מסכת בבא קמא: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
הצמח צדק<REF> [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16092&st=&pgnum=246 צמח צדק גיטין פ"ה, עמ' 238]</REF> מביא בנוגע לזה את דברי הרשב"א, המפרש כי המוחל שטר חוב של חבירו נחשב הוא להיזק ניכר, מכיון ש"היזקו ניכר כנוטל ממונו של זה ונותן לזה הוא". כלומר מכיון שלגבי הלווה והמלווה ניכר שאין המלווה יכול ליותר לתבוע את הלווה, ומפסיד הוא סכום כסף ממשי, נחשב הדבר להיזק ניכר. | הצמח צדק<REF> [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16092&st=&pgnum=246 צמח צדק גיטין פ"ה, עמ' 238]</REF> מביא בנוגע לזה את דברי הרשב"א, המפרש כי המוחל שטר חוב של חבירו נחשב הוא להיזק ניכר, מכיון ש"היזקו ניכר כנוטל ממונו של זה ונותן לזה הוא". כלומר מכיון שלגבי הלווה והמלווה ניכר שאין המלווה יכול ליותר לתבוע את הלווה, ומפסיד הוא סכום כסף ממשי, נחשב הדבר להיזק ניכר. | ||
== נכסי מלוג == | |||
'''נכסי מלוג''' הינן נכסים של אשה נשואה, שעל פי דיני הכתובה אוכל הבעל את פירות הנכסים, וגוף הנכסים שייך לאשה. | |||
משמעותה של המילה 'מלוג' הוא קיצוץ וחיסור, ומורה על כך שהבעל אוכל ומחסר את פירות הנכסים, ואינו צריך להשיבם לאחר ה[[גירושין]]. | |||
אין כל חילוק הלכתי בדין זה, בין נכסים שהיו לאשה בשעת הנישואין, לבין נכסים שקיבלה האשה לאחר הנישואין.<REF>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16092&hilite=08264e1c-2aea-4de9-8a56-3c5b217e80a0&st=%D7%99%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA&pgnum=175 צמח צדק יבמות עמ' 175 ד"ה שומרת]</REF> | |||
=== ביאורי הרבי === | === ביאורי הרבי === | ||
*'''ב ב.''' דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15930&hilite=7eaa8b05-8117-4d8b-ba9a-093efcdfb683&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90&pgnum=132 לקוטי שיחות חל"ח עמ' 120 הערה 47 (עמ' 132)] | *'''ב ב.''' דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15930&hilite=7eaa8b05-8117-4d8b-ba9a-093efcdfb683&st=%D7%91%D7%91%D7%90+%D7%A7%D7%9E%D7%90&pgnum=132 לקוטי שיחות חל"ח עמ' 120 הערה 47 (עמ' 132)] | ||
גרסה מ־21:07, 16 במאי 2010
מסכת בבא קמא יש 10 פרקים, ו118 דפים.
המסכת עוסקת בדיני מזיק, גנב וגזלן.
יסודות בהבנת המסכת
מזיק הינו אדם, שור או כל דבר אחד המזיק לממונו של חבירו.
בכללות נחלקים המזיקים לארבעה אבות[1] נזיקין: 'שור', - נגיחה בקרן או ברגל. 'בור', כל תקלה ברשות הרבים הנעשית על ידי בור או כל דבר אחר. 'מבעה' - אדם המזיק ובהמות המזיקות על ידי אכילה,[2]. 'הבער' - היזק הנעשה על ידי אש.
היזק שאינו ניכר
היזק שאינו ניכר הינו כל היזק שאין ניכר לעין ההיזק. היזק כזה אינו נחשב להיזק ממשי אלא להיזק רוחני, ולכן נחלקו האמוראים בגמרא אם הינו נחשב להיזק, ולהלכה נפסק כי אינו נחשב להיזק כזה שהתורה חייבה לשלם עליו, ולכן פטור הוא מדיני אדם וחייב בדיני שמים.
דיני דגרמי
כל היזק שלא נגרם על ידי האדם, בהמתו או חפציו ישירות, נחשב להיזק שנעשה על ידי גרמא.
מיני היזקות אלו נחלקות לשנים:[3] גרמא, שהינו היזק שאינו קשור כלל לפעולה של האדם עצמו אלא הינו פועל יוצא, כגון המסלק כרים מתחת לכלי הנופל מראש הגג ועומד ליפול, הכופף את תבואת חבירו לפני האש, הנותן סם המוות לפני בהמת חבירו, בכל היזקות אלו אין האדם עצמו עושה את פעול ההיזק, אלא רק מכשיר בעקיפין פועל אחר של היזק שאינה נעשית על ידו, וכן את ההיזק נעשה מיד בשעת הפעולה, אלא זמן מה לאחר מכן.
המין השני של גרמא, הוא "דיני דגרמי", כגון מי שהטעה את חבירו ביחס לשויו של מטבע, וכן כל דבר שמיד בשעת מעשה נגמר ההיזק ואינו זקוק לפעולה נוספת.
בעוד שביחס לדין "גרמא" מודים כולם שפטור הוא המזיק מדיני אדם וחייב רק בדיני שמים, שונה הוא הדין ביחס לדיני דגרמי, עליו נחלקים רבי מאיר וחכמים, וההלכה נפסקת כרבי מאיר שחייב.
למרות זאת נפסקת ההלכה ביחס להיזק שאינו ניכר, שפטור הוא, מכיון ששם, מכיון שההיזק אינו ניכר, אין זה נחשב להיזק כלל![4]
ישנו ספק מה הדין בנוגע למוחל שטר חוב, אם זה נחשב להיזק שאינו ניכר או לא. בכל אופן ההלכה מפורשת לגביו שחייב לשלם, ולכן מקשה אדמו"ר הצמח צדק - אין ברור מדוע לגביו חייב לשלם, ואילו לגבי שאר היזק שאינו ניכר פטור מלשלם.
הצמח צדק[5] מביא בנוגע לזה את דברי הרשב"א, המפרש כי המוחל שטר חוב של חבירו נחשב הוא להיזק ניכר, מכיון ש"היזקו ניכר כנוטל ממונו של זה ונותן לזה הוא". כלומר מכיון שלגבי הלווה והמלווה ניכר שאין המלווה יכול ליותר לתבוע את הלווה, ומפסיד הוא סכום כסף ממשי, נחשב הדבר להיזק ניכר.
נכסי מלוג
נכסי מלוג הינן נכסים של אשה נשואה, שעל פי דיני הכתובה אוכל הבעל את פירות הנכסים, וגוף הנכסים שייך לאשה.
משמעותה של המילה 'מלוג' הוא קיצוץ וחיסור, ומורה על כך שהבעל אוכל ומחסר את פירות הנכסים, ואינו צריך להשיבם לאחר הגירושין.
אין כל חילוק הלכתי בדין זה, בין נכסים שהיו לאשה בשעת הנישואין, לבין נכסים שקיבלה האשה לאחר הנישואין.[6]
ביאורי הרבי
- ב ב. דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן. לקוטי שיחות חל"ח עמ' 120 הערה 47 (עמ' 132)
- יב ב. שלמים משולחן גבוה קאכיל. לקוטי שיחות חל"ג עמ' 66 (עמ' 78)
- נד ב. אחד שור ואחד כל בהמה. לקוטי שיחות חלק כ"ד עמ' 146 (עמ' 162)
- פב א. אכילת שום. לקוטי שיחות חל"ג עמ' 75 (עמ' 87)
- צב א. בתר עניא אזלא עניותא דתנן עשירים. לקוטי שיחות חכ"ט עמ' 145 (עמ' 160)
- צב א. מנא הא מילתא דאמרי אינשי. התוועדויות תשמ"ד ח"א עמ' 548 (עמ' 552)
- צח ב. חמץ בפסח הכל מצווים לבערו. לקוטי שיחות חל"א, הוספות לפרשת בא, עמ' 233
- קג א. לא יתן לא לידי בנו וכו'. לקוטי שיחות ח"ז עמ' 9 (עמ' 21)
- קיא ב. רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי. לקוטי שיחות ח"י בראשית עמ' 44 (עמ' 62)