דבש – הבדלי גרסאות
| שורה 14: | שורה 14: | ||
==בחסידות== | ==בחסידות== | ||
בחסידות מבואר הפסוק "ארץ זבת חלב ודבש", כי [[טבע]] הדבש הוא לשמר את הנשמר בתוכו שלא יתקלקל, וישאר בדיוק כמו קודם. ואם לא הדבש, המאכל יתקלקל, כי אז ייפרדו ממנו חלקי ה[[ארבע יסודות]] שבכל דבר ויירקב. והסיבה שהדבש משמר היא כי טבע הדבש לכווץ כל דבר, כמו שטבע החומץ לכווץ ולהצמית{{הערה|כמ"ש בפוסקים ביורה דעה בכמה מקומות, וכמו הורדוס דטמנה בדובשא (ראו: בבא בתרא ג, ב ) כו'}}, ולפי שהוא מצמית ומכווץ נקמצים בו הד' יסודות ואינם מניחים להיפרד ולהיכלל כל אחד במקורו כו'. ועוד זאת פעולת הדבש שמהפך ממר למתוק, שהרי הוא מהפך את הדבר הנטמן בו לדבש. דהיינו שברוב הימים מאוד, ייהפך הדבר הנטמן שנעשה דבש ממש{{הערה|וכמ"ש ביורה דיעה בענין היתר רגלי הדבורים שבדבש. ובענין חתיכה של איסור שנפלה בדבש עיין בהרא"ש פרק כיצד מברכין בשם הר"ר יונה ובטור אורח חיים סי' רי"ו ובטור יורה דיעה סי' פ"א דיעות בזה}}. | בחסידות מבואר הפסוק "ארץ זבת חלב ודבש", כי [[טבע]] הדבש הוא לשמר את הנשמר בתוכו שלא יתקלקל, וישאר בדיוק כמו קודם. ואם לא הדבש, המאכל יתקלקל, כי אז ייפרדו ממנו חלקי ה[[ארבע יסודות]] שבכל דבר ויירקב. והסיבה שהדבש משמר היא כי טבע הדבש לכווץ כל דבר, כמו שטבע החומץ לכווץ ולהצמית{{הערה|כמ"ש בפוסקים ביורה דעה בכמה מקומות, וכמו הורדוס דטמנה בדובשא (ראו: בבא בתרא ג, ב ) כו'}}, ולפי שהוא מצמית ומכווץ נקמצים בו הד' יסודות ואינם מניחים להיפרד ולהיכלל כל אחד במקורו כו'. ועוד זאת פעולת הדבש שמהפך ממר למתוק, שהרי הוא מהפך את הדבר הנטמן בו לדבש. דהיינו שברוב הימים מאוד, ייהפך הדבר הנטמן שנעשה דבש ממש{{הערה|וכמ"ש ביורה דיעה בענין היתר רגלי הדבורים שבדבש. ובענין חתיכה של איסור שנפלה בדבש עיין בהרא"ש פרק כיצד מברכין בשם הר"ר יונה ובטור אורח חיים סי' רי"ו ובטור יורה דיעה סי' פ"א דיעות בזה.}}. | ||
וכל זה מסיבת הכיווץ שיש בדבש. עד שברוב הימים יהפכנו לדבש ממש. ועיקר הטעם הוא מפני שבדבש יש גבורות גם כן - הגם שהוא מתוק - שהרי שורף הלב, והוא מבחינת ה[[גבורות ממותקות]], דהיינו בחינת גבורות שבחסד, על כן בגבורתו וכוחו הוא מצמית ומכווץ, כי בחינת גבורות הוא הצמצום והכווץ בעצמותו העדר ההתפשטות. וכשהוא בתגבורת גדולה (במשך זמן ארוך), הוא מתגבר על אותו הדבר והופכו לדבש, והיינו שממתיק אותו גם כן, כי הלא זהו בחינת גבורה שבחסד שהוא התגבורת הגדולה של החסד להמתיק את הגבורות, כמשל חום היום שמצד [[דרום]] (שכנגד החסד) שהחמימות הוא בחינת גבורות של חסדים, עד שהופך שגם מצד ה[[צפון]] לא יהיה קר ומפשיר את השלגים וכדומה, וכן על דרך זה מיתוק הצנון מחריפותו על ידי הדבש הוא מסיבת גבורות שבדבש דוקא. | וכל זה מסיבת הכיווץ שיש בדבש. עד שברוב הימים יהפכנו לדבש ממש. ועיקר הטעם הוא מפני שבדבש יש גבורות גם כן - הגם שהוא מתוק - שהרי שורף הלב, והוא מבחינת ה[[גבורות ממותקות]], דהיינו בחינת גבורות שבחסד, על כן בגבורתו וכוחו הוא מצמית ומכווץ, כי בחינת גבורות הוא הצמצום והכווץ בעצמותו העדר ההתפשטות. וכשהוא בתגבורת גדולה (במשך זמן ארוך), הוא מתגבר על אותו הדבר והופכו לדבש, והיינו שממתיק אותו גם כן, כי הלא זהו בחינת גבורה שבחסד שהוא התגבורת הגדולה של החסד להמתיק את הגבורות, כמשל חום היום שמצד [[דרום]] (שכנגד החסד) שהחמימות הוא בחינת גבורות של חסדים, עד שהופך שגם מצד ה[[צפון]] לא יהיה קר ומפשיר את השלגים וכדומה, וכן על דרך זה מיתוק הצנון מחריפותו על ידי הדבש הוא מסיבת גבורות שבדבש דוקא. | ||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
== שאור ודבש == | == שאור ודבש == | ||
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[איסור הקטרת שאור ודבש]]}} | |||
כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' (ויקרא ב, יא). על פסוק זה אמר אדמו"ר המהר"ש: | כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' (ויקרא ב, יא). על פסוק זה אמר אדמו"ר המהר"ש: | ||
"כל שאור" – רומז לאדם שלעולם הוא 'חמוץ', בבוקר ובערב, בשבת, בחג ובימות החול. | "כל שאור" – רומז לאדם שלעולם הוא 'חמוץ', בבוקר ובערב, בשבת, בחג ובימות החול. | ||