ואתה תצווה (תוכן מאמר) – הבדלי גרסאות

שורה 32: שורה 32:
כאן עובר [[אדמו"ר הריי"צ]] לבאר את המילים '''"כתית למאור"'''. ומבאר, שבזמן ה[[גלות]], כל אחד שבור ומדוכא "כתית",  
כאן עובר [[אדמו"ר הריי"צ]] לבאר את המילים '''"כתית למאור"'''. ומבאר, שבזמן ה[[גלות]], כל אחד שבור ומדוכא "כתית",  


ועל ידי זה ניתן להגיע ל"מאור" - [[עצם הנשמה]] ועל כך שואל הרבי: שני עניינים אלו המבוארים במאמר - חיזוק האמונה הנעשה על ידי [[משה]] (ואתפשטותא דילי'), ו"כתית למאור", לכאורה אין ביניהם קשר, ומדוע [[אדמו"ר הריי"צ]] מחבר ביניהם?
ועל ידי זה ניתן להגיע ל"מאור" - [[עצם הנשמה]] ועל כך שואל הרבי: שני עניינים אלו המבוארים במאמר - חיזוק האמונה הנעשה על ידי [[משה]] (ואתפשטותא דילי'), ו"כתית למאור", לכאורה אין ביניהם קשר,
 
ומדוע [[אדמו"ר הריי"צ]] מחבר ביניהם?
===סעיף ד'===
ומנסה ליישב:
 
מאמרו של [[אדמו"ר הריי"צ]] פותח בפסוק '''"וקבל היהודים את אשר החלו לעשות"''' ומבאר ב[[מאמר]], שב[[פורים]] היהודים קבלו על עצמם את מה שהותחל לפני כן. בפורים קבלו עליהם היהודים את התורה שנתנה במתן תורה.
 
וכותב, שזהו דבר פלא:
ב[[מתן תורה]] היה [[גילוי אלוקות]] באופן הנעלה ביותר, ואילו בימי [[אחשוורוש]], שרר העלם והסתר וחושך רוחני גמור. ובכל זאת, ב[[מתן תורה]], הייתה רק ההתחלה, ודווקא בימי [[אחשוורוש]], היה גמר [[קבלת התורה]]?
 
'''התשובה היא''': שבזמן [[אחשוורוש]] זכו [[בני ישראל]] ל[[מסירות נפש]]. ולכן זכו לגמר [[קבלת התורה]]. ניתן לומר, שבהמשך לזה, מביא [[אדמו"ר הריי"צ]] את הסברו ב"כתית למאור".
 
כי לכאורה עדיין דרוש ביאור: כיצד באמת ייתכן, שדווקא כשישראל היו בשפל המדרגה, זכו להגיע ל[[מסירות נפש]]?
 
 
על כך מביא [[אדמו"ר הריי"צ]] את הביאור ב'''"כתית למאור"''', שכשנמצאים במצב של קושי, מגיעים ל"מאוֹר"  [[עצם הנשמה]], וכשמתגלה [[עצם הנשמה]] - יהודי מוסר את נפשו.
 
אך מכך ש[[אדמו"ר הריי"צ]]] כותב את הביאור כהמשך לביאור ב"ואתה תצווה" משמע שביאור זה לא נועד רק כדי להסביר את מה שהיה ב[[פורים]], אלא שהעניינים של '''"ואתה תצווה"''' ו'''"כתית למאור"''' קשורים אחד בשני.
אם כן יש להבין, מהו הקשר בין "כתית למאור" ל'רעיא מהימנא'.