אמא אוזיפת מאנהא לברתא – הבדלי גרסאות
ברכת הגאולה (שיחה | תרומות) |
מ החלפת טקסט – " " ב־" " |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
ה[[דיבור]] כולל שני הופכים: הוא מתהווה מ[[אותיות]] ו[[תנועות]] '''חלוקות''' זו מזו, אך משמעותו נוצרת דווקא ע"י '''צירופן''' למילים ומשפטים. חלוקת האותיות נעשית ע"י ה' מוצאות הפה{{הערה|[[שינים]], [[שפתיים]], [[חיך]], [[לשון]] ו[[גרון]].}} אך צורת האותיות וצירופן הוא מ[[קדמות השכל]]{{הערה|תניא, אגה"ק ה' – ויעש דוד שם.}} | ה[[דיבור]] כולל שני הופכים: הוא מתהווה מ[[אותיות]] ו[[תנועות]] '''חלוקות''' זו מזו, אך משמעותו נוצרת דווקא ע"י '''צירופן''' למילים ומשפטים. חלוקת האותיות נעשית ע"י ה' מוצאות הפה{{הערה|[[שינים]], [[שפתיים]], [[חיך]], [[לשון]] ו[[גרון]].}} אך צורת האותיות וצירופן הוא מ[[קדמות השכל]]{{הערה|תניא, אגה"ק ה' – ויעש דוד שם.}} | ||
בהבנה עצמה אין אותיות (כשאדם שמתייגע | בהבנה עצמה אין אותיות (כשאדם שמתייגע '''להבין''' דבר-שכל הוא אינו חושב ב"אותיות" ומילים, אלא מתבונן ומעמיק בעצם הרעיון השכלי), אך כשמתחיל האדם להסביר "מופיעות" פתאום האותיות. אלא שכשרוצה להסביר לעצמו האותיות הן רק במחשבתו, ואילו כשרוצה להסביר לזולתו הן מופיעות גם בדיבור. ומכיון שחלוקת האותיות מגיעה רק '''אחרי''' ההבנה (כשרוצים "להוריד" אותה לדיבור או לכתיבה) נמצא שישנו "מנגנון" כלשהו האחראי על חלוקת ההבנה לאותיות המחשבה. מנגנון זה מכונה בלשון התורה "ה' גבורות [[מנצפ"ך]]". | ||
והנה, ניכר בחוש שצירופי אותיות הדיבור '''זהים''' לצירופי אותיות המחשבה. אדם יכול לשקר - לדבר (ולחשוב!) באופן שונה מהבנתו - אך אינו יכול לדבר אחרת ממחשבותיו. הוא יכול לומר "שתים ועוד שתים שווה חמש" אך בשעה שאומר זאת מילים אלו עצמן '''הן הן''' שעוברות גם במחשבתו. | והנה, ניכר בחוש שצירופי אותיות הדיבור '''זהים''' לצירופי אותיות המחשבה. אדם יכול לשקר - לדבר (ולחשוב!) באופן שונה מהבנתו - אך אינו יכול לדבר אחרת ממחשבותיו. הוא יכול לומר "שתים ועוד שתים שווה חמש" אך בשעה שאומר זאת מילים אלו עצמן '''הן הן''' שעוברות גם במחשבתו. | ||