מחט: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "</ref>" ב־"}}") |
מ (החלפת טקסט – "<ref>" ב־"{{הערה|") |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
טהרת המחט מטומאה היא במקוה טהרה, אך בדרך כלל לא רוצים להכניס אותה לעומק המים, כדי שלא יאבדו אותה, אלא שמים אותה על "מעלת המערה" (מדריגת העליונה של מדריגות המקוה), ומוליכים ומביאים במים, ומיד כשעבר גל מהמים נהייה טהורה. | טהרת המחט מטומאה היא במקוה טהרה, אך בדרך כלל לא רוצים להכניס אותה לעומק המים, כדי שלא יאבדו אותה, אלא שמים אותה על "מעלת המערה" (מדריגת העליונה של מדריגות המקוה), ומוליכים ומביאים במים, ומיד כשעבר גל מהמים נהייה טהורה. | ||
בעבודת האדם, זה הולך על עבודת האדם באופן של [[רצוא ושוב]]. וגם מורה על עבודת האדם בשתי הקצוות, לא רק כפי טבע נפשו, כי אם גם בקצה השני, מחמת הביטול שלו לקיים רצונו של הקדוש ברוך הוא | בעבודת האדם, זה הולך על עבודת האדם באופן של [[רצוא ושוב]]. וגם מורה על עבודת האדם בשתי הקצוות, לא רק כפי טבע נפשו, כי אם גם בקצה השני, מחמת הביטול שלו לקיים רצונו של הקדוש ברוך הוא{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/1TDdiL1p7XPtwe6I82JWZJTTCWQZ8WQcN/view סה"מ מלוקט ח"ד ע' קסא, בהוס' לסה"ש תש"נ ח"ב, תו"מ התוועדויות תש"נ ח"ב (ע' 290) (הדרן על סדר הלימוד ליארצייט (פכ"ד דכלים ופ"ז דמקוואות))]. וש"נ.}}. | ||
== בחסידות == | == בחסידות == | ||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
== פתחו לי == | == פתחו לי == | ||
אמרו רז"ל | אמרו רז"ל{{הערה|ראה שהש"ר פ"ה, ב [ב]. וראה לקו"ש ח"א ע' 191 הערה 17. וש"נ.}} "פתחו לי כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". | ||
במאמר חז"ל זה ישנםש שני גירסאות: | במאמר חז"ל זה ישנםש שני גירסאות: | ||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
וזהו שחודה של מחט מורה על [[מסירות נפש]], שאין בו שטח והתרחבות כלל, לא ביאור והסבר בשכל שבמוח, ולא ביאור והסבר במדות שבלב, ולא ביאור והסבר באיזה ענין שיהיה, כי אם נקודה בעלמא, ללא אורך רוחב ועומק כלל, שזהו המסירה ונתינה לגמרי, ללא התפשטות כלל, אבל זוהי נקודה שבה מונח הוא לגמרי בכל העצם וההתפשטות שלו. ונקודה זו עושה נקב במחיצה של ברזל המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. | וזהו שחודה של מחט מורה על [[מסירות נפש]], שאין בו שטח והתרחבות כלל, לא ביאור והסבר בשכל שבמוח, ולא ביאור והסבר במדות שבלב, ולא ביאור והסבר באיזה ענין שיהיה, כי אם נקודה בעלמא, ללא אורך רוחב ועומק כלל, שזהו המסירה ונתינה לגמרי, ללא התפשטות כלל, אבל זוהי נקודה שבה מונח הוא לגמרי בכל העצם וההתפשטות שלו. ונקודה זו עושה נקב במחיצה של ברזל המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים. | ||
ונקודת מסירות נפש זו, היא התוכן מה שהקב"ה אומר ומבקש "פתחי לי", שעל ידי זה "אני אפתח לכם פתחו של אולם" | ונקודת מסירות נפש זו, היא התוכן מה שהקב"ה אומר ומבקש "פתחי לי", שעל ידי זה "אני אפתח לכם פתחו של אולם"{{הערה|מ[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4280124 ד"ה בלילה ההוא, פורים תש"כ]. וש"נ.}}. | ||
== קישורים חיצונים == | == קישורים חיצונים == | ||
גרסה מ־23:41, 11 בדצמבר 2024
מחט היא ברזל דק וחד, יש לה חור קטן בקצה אחת להכניס בה חוט, ומשתמשים בו לתפור לחבר בגדים.
