דף היומי בירושלמי – הבדלי גרסאות

'''דף היומי בירושלמי''' הינה תקנת [[שמחה בונים אלתר|אדמו"ר בעל ה"לב שמחה"]] מ[[גור]] ללמוד דף יומי ב[[תלמוד ירושלמי]]. אחר התקנה [[הרבי]] התחיל בעצמו לערוך סיומים על תלמוד ירושלמי, והתייחס לתקנה כדבר חשוב, ואף התבטא "התחזקות בלימוד הירושלמי תחיש את [[ביאת המשיח]]".

באותם השנים בעולם התורה והישיבות, תלמוד ירושלמי היה מונח בצד ואף אחד לא היה לומד ומתעסק בו, והם עסקו בעיקר רק ב[[תלמוד בבלי]].

ב[[חודש כסלו]] [[תש"מ]] במהלך הכנסייה השישית ב[[ירושלים]] הציע אדמו"ר בעל ה"לב שמחה" מ[[גור]] את התקנה ללמוד דף יומי ב[[ירושלמי]]. הלימוד ימשך כ-4 וחצי שנים, כך שהלימוד יתחיל ב[[ט"ו שבט]] [[תש"מ]] ויסתיים ב[[י"א אייר]] [[תשד"מ]].  

אחר התקנה עולם החרדי התלהב מהתקנה של אדמו"ר בעל ה"לב שמחה", מכיוון שקודם לזה לא למדו כלל את תלמוד ירושלמי.

מיד אחרי התקנה [[הרבי]] התחיל לעשות הדרנים על תלמוד ירושלמי במקביל ל[[הדרנים על הש"ס|הדרנים על תלמוד בבלי]].

ב[[חודש תמוז]] [[תשמ"ב]], לכבוד הסיום על [[סדר מועד]] בתלמוד ירושלמי, [[הרבי]] שלח איגרת מיוחדת:

שלשה חודשים לפני הסיום החגיגי של תלמוד ירושלמי כולו, ב[[י"ג אדר]] [[תשד"מ]], ביקר אצל [[הרבי]] ב[[יחידות]] הרב [[פנחס מנחם אלתר]] שכיהן אז כראש ישיבה "שפת אמת" (ובמהשך לאדמו"ר מגור בעל ה"פני מנחם"). רוב ה[[יחידות]] הם הרבי דיבר עם הרב אלתר על הסיום הירושלמי, שצריך לעשותו בפרסום האפשרי.  

- "אכן, הדבר נתקבל ביותר" ענה הרב פנחס מנחם אלתר.

- "ישנם השואלים מדברי המדרש "ה[[לוחות הברית|לוחות]] ראשונות על שניתנו בפומבי לפיכך שלטה בהן עין הרע ונשתברו, וכאן אמר לו הקב"ה אין לך יפה מן הצניעות". אבל לאידך מצינו, שבדבר שב[[קדושה]] צריך להיות פירסום, וכיודע תשובת ה[[רשב"א]] "מצוה לפרסם עושי מצוה"".

דבר נוסף ש[[הרבי]] הציע באותה ה[[יחידות]] היא, להשלים את המסכתות שאין עליהם [[גמרא]], על ידי לימוד [[משניות]]. וגם מכיוון שסיום תלמוד ירושלמי נגמר ב"לא טוב", אזי כשיוסיפו את המשניות ללימוד, כך "יסיימו בטוב" את התלמוד ירושלמי.  

{{ציטוטון|בנוגע ללימוד "דף היומי" בתלמוד בבלי – כבר נהגו כן כמה וכמה פעמים, יותר מג' פעמים, ובכלל – בכגון דא מספיקה הקביעות דפעם אחת, מכיון שהדבר נעשה ברבים ובפירסום; אמנם, בנוגע ללימוד "דף היומי" בתלמוד ירושלמי, הנה מכיון שנמצאים ב"מחזור הראשון", עוד לפני שנקבע ה[[מנהג]] בזה – יכולים לקבוע עתה את ה[[מנהג]] באופן שירצו, הן בנוגע להשלמת ה[[משניות]] במסכתות שבחלקן אין [[גמרא]], והן בנוגע להשלמת המשניות במסכתות שאין עליהם גמרא כלל, ואדרבה – על ידי זה יקבע [[מנהג]] זה לדורות!}}

במשך היחידות שאל הרב פנחס מנחם אלתר את הרבי: "לגבי עריכת סיום מסכת בקשר ל"[[סעודת מצוה]]" (ב[[תשעת הימים]] וכיו"ב) – ישנם המדייקים לעשות סיום על המסכתות דתלמוד בבלי בלבד, מכיון שכל המסכתות דתלמוד ירושלמי אינם בשלימותם לגמרי, שהרי ישנם כו"כ ענינים שנשארו בקושיא כו', ולא הוגה וכו', ובמילא – חוששים הם ש[[סיום מסכת]] בירושלמי אינה באופן ד"שלים מסכתי'".

הרבי ענה לו: "דבר זה הוא חידוש גדול אצלי – שהרי כמה וכמה אחרונים מקילים בנוגע לסיום, ועד אפילו – על אבות דר"ג, וישנם אחרונים שהגזימו ומקילים לעשות סיום אפילו על פרק אחד בלבד! ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר אודות מסכת שלימה – גם מסכתות קטנות, ובפרט אבות דר"נ – מסכת שיש בה ריבוי פרקים, ואם כן, לכאורה בטח יכולים לעשות סיום על מסכת בתלמוד ירושלמי!"{{הערה|ראה היחידות המלאה בספר "שיח שרפי קודש" עמודים 113-134.}}

בסיום ירושלמי ב[[מסכת נדה]], [[הרבי]] אמר את הסיבה, בשביל מה צריך להוסיף לבמסכת נדה [[משניות]] בפרקים שאין בהם [[גמרא]], ובכלל המסכתות שאין בהם גמרא:

{{ציטוטון|הקא - סלקא דעתך להוסיף בדפוסי ירושלמי את שאר ה[[משניות]] ד[[מסכת נדה]] עד ל[[סיום מסכת|סיום המסכת]] – נתעורר אצלי מסיבה נוספת: סיום הירושלמי שלפנינו (ב[[מסכת נדה]]) הוא – בענין דהיפך ה[[טהרה]], ומאז ומתמיד היה לי צער, וצריך עיון גדול לפי עניות דעתי מזה שה[[ירושלמי]] אינו מסיים בדבר טוב!

{{ציטוטון|הרי זה עניין שלפי עניות דעתי דבר האבוד ושהזמן גרמא ולכן כותבני בחול המועד – הגעתני ידיעה על דבר קא סלקא דעתך דקביעת יום הסיום דהירושלמי בי"א אייר (ובהוספת רק פרק אחד) והנה על-פי זה – רוב דסדר טהרות לא נכלל – לא בלימוד דדף ה[[בבלי]] ולא – דהירושלמי, באם "יגלגלו" הסיום ליום זכאי – תשלומין דחג השבועות (וגם יום הילולא בבית [[גור]]) – זמן לכלול כל הנזכר לעיל, על כל פנים באם יגלגלו ל[[ל"ג בעומר]] – יכללו המסכת שמסיימת את ה[[ש"ס]] בהסיום ואת כבוד-תורתו הסליחה – שנדרשתי ללא ששאלוני (וכיוון שכבר התחלתי בנידון זה פנים אל פנים – לפי עניות דעתי, מוכרחני לגמור הנ"ל).}}

ביום ראשון [[י"א אייר]] [[תשד"מ]] התקיים ב[[בורו פארק]] מעמד חגיגי לסיום ירושלמי הראשון. בהתאם הוראת הרבי נסעו לסיום אנ"ש ובחורים רבים. הרב [[מרדכי מענטליק]] כובד לקרוא מכתב של הרבי שבו הדרן קצר על הירושלמי וקשר בין סיום הירושלמי לתחילתו. במכתב [[הרבי]] ציטט את דברי [[אדמו"ר האמצעי]] ו[[אדמו"ר הרש"ב]] "שמאיר בה ה[[חכמה]] ברורה כמו שהיא למעלה ב[[גילוי]]". כשהדגשת [[הרבי]] על העניין שירושלמי זה עניין השלום כפי שפתח את המכתב "לימוד הירושלמי שיביא גם למעשה (ולהנהגה) כהנהגת מארי דתלמוד ירושלמי – שמנעימין זה לזה... חיבה ורעות נוהגים זה בזה לקיים מה שנאמר "האמת והשלום אהבו"". ו[[הרבי]] סיים עם הסיום של [[מסכת טהרות]] במשניות "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום".

מאז התקנה של "דף היומי בירושלמי" [[הרבי]] הקפיד מאז לערוך השוואה בשינויים בין ה[[תלמוד בבלי]] לתלמוד ירושלמי.וכמו ש[[הרבי]] בעצמו אמר את זה בכמה וכמה הדרנים. ובכלל באותה תקופה [[הרבי]] אמר עשרות שיחות בנוגע לתלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי.

ב[[יארצייט]] של [[הרבנית חנה]] ב[[ו' תשרי]] [[תשמ"ג]] [[הרבי]] ערך הדרן ואמר שלימוד תלמוד ירושלמי הוא כיום עניין שהזמן גמרא, "וכנהוג לאחרונה – להתעכב על השינויים שבין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, ובפרט שלימוד הירושלמי הוא עניין שהזמן גרמא כי בקרוב ממש יוצאים מ"בבל" כללות עניין הגלות ובאים ל"[[ירושלים]]", ב[[גאולה האמיתית והשלימה]] על-ידי [[משיח צדקנו]]".

אף בסיום [[מסכת סוטה]] שהרבי ערך בערב [[חג השבועות]] [[תשמ"ב]], סיים הרבי באופן נדיר גם את [[מסכת סוטה]] בתלמוד ירושלמי, והסביר את הגישה בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי במידת ה[[ענווה]] שבהם.