שמואל גרונם אסתרמן – הבדלי גרסאות

חסיד (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
חסיד (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{בעבודה}}
{{בעבודה}}
בניו של ר' גרונםכיתוב תמונה]]הרב ה[[חסיד]] ר' '''שמואל גרונם אסתרמן''' (מכונה '''גרונם''', ובכתבי תלמידיו '''רש"ג'''{{הערת שוליים|ב[[רשימות דברים|כתבי]] ר' [[יהודה חיטריק]]: '''רשג"א'''.}} היה ה[[משפיע]] הראשון בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] ונודע כאחד מגדולי המשפיעים אשר העמיד דורות שלימים של תמימים עובדי ה'.
[[קובץ:משפחת אסתרמן.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בני ר' גרונם]]הרב ה[[חסיד]] ר' '''שמואל גרונם אסתרמן''' (מכונה '''גרונם''', ובכתבי תלמידיו '''רש"ג'''{{הערת שוליים|ב[[רשימות דברים|כתבי]] ר' [[יהודה חיטריק]]: '''רשג"א'''.}} היה ה[[משפיע]] הראשון בישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] ונודע כאחד מגדולי המשפיעים אשר העמיד דורות שלימים של תמימים עובדי ה'.הי' מפורסם אצל חסידי ליובאוויