אבא השמח: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
היה ילד שמח והיו לו כשרונות נעלים, ב[[בר מצוה|בר המצוה]] שלו אמר [[פלפול]] בחריפות והפליא את שומעיו בדרוש על הפסוק "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא"{{הערה|קהלת יב יג}}, שנתיים שקד בספרי [[מוסר]] כמו "ארחות צדיקים" וכדומה{{הערה|הרב יוחנן גוראריה, '''אוצר חסידי חב"ד - חסידי אדמו"ר הזקן''' אבא 'השמח'. עמ' 11 ואילך.}}. | היה ילד שמח והיו לו כשרונות נעלים, ב[[בר מצוה|בר המצוה]] שלו אמר [[פלפול]] בחריפות והפליא את שומעיו בדרוש על הפסוק "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא"{{הערה|קהלת יב יג}}, שנתיים שקד בספרי [[מוסר]] כמו "ארחות צדיקים" וכדומה{{הערה|הרב יוחנן גוראריה, '''אוצר חסידי חב"ד - חסידי אדמו"ר הזקן''' אבא 'השמח'. עמ' 11 ואילך.}}. | ||
פעם בא [[תלמיד חכם]] גדול חסיד של [[המגיד ממזריטש]] ללון בבית הכנסת אורחים של אביו, ובהתנהגותו שבה את לבו של אבא, ובדברו עימו שמע בפעם הראשונה את תורות [[הבעל שם טוב]] על מידותיו של הקב"ה, ושגם יהודי פשוט מתקבל תפילתו כ[[קרבן עולה|עולה]] וזבח. כמו כן סיפר לו על | פעם בא [[תלמיד חכם]] גדול חסיד של [[המגיד ממזריטש]] ללון בבית הכנסת אורחים של אביו, ובהתנהגותו שבה את לבו של אבא, ובדברו עימו שמע בפעם הראשונה את תורות [[הבעל שם טוב]] על מידותיו של הקב"ה, ושגם יהודי פשוט מתקבל תפילתו כ[[קרבן עולה|עולה]] וזבח. כמו כן סיפר לו על רבי [[אברהם מקאליסק (תלמיד המגיד ממזריטש)|אברהם מקאליסק]]. דבריו הלהיבו מאוד את אבא עד שביום אחד יצא מהבית בלי להודיע ויצא ל[[קאליסק]], שם מצא את החסידים מתפללים ב[[יראה]] גדולה ושמחים בעבודת הבורא, גם למד שם על עבודת ה[[חסידות]] וראה ששם העבודה הייתה בנויה על [[ענווה]] ו[[ביטול]] היש. | ||
שנה שלימה שהה בקאליסק שם התחבר עם תורת החסידות אך עם דרכיה בעבודה טרם התחבר. | שנה שלימה שהה בקאליסק שם התחבר עם תורת החסידות אך עם דרכיה בעבודה טרם התחבר. | ||
שם ב[[קאליסק]] נתוודע לרבי [[מנחם מנדל מהאראדאק]] ו[[אדמו"ר הזקן]], ב[[שבת מברכים]] [[אלול]] באחת השנים נסע | שם ב[[קאליסק]] נתוודע לרבי [[מנחם מנדל מהאראדאק]] ו[[אדמו"ר הזקן]], ב[[שבת מברכים]] [[אלול]] באחת השנים נסע רבי [[אברהם מקאליסק (תלמיד המגיד ממזריטש)|אברהם מקאליסק]] ל[[הורודוק]] , ור' אבא נסע איתו, ונשאר שם לשלוש חודשים, שם מצא אברכים ובחורים עובדי ה' ומאריכים בתפילה ב[[התבוננות]] ב[[פירוש המילות]], ושם גם ראה עבודה בשיפלות והצנע לכת, והיה הכל במתינות ובדרכי נועם, ולא ב[[התפעלות]]. | ||
בחודש השלישי לשהותו ב[[הורודוק]] בא ה[[אדמו"ר הזקן]] עם חסידיו לשבות אצל ר' מענדל, והיושבים בהורודוק שמחו לבואו, משום שרבי מנחם מענדל ערך לכבודו של האדמו"ר הזקן שולחן אף בימות החול, וכמו כן ביאר להם הרבי את הדרוש של ר' מענדל בשבת ההוא, שמחמת עומקם של דברים לא ירדו לסוף דעתו. אז החליט אבא לנסוע ל[[ליאזנא]], ושם למד את כללי החסידות. | בחודש השלישי לשהותו ב[[הורודוק]] בא ה[[אדמו"ר הזקן]] עם חסידיו לשבות אצל ר' מענדל, והיושבים בהורודוק שמחו לבואו, משום שרבי מנחם מענדל ערך לכבודו של האדמו"ר הזקן שולחן אף בימות החול, וכמו כן ביאר להם הרבי את הדרוש של ר' מענדל בשבת ההוא, שמחמת עומקם של דברים לא ירדו לסוף דעתו. אז החליט אבא לנסוע ל[[ליאזנא]], ושם למד את כללי החסידות. | ||
גרסה אחרונה מ־21:22, 3 ביולי 2024
רבי אבא דער לעבעדיקער (השמח), היה מחסידי אדמו"ר הזקן.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
רבי אבא נולד לאביו ר' מאיר זלמן מקלימאוויטש בעיר גלוכוב, ואחר כך עבר עם אביו לעיר קלימוביץ'.
היה ילד שמח והיו לו כשרונות נעלים, בבר המצוה שלו אמר פלפול בחריפות והפליא את שומעיו בדרוש על הפסוק "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא"[1], שנתיים שקד בספרי מוסר כמו "ארחות צדיקים" וכדומה[2].
פעם בא תלמיד חכם גדול חסיד של המגיד ממזריטש ללון בבית הכנסת אורחים של אביו, ובהתנהגותו שבה את לבו של אבא, ובדברו עימו שמע בפעם הראשונה את תורות הבעל שם טוב על מידותיו של הקב"ה, ושגם יהודי פשוט מתקבל תפילתו כעולה וזבח. כמו כן סיפר לו על רבי אברהם מקאליסק. דבריו הלהיבו מאוד את אבא עד שביום אחד יצא מהבית בלי להודיע ויצא לקאליסק, שם מצא את החסידים מתפללים ביראה גדולה ושמחים בעבודת הבורא, גם למד שם על עבודת החסידות וראה ששם העבודה הייתה בנויה על ענווה וביטול היש.
שנה שלימה שהה בקאליסק שם התחבר עם תורת החסידות אך עם דרכיה בעבודה טרם התחבר.
שם בקאליסק נתוודע לרבי מנחם מנדל מהאראדאק ואדמו"ר הזקן, בשבת מברכים אלול באחת השנים נסע רבי אברהם מקאליסק להורודוק , ור' אבא נסע איתו, ונשאר שם לשלוש חודשים, שם מצא אברכים ובחורים עובדי ה' ומאריכים בתפילה בהתבוננות בפירוש המילות, ושם גם ראה עבודה בשיפלות והצנע לכת, והיה הכל במתינות ובדרכי נועם, ולא בהתפעלות.
בחודש השלישי לשהותו בהורודוק בא האדמו"ר הזקן עם חסידיו לשבות אצל ר' מענדל, והיושבים בהורודוק שמחו לבואו, משום שרבי מנחם מענדל ערך לכבודו של האדמו"ר הזקן שולחן אף בימות החול, וכמו כן ביאר להם הרבי את הדרוש של ר' מענדל בשבת ההוא, שמחמת עומקם של דברים לא ירדו לסוף דעתו. אז החליט אבא לנסוע לליאזנא, ושם למד את כללי החסידות.
נשאר בליאזנא למשך 8 חודשים ואז חזר לקלימוביץ אל אביו. אביו שנהנה מהדברים שהביא בנו נסע אף הוא לליאזנא והתקרב לתורת החסידות[3] ר' אבא היה מראשוני החסידים בעיר קלימאוויטש, והפיץ את תורת החסידות בעיר.
ר' אבא היה דודו של החסיד ר' גרשון בער מפאהאר שהיה יתום מאביו ומאמו וגדל אצל משפחתו. ר' אבא היה מוביל אותו לחיידר וחוזר עמו על תלמודו[4].
כינויו[עריכה | עריכת קוד מקור]
הסיבה שר' אבא כונה "דער לעבעדיקער" (השמח) היא משום שכשהפיץ חסידות בעיר מגוריו קלימאוויטש, חרה להם למתנגדים מאוד והלשינו עליו בפני הפריץ שכביכול ר' אבא דיבר נגדו. הפריץ כעס, וציווה לתת לו חמישים מלקות.
ר' אבא בא לבוש בבגדי שבת לפריץ והודה לפרוץ על המכות שיתן לו. הפריץ חשב שהוא משוגע, ולכן לא קרא לחבריו הפריצים שיראו את העונש, ורק ר' אבא עם עוד כמה חסידים באו ובבגדי שבת.
החסידים רקדו לפני המלקות, ואחר כך קיבל את המכות, ואחר כך רקדו שוב. אחר כך אמר ר' אבא, שלא הרגיש כלל את המכות מחמת השמחה ששרתה בליבו על שקיבל מכות על הפצת החסידות, ומאז נקרא שמו ר' אבא דער לעבעדיקער[5].