יהונתן בנטובאיש – הבדלי גרסאות

עיקרה של השיטה הוא שאף שהיקום כולו נחווה ונראה לנו כאילו יש בו [[עילה ועלול|סיבה ותוצאה]], וכל אירוע הוא תוצאה של אירוע קודם שגרם לו{{הערה|אבן שנופלת (סיבה) גורמת לשבירת זכוכית (תוצאה). תהליכים כימיים גורמים לתגובות, וכן הלאה - הכל קורה בגלל התנגשויות או משיכות בין דברים חומריים}}, למעשה אין השפעה ישירה בין אירוע אחד למשנהו, אלא כל רגע בזמן וכל נקודה במקום מחושבת בבת אחת על ידי "תודעה עליונה" - חישוב עקרוני אחד ענק הנמצא מעל לכל חוקי הפיזיקה, וגורם באופן ישיר ליצירת, קיום והתפתחות כל האירועים ביקום. כך שיש לחשב כל פעולה פיזיקלית באופן לא-סיבתי ('''ACC''' - '''A'''-'''C'''ausal '''C'''omputationwww) כלומר בלי קשר חומרי בין העצמים, ולהתייחס ליקום כולו כחישוב אחד ענק ומתמיד המגיע באופן סימולטני מאותה תודעה גדולה וקבועה - "עיקרון חישובי אוניברסלי עליון" ('''UCP''' - '''U'''niversal '''C'''omputational '''P'''rinciple){{הערה|בחלק מכתביו מסומל העיקרון החישובי האוניברסלי הזה באות העברית "יוּד" (י).}}.

התיאוריה זכתה להערכה בקרב חוקרים וחושבים המבקשים פתרונות חדשניים לבעיות עמוקות בפיזיקה, ומוקירים את עומקה הפילוסופי ואת ניסיונה לאחד [[מדע]] ותודעה, כמו את היותה מספקת פתרונות עקביים יותר לתעלומות קיימות. אך מאידך נתקלה בהסתייגות משמעותית מצד הזרם המרכזי של הפיזיקה, בעיקר בשל אופיה ה"א-סיבתי" (ACC) הקורא תיגר על המודלים הפיזיקליים המטנדרטיים בהם מתוארת המציאות כתוצאה של אינטראקציות חומריות, ומערער הנחות יסוד כמודל המפץ הגדול וחלקים מ[[אלברט איינשטיין#הרבי ותורת היחסות|תורת היחסות של איינשטיין]] וממכניקת הקוונטים, וכן בשל הסתמכותה על מושגים כמו "תודעה אוניברסלית" שקשה לבחון ולמדוד אותם בכלים ה[[מדע|מדעיים]] המקובלים.