מצוה לפרסם עושי מצווה: הבדלים בין גרסאות בדף
(הוספת ערך) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
עם זאת, הפרסום הוא רק במקום שודאי שהוא לא יביא לקלקול, אך אם יש חשש שעצם הפרסום יפגע בפעולות, יש לשמור על הדברים בחשאי, וכפי שראינו אצל רבותינו נשיאינו שעשו פעולות רבות בחשאי{{הערה|שם=ויקהל}} | עם זאת, הפרסום הוא רק במקום שודאי שהוא לא יביא לקלקול, אך אם יש חשש שעצם הפרסום יפגע בפעולות, יש לשמור על הדברים בחשאי, וכפי שראינו אצל רבותינו נשיאינו שעשו פעולות רבות בחשאי{{הערה|שם=ויקהל}} | ||
==קישורים חיצוניים== | |||
*'''[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=397&ArticleID=428 מפרסמים עושי מצווה]''', ניצוצי רבי, התקשרות גליון 484 | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:פרסום]] | [[קטגוריה:פרסום]] | ||
גרסה מ־14:29, 26 באוגוסט 2024
ישנה מצווה לפרסם עושי מצווה, על אף שבאופן כללי בעבודת השם הכלל הוא 'הצנע לכת', זאת מכיון שפרסום עושי מצווה יכולה להביא תועלת בכך שתעורר אנשים נוספים להצטרף לעשיית המצווה.
בהלכה
על אף שבעבודת השם נדרשת עבודה באופן של הצנע לכת, כמו שעולה מהפסוק: "מָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹקֶיךָ"[1], פסק הרמ"א בשם הרשב"א: “המקדיש דבר לצדקה, מותר שיכתוב שמו עליו שיהא לו לזכרון, וראוי לעשות כן"[2].
הרמב"ן מוצא לכך סימוכין במנהג ה"תנופה" שהניפו את הזהב שהובא למשכן, שהיה זה "כדי להראותו, לשבח המביא על נדבתו", ובדומה לכך פירש הרד"ק על דברי הנביא זכריה[3]: "וְהָעֲטָרֹת תִּהְיֶה לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַעְיָה וּלְחֵן בֶּן צְפַנְיָה לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל ה’", שהיו שמותם כתובים ומפותחים בהם, כדי שיהיו נזכרים בפי הדורות הבאים.
במשנה במסכת יומא מוזכרים הכלים המיוחדים שעשו מונבז המלך ואמו הלני המלכה לבית המקדש, והדלתות שהביא ניקנור לבית המקדש והיו מזכירים אותו לשבח, ועל כולם נאמר "זכר צדיקים לברכה".
ובלשון הרשב"א "מידת התורה הוא, שהיא כותבת ומפרסמת עושה מצוה", וכפי שמוכיח זאת במקומות רבים.
הרבי מבאר שאין זה רק היתר, ולא רק שזוהי מידת התורה, אלא שיש לכך גם טעם הגיוני, והדבר מבוסס על דברי חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה", וכאשר יפרסמו את הדבר, זה יעורר אחרים נוספים להצטרף[4], ואפילו אם יש כאלו שהדבר גורם אצלם גאוה וישות, צריכים בכל זאת לפרסם אודות מעשיהם, על יסוד מאמר רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אפילו שלא לשמם[5].
אצל רבותינו נשיאינו
הרבי מזכיר פעמים רבות את פסק הרשב"א והרמ"א, ומעודד את העוסקים בצורכי ציבור לפרסם עושי מצווה, כמו לדוגמא לפרסם רשימה שתהיה תלויה על הקיר עם שמות המשתתפים בשיעור[6], לפרסם את שמות התורמים[7], ושיש ללמוד זאת מנימוסי המדינה לעשות זאת עם כל התוקף ובפרסום הכי גדול[8] (ובמכל שכן מקו השלילה, שזהו הענין המיוחד שבו לקויה ארצות הברית[9]).
הרבי הדגיש שיש מעלה דווקא בפרסום מעשים טובים של בעל עסק ואיש רגיל מן היישוב מאשר פרסום על מעשיו של רב, כיון שהתכלית היא שילמדו מהמעשים ויצטרפו אליהם, כאשר הפרסום הוא על אדם שדומה לו בהליכותיו ובעיסוקו, משפיע הדבר יותר[10].
עם זאת, הפרסום הוא רק במקום שודאי שהוא לא יביא לקלקול, אך אם יש חשש שעצם הפרסום יפגע בפעולות, יש לשמור על הדברים בחשאי, וכפי שראינו אצל רבותינו נשיאינו שעשו פעולות רבות בחשאי[5]
קישורים חיצוניים
- מפרסמים עושי מצווה, ניצוצי רבי, התקשרות גליון 484
הערות שוליים
- ↑ מיכה ו, ח.
- ↑ יורה דעה רמט יג.
- ↑ זכריה ו, ד.
- ↑ אגרות קודש חלק ה' אגרת א'שפב, ועוד.
- ↑ 5.0 5.1 שיחת שבת פרשת ויקהל תשי"ד.
- ↑ אגרות קודש חלק י"ב אגרת ד'א.
- ↑ ראו לדוגמא אגרות קודש חלק י"ז אגרת ו'רנח, חלק י"ב אגרת ג'תתקח, חלק כ"א אגרת ז'תתיט, ועוד.
- ↑ תורת מנחם חלק נח, שיחת שמחת תורה תש"ל.
- ↑ שיחת שבת פרשת בלק י"ב תמוז תשכ"ח.
- ↑ מכתב הרבי לר' זלמן יפה ט"ז כסלו תשכ"ז (אנגלית).