חודה של מחט
יש חודו של מחט שבה עושים את החור בבגד, כדי לתפור אותה ולחבר את שתי הקצוות אחת לשניה.
יש עוד חודה של מחט בקצה השני, שזה החור של המחט, שמכניסים בה את החוט. שעל ידו עושים את התפירה והחיבור.
בעבודת האדם
חודו של מחט שבה עושים את החור בבגד, מורה על ביטול בהתחתון, ביטול החומריות של הגשמיות כדי להכשיר אותה, שיהיה ראוי וכלי להמשיך בו גילוי אלוקות.
החוט שבו תופרים - בעבודת האדם הוא, עניני תורה ומצוות שעל ידם ממשיכים את ה"גילוי אלקות" - הקו וחוט "האי חוטא יקירא קדישא".
בהלכה
טהרת המחט מטומאה היא במקוה טהרה, אך בדרך כלל לא רוצים להכניס אותה לעומק המים, כדי שלא יאבדו אותה, אלא שמים אותה על "מעלת המערה" (מדריגת העליונה של מדריגות המקוה), ומוליכים ומביאים במים, ומיד כשעבר גל מהמים נהייה טהורה.
בעבודת האדם, זה הולך על עבודת האדם באופן של רצוא ושוב. וגם מורה על עבודת האדם בשתי הקצוות, לא רק כפי טבע נפשו, כי אם גם בקצה השני, מחמת הביטול שלו לקיים רצונו של הקדוש ברוך הוא[1].
בחסידות
| ערך מורחב – נמנע הנמנעות |
מביאים את המשל שלהכניס פיל בהחור של המחט, באופן שהחור ישאר חור קטן כמו שהוא, והפיל ישאר כמו שהוא, הוא מנמנע הנמנעות, ורק בכוחו של הקב"ה הכל יכול.
פתחו לי
אמרו רז"ל[2] "פתחו לי כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם".
במאמר חז"ל זה ישנםש שני גירסאות:
א. "כחררה של מחט" - זאת אומרת, החור של המחט, שבו מכניסים את החוט.
ב. "כחודה של מחט", - העוקץ של המחט, וזהו גם אמנם הגירסא המובאת במאמרי חסידות.
החילוק ביניהם:
החור שבמחט יש לו איזה שטח, שמכיון שצריך החוט לעבור דרכו, הרי כמה שרק החוט יהיה קצר ודק, הרי יש לו איזה שהוא שטח.
אבל החוד של המחט הוא באופן שהמחט הולך ומתקצר ודק עד שנעשה נקודה שאין אחריה אלא אפס.
וזהו שחודה של מחט מורה על מסירות נפש, שאין בו שטח והתרחבות כלל, לא ביאור והסבר בשכל שבמוח, ולא ביאור והסבר במדות שבלב, ולא ביאור והסבר באיזה ענין שיהיה, כי אם נקודה בעלמא, ללא אורך רוחב ועומק כלל, שזהו המסירה ונתינה לגמרי, ללא התפשטות כלל, אבל זוהי נקודה שבה מונח הוא לגמרי בכל העצם וההתפשטות שלו. ונקודה זו עושה נקב במחיצה של ברזל המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.
ונקודת מסירות נפש זו, היא התוכן מה שהקב"ה אומר ומבקש "פתחי לי", שעל ידי זה "אני אפתח לכם פתחו של אולם"[3].
קישורים חיצונים
- השפיץ של המחט https://jewishinsights.org/wp-content/uploads/2024/08/%D7%9B-%D7%90%D7%91-%D7%A4%D7%93-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%9C%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93-1.pdf
- מחט על שפת המערה - וידיאו של הרבי
הערות שוליים
- ↑ סה"מ מלוקט ח"ד ע' קסא, בהוס' לסה"ש תש"נ ח"ב, תו"מ התוועדויות תש"נ ח"ב (ע' 290) (הדרן על סדר הלימוד ליארצייט (פכ"ד דכלים ופ"ז דמקוואות)). וש"נ.
- ↑ ראה שהש"ר פ"ה, ב [ב]. וראה לקו"ש ח"א ע' 191 הערה 17. וש"נ.
- ↑ מד"ה בלילה ההוא, פורים תש"כ. וש"נ.