איסור הקטרת שאור ודבש – הבדלי גרסאות

== מקור המצווה ==

# '''הטעם לאיסור הקרבת דבש''' – הדבש, שהוא מתוק ביותר, מסמל את הרצון למתיקות ולפינוק. על פי זה, התורה אסרה את הדבש במנחה כדי להימנע מהנטייה לפנק את עצמך יותר מדי, ולהימנע מהתפנקות בעולם הזה. יש בזה גם חינוך לילדים לבל יתמכרו אחרי המאכלים המתוקים כפי שנוהגים הזוללים והסובאים. התורה רוצה להדגיש כי על האדם להתמקד במאכלים מועילים וצרכים חיוניים לגופו, ולא לנסות ליהנות רק מהחושים, כמו טעימת המתוק שנעשית לעיתים מתוך כוונה לחוש את הנאה הגרונית בלבד. יש לחנך את האדם לכוון במזונו ובשתייתו, לא לטובת הנאה רגעית או לחפש רק את המתוק שבחיים, אלא מתוך מטרה לשמור על בריאות הגוף והנפש.

הטעם לאיסור הקרבת שאור ודבש הוא לעורר את מידת '''הענווה''' אצל המקריב.

לכן, לא יתקבלו על המזבח המיני מתיקה הללו, משום שהם מייצגים את הגבורות ולא את החסד המוחלט, שעליו נבנים הקרבנות הרוחניים{{הערה|[[תורה אור]] הוספות שמות קז,ב.}}.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:מצוות]]

[[קטגוריה:קרבנות]]