משה ובר – הבדלי גרסאות

קפיץ (שיחה | תרומות)
תיאור על בנו החורג עידו
מ. רובין (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 5: שורה 5:
==תולדות חיים==
==תולדות חיים==
[[קובץ:ובר אצל הרבי.png|שמאל|ממוזער|250px|עובר לפני הרבי במעמד [[חלוקת דולרים]] שהתקיימה לאחר [[הנחת אבן הפינה להרחבת 770]], לצידו נראה תלמידו ר' [[עידו יצחק ארליך-וובר]]]]
[[קובץ:ובר אצל הרבי.png|שמאל|ממוזער|250px|עובר לפני הרבי במעמד [[חלוקת דולרים]] שהתקיימה לאחר [[הנחת אבן הפינה להרחבת 770]], לצידו נראה תלמידו ר' [[עידו יצחק ארליך-וובר]]]]
הרב משה ובר נולד ב[[ה' כסלו]] [[תרע"ד|תרד"ע]] ב[[ירושלים]] שבין החומות לאביו רבי פנחס לייבוש, תלמיד של רבי [[חיים מבריסק]], ולאמו מרת חווה. השם "משה" הוענק לו על שם זקנו, בעל ה"ישמח משה" מאוהעל, הונגריה. בהיותו בן שנתיים התייתם מאביו, שחלה במחלת הטיפוס, לאחר שעזר לחולים שלקו במחלה זו ודאג לכל מחסורם ב[[מסירות נפש]]. בגיל צעיר נכנס ללמוד בישיבת [[תורת אמת]] בשכונת [[מאה שערים]] בירושלים{{הערה|זאת בעוד ששאר אחיו התחנכו בישיבת עץ חיים בשכונת מחנה יהודה.}}. על פי הוראתו של אדמו"ר [[הריי"צ]], התמנה בעודו צעיר לימים, לתפקיד [[משפיע]] בישיבה. לפני המינוי, בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת [[תרפ"ט]], פגש [[אדמו"ר הריי"צ]] ברב ובר, ועמד על טיבו. מאז נקשרה נפשו של ר' משה ב[[אדמו"ר הריי"צ]], והוא היה כותב לו מכתבים ומקבל תשובות.  
נולד ב[[ה' כסלו]] [[תרע"ד|תרד"ע]] ב[[ירושלים]] שבין החומות לאביו רבי פנחס לייבוש, תלמיד של רבי [[חיים מבריסק]], ולאמו מרת חווה. השם "משה" הוענק לו על שם זקנו, בעל ה"ישמח משה" מאוהעל, הונגריה. בהיותו בן שנתיים התייתם מאביו, שחלה במחלת הטיפוס, לאחר שעזר לחולים שלקו במחלה זו ודאג לכל מחסורם ב[[מסירות נפש]]. בגיל צעיר נכנס ללמוד בישיבת [[תורת אמת]] בשכונת [[מאה שערים]] בירושלים{{הערה|זאת בעוד ששאר אחיו התחנכו בישיבת עץ חיים בשכונת מחנה יהודה.}}. על פי הוראתו של אדמו"ר [[הריי"צ]], התמנה בעודו צעיר לימים, לתפקיד [[משפיע]] בישיבה. לפני המינוי, בעת ביקורו בארץ ישראל בשנת [[תרפ"ט]], פגש [[אדמו"ר הריי"צ]] ברב ובר, ועמד על טיבו. מאז נקשרה נפשו של ר' משה ב[[אדמו"ר הריי"צ]], והוא היה כותב לו מכתבים ומקבל תשובות.  


[[התוועדות| התוועדויותיו]] עם תלמידי הישיבה הפכו עד מהרה לשם דבר ורבים נועצו בו. התייחד במסירת שיעורים בספר ה[[תניא]]. הוא תבע מתלמידיו שלמות רוחנית, והעמיד אלפי תלמידים בשיטה ייחודית זו. רבים מחסידי חב"ד ראו בו כמי שמגלם בקומתו הרוחנית את מדרגת ה[[בינוני]] הנשגבת, כפי שהיא מבוארת ב[[ספר התניא]], ויש הטוענים שהרבי העיד עליו בפירוש שהוא בינוני.
[[התוועדות| התוועדויותיו]] עם תלמידי הישיבה הפכו עד מהרה לשם דבר ורבים נועצו בו. התייחד במסירת שיעורים בספר ה[[תניא]]. הוא תבע מתלמידיו שלמות רוחנית, והעמיד אלפי תלמידים בשיטה ייחודית זו. רבים מחסידי חב"ד ראו בו כמי שמגלם בקומתו הרוחנית את מדרגת ה[[בינוני]] הנשגבת, כפי שהיא מבוארת ב[[ספר התניא]], ויש הטוענים שהרבי העיד עליו בפירוש שהוא בינוני.
שורה 25: שורה 25:


==פועלו==
==פועלו==
הרב ובר התייחד והתפרסם בזכות מידת ה[[חסד]] שאפיינה אותו. את כל כולו נתן עבור הזולת. ביתו בן שני החדרים בשכונת [[בתי אונגרין]] בירושלים, שזכה לכינוי "מלון ובר", נודע כפתוח לרווחה לחסרי בית ומרי נפש. אף רעייתו, הרבנית מרים, עמדה לימינו והכינה אוכל עבור האורחים הרבים. רבי משה ובר היה מכתת רגליו למרחקים על מנת לסייע לאנשים במצוקה.  
הרב ובר התייחד והתפרסם בזכות מידת ה[[חסד]] שאפיינה אותו. את כל כולו נתן עבור הזולת. ביתו בן שני החדרים בשכונת [[בתי אונגרין]] בירושלים, שזכה לכינוי "מלון ובר", נודע כפתוח לרווחה לחסרי בית ומרי נפש. אף רעייתו, הרבנית מרים, עמדה לימינו והכינה אוכל עבור האורחים הרבים. רבי משה ובר היה מכתת רגליו למרחקים על מנת לסייע לאנשים במצוקה.  


שורה 45: שורה 44:


אחד מתלמידיו הוא הרב [[עידו וובר-ארליך]], שהוסיף לשם משפחתו את השם וובר כאות הוקרה לזכרו. בנו הוא העיתנואי [[אריה ארליך]], סגן עורך המגזין [[משפחה|משפחה.]]  
אחד מתלמידיו הוא הרב [[עידו וובר-ארליך]], שהוסיף לשם משפחתו את השם וובר כאות הוקרה לזכרו. בנו הוא העיתנואי [[אריה ארליך]], סגן עורך המגזין [[משפחה|משפחה.]]  


בחורף [[תש"ס]] חלה הרב משה ובר. למרות זאת, התאמץ להתמיד בסדר יומו, שכלל קבלת קהל עמוסה, הנחת [[תפילין]] עם מקורבים ברחבת [[הכותל המערבי]] ומסירת שיעורים בישיבות שבראשן עמד. השתדל בכל מאודו להסתיר את סבלו מעיניהם של הפוקדים את מעונו, אף אם הדבר עלה לו במאמץ רב.  
בחורף [[תש"ס]] חלה הרב משה ובר. למרות זאת, התאמץ להתמיד בסדר יומו, שכלל קבלת קהל עמוסה, הנחת [[תפילין]] עם מקורבים ברחבת [[הכותל המערבי]] ומסירת שיעורים בישיבות שבראשן עמד. השתדל בכל מאודו להסתיר את סבלו מעיניהם של הפוקדים את מעונו, אף אם הדבר עלה לו במאמץ רב.