא לימוד תורה בביטול, ובפרט לימוד החסידות{{הערה|נחמו תרכ"ו פ"ה.}}. והטעם לזה, כי שורש אהבה המסותרת הוא האור שנברא ביום הראשון{{הערה|שם=אור שנברא ביום הראשון}} וגנזו בתורה, ולכן ע"י לימוד התורה הוא מתגלה בנפש האדם.

יחד עם האמור למעלה שהאהבה המסותרת מתגלה ע"י אור הבא מלמעלה, הנה בלי עבודת האדם היא לא תתגלה, ושלושה עניינים בזה.

'''א.''' מכיון שהיא "מתנה", יש צורך בעבודת האדם שתעשה "נחת רוח" (שתעורר את הרצון לתת לו המתנה). נחת רוח זו נעשית ע"י קיום המצוות ובפרט לימוד התורה בביטול{{הערה|טעמים ג-ד שבסעיף הקודם.}}. '''ב.''' יש צורך הן במילה גשמית והן במילה רוחנית. היינו, מכיון ששורש אהבה המסותרת הוא בחינת אדם קדמון{{הערה|שם=אדם קדמון}} אי אפשר שתתגלה במקום שיש ערלה וקליפות{{הערה|לקו"ת תזריע כא א.}} (ונדרשת מילה בגשמיות), וכן נדרשת מילה ברוחניות (פרישות מתאוות). כי התאוות מפרידות את האדם מהקב"ה ומכסות  את ליבו בערלת הלב (אוטמות את ליבו){{הערה|אוה"ת חנוכה שיב א, אנכי תש"ה פ"ד.}}. '''ג.''' מכיון שהאדם הוא מבחינת התיקון שעיקרו '''מוחין''' ואילו האהבה המסותרת היא '''טבעית''' – אם לא יתבונן תשאר האהבה (הבאה  מלמעלה) בהעלם ובנקודה ולא תתגלה בו{{הערה|לקו"ת בחקותי מז ע"ב. תו"א מד סע"ב, דרמ"צ קצ ע"ב.}}

'''א.''' מאחר ואהבה המסותרת טבועה באדם מצד בריאתו, כל עוד קיום המצוות בא רק מצד אהבה זו אינו נקרא עובד ה' כלל{{הערה|תניא פרק טו, לקו"ת שיה"ש לה ד, הנחות הר"פ צה.}}. '''ב.''' מכיון שאהבה זו היא טבע הנפש '''האלוקית''', מתעוררת ע"י התבוננות מצומצמת, וטבעה אהבה "כמים" – אין היא פועלת כל כך על נפש הבהמית (שעיקר הבירור שלה ע"י התבוננות עמוקה ורחבה ותקיעת הדעת, ואהבה כרשפי אש){{הערה|ד"ה וכי ימכור אוה"ת משפטים פ"ה, קונטרס העבודה פ"ה, תורת שלום עמ' 92.}}. '''ג.''' מאחר והיא עצמה אינה התהוות חדשה{{הערה|כי היא טבועה באדם מלידתו ומטבע בריאתו.}}, לכן גם אינה ממשיכה אור חדש (שלמעלה מהעולמות) אלא רק את האור המחיה ומהווה{{הערה|ולאחותו הבתולה תרכ"ז, ותרכ"ט פ"א ואילך. בלילה ההוא תש"כ (וכן בדודי שלח תרכ"ח פ"ד).}}.

מצד ענייניה הרבים נקראת האהבה המסותרת בשמות רבים ושונים: '''אב'''{{הערה|לקו"ת שמע"צ פג ב.}}, כי היא המולידה כל שאר האהבות, '''אהבה רבה'''{{הערה|תו"א מד רע"ג, מז א ואילך.}} (ולפי ביאור זה אהבה שכלית היא אהבת עולם), הן כי מצד שורשה היא למעלה מהדעת, וכן כי כשמתגלה אינה מוגבלת. '''אהבת עולם''', ובזה שני ביאורים הפוכים: "עולם" מלשון העלם – שהיא אהבה הטבעית שמאברהם, שלמטה מאהבה רבה  שנמשכת מאהרון{{הערה|אוה"ת סוכות א'תשמג, תו"א פב ע"ב.}}, ו"עולם" מלשון נצחיות (כמו "לעולם ועד"){{הערה|שם=אהבת עולם}} - שלפי ביאור זה היא למעלה מאהבה רבה. '''אות ברית''' (ולפעמים "ברית"){{הערה|לקו"ת שלח מב ג.}}, כי לא שייך בה שינויים והיא אות הברית ביני וביניכם. ונקראת '''אחותי'''{{הערה|שה"ש ד ט-י, ה' ב' ועוד. לקו"ת בהר לט ד'.}}מצד כמה טעמים: כי היא כדוגמת אהבת אח ואחות שהיא טבעית ואי אפשר שתפסק{{הערה|לקו"ת שה"ש לד ע"א, אוה"ת אמור עמ' קמט, ולאחותו הבתולה תרכ"ז ותרכ"ט פ"א.}}, כי "אחותי" הוא מלשון "איחוי אלכסנדרית" שמחבר שני דברים להיות כגוף אחד ממש{{הערה|לקו"ת בהר לט סע"ג, שה"ש כט רע"ג.}}, כי היא מבחינת החכמה שנקראת אחותי{{הערה|משלי ז' ד'.}}, וכי היא ירושה מאברהם שאיחה את כל באי העולם לפני הקב"ה{{הערה|ולאחותו הבתולה תרכ"ז ותרכ"ט פ"ב.}}. '''איתן'''{{הערה|ספר הערכים [אהבת ה'] אהבה מסותרת סעיף ב' (גדריה) ס"ק ג' (בתוקף מוחלטי, בסופו).}} מצד התוקף שבה, כי פירוש איתן הוא תוקף וחוזק{{הערה|נושאי כלי הרמבם הל' יסודי התורה פרק ה' הלכה ד'.}}. '''שש''' הוא אחד מארבעת המינים מהן עשויות יריעות המשכן, ורומז לאהבה המסותרת כי שש הוא פשתן{{הערה|תוספתא מנחות פ"ט ה"ז, יבמות ד' ב'.}}, ובפשתן כמה עניינים הרומזים לאהבה מסותרת: דכשם שבפשתן מכל גרעין עולה קנה יחידי כך האהבה מסותרת פשוטה ואינה מורכבת (ולכן נקראת גם '''בד''', מלשון בדד{{הערה|לקו"ת במדבר כח ג'.}}), וכן עניינה הוא ליכלל ביחידו של עולם{{הערה|שם=תו"ח|תו"ח שמות תמו ב ואילך, דרמ"צ פז א'. אוה"ת אחרי עמ' צ'.}}. בנוסף לכך צבע הפשתן לבן - צבע עצמי (ואינו כשאר גוונים שהם דבר הנוסף על העצם){{הערה|שם=תו"ח}}. ועוד, שפירוש המילה "שש" היא "ששש בגוונים". היינו, שהוא שורש לכל שאר הצבעים – וכך אהבה המסותרת שורש לכל שאר האהבות{{הערה|שם=תו"ח}}. והנה, ארבעת המינים שביריעות{{הערה|שש (פשתן), תכלת {צמר צבוע כחול), ארגמן (צמר צבוע אדמדם) ותולעת שני (צמר צבוע אדום) (שמות כו, א').}} הם כנגד ארבעת כלי המשכן{{הערה| ושני ביאורים בזה. בתו"ח (שמות תמז א'): ארון כנגד שש, שלחן כנגד תולעת שני, ומזבח הפנימי גנגד ארגמן (והחיצון אינו נמנה כי הוא מחוץ למשכן). ואילו בדרך מצותיך (פו ב): ארון ומנורה (נחשבים לאחד) כנגד שש, שלחן כנגד תולעת שני, מזבח הפנימי ארגמן והחיצון כנגד תכלת.}}, ובפרט "שש" הוא כנגד '''ארון ומנורה''' כי הארון שבו מונחים הלוחות רומז לשורש האהבה המסותרת, והמנורה שמונחת בדרום (חסד) רומזת לאהבה המסותרת כפי שבאה לגילוי בלב. '''אש שחורה''' (ולפעמים "שחרות" או "חושך"){{הערה|לקו"ת בחקתי מח ג'. שה"ש ה' ג-ד}}, הן מצד שהיא למעלה מבחינת גילוי, והן משום שהיא מכוסה ומוסתרת בנפש הבהמית. '''אש שלמעלה'''{{הערה|לקו"ת סוכות עח ד'.}} היא נקראת מצד כמה טעמים: א. שהיא כדוגמת אש שלמעלה שאין המים מכבים אותו, ב. שבאה מלמעלה והתגלותה היא רק אחרי עבודת האדם{{הערה|כדוגמת אש המזבח שיורדת רק אחרי שמביאים מן ההדיוט.}}, ג. כי אש שלמעלה דא אוריאל{{הערה|רמ"ז לזח"ג כז א'.}} – בגימטריה "אברהם" (והתעוררות אהבה זו היא מבחינת אברהם). '''חמאה'''{{הערה|לקו"ת שלח מב ד'.}}, כי 'חלב' הוא '''התבוננות''' המגדילה את האהבה, ו'חמאה' (שהיא השומן הצף על גבי החלב) רומזת לאהבה רבה שלמעלה מהכלי. '''יין'''{{הערה|תו"א לא א'. מו ב'. תו"ח מקץ עב ב'. ויחי צה ב'.}}, כי כשם שאת היין מפיקים ע"י ביטוש הענבים ואת היין המשובח דוקא מהענבים הגדלים על הארץ – כך גילוי האהבה המסותרת הוא ע"י ביטוש וביטול עצמו (ונפשי כעפר לכל תהיה{{הערה|סיום שמונה עשרה, מברכות יז א'.}}). '''לבן''' (צבע){{הערה|דרך חיים צט. תו"א מו ב'. תו"ח ויחי צה ב'.}}, כי כמו הצבע הלבן כך גם האהבה המסותרת היא עצמית ואינה מורכבת בשכל. '''סגולה'''{{הערה|ועתה אם שמע תשמעו תר"ס עמ' קלט.}}, כי סגולה הוא דבר שלמעלה מהשגת השכל, וכן "סגול" הם שלוש נקודות הרומזות להתכללות חסד-גבורה-תפארת (מצד הגילוי שלמעלה מהשתלשלות). '''סוד'''{{הערה|מאמרים תרכ"ט עמ' שסג-שסד.}}, כמו שאמרו{{הערה|עירובין ס"ה סע"א, סנהדרין לח א.}} "נכנס יין יצא סוד". היינו, דמצד עצמה מוסתרת אהבה זו בהעלם בנפש, ויציאתה לגילוי הוא ע"י יינה של תורה (פנימיות התורה, חסידות וקבלה, וכן עי קידוש של יין{{הערה|ולהעיר שבקידוש יש 70 תיבות, כהגימטריה של יין ושל סוד.}} וניסוך הין על המזבח). '''רז'''{{הערה|לקו"ת במדבר יג ד. נשא כד ד.}}, כי היא גנוזה בהעלם הנפש, וזהו "מי גילה לבני רז זה"{{הערה|שבת פח ע"א.}} – כי גילוי בחינת "רז" הוא ע"י בחינת "מי", ובזה עצמו שני פירושים: כי התגלות האהבה הטבעית הוא ע"י בינה (ובינה היא "מי"{{הערה|מאורי אור מ סח.}}), וכי מי הוא סובב מגילוי אהבה זו הוא ע"י המשכה מלמעלה{{הערה|ראה בפסקה "התגלותה – בכח אור הבא מלמעלה"}}. '''עולה'''{{הערה|שם=לקו"ת שמע"צ צג|לקו"ת שמע"צ צג א.}}, כי אינה בבחינת רשפי אש הנקראים אִשֶה (בסגול){{הערה|שזו האהבה הבאה מבירור נפש הבהמית.}}, אלא בבחינת יחוד בתכלית{{הערה|כי סיבתה הוא עצם הנשמה שהיא חלק ה' ממש.}}. '''ציון''', כי זה שישראל הם עם ה' מתבטא בכך שמוסרים נפשם עבורו, ומסירות נפשם היא מצד אהבה זו{{הערה|שם= אוה"ת דברים עמ' לג|אוה"ת דברים עמ' לג}}, כי אהבה זו שבאדם היא ציון ורמז לרצון העליון{{הערה|שם=לקו"ת שמע"צ צג}}, כי ציון בגימטריה "יוסף"{{הערה|לקו"ת להאריז"ל ויצא ד"ה ותקרא. מאו"א צ טו.}} – ואור שנברא ביום הראשון (שממנו באה האהבה המסותרת) נזרע ביוסף הצדיק{{הערה| אוה"ת דברים עמ' לג}}, וכי בציון (ירושלים) נאמר "שם ציווה ה' את הברכה"{{הערה|תהילים קלג ג'.}} וכן אהבה זו היא בחינת ברכה{{הערה|שם=לקו"ת דברים א ג| לקו"ת דברים א ג.}}. '''ברכה'''{{הערה|שם=לקו"ת דברים א ג}}, כי בדרך כלל אהבה היא הממוצע להגיע מהודאה לברכה{{הערה|לקו"ת דברים א סע"א}}, אבל אהבה זו היא עצמה בחינת ברכה. '''צל'''{{הערה|לקו"ת שמע"צ פו ד.}}, כי (למרות שהיא מסותרת) בכוחה להגן כל היום{{הערה|כמו שצל הוא מחסה להגן מחום השמש, מזרם ומטר.}} על חיצוניות הלב שלא יפול בתאוות. '''קדושה'''{{הערה|לקו"ת שלח מב ע"ג. לקו"ת מטות פא ד.}}, כי "קדוש" הוא מובדל. ומובדל באמת אפשר לומר רק על אור אין סוף המובדל מעולמות – שמשם נלקחה אהבה זו. וזהו שנאמר בישראל{{הערה|דברים ז ו.}} "כי עם קדוש אתה", דעיקר ההבדל שבין ישראל לעמים הוא מצד אהבה זו שלמעלה מהשכל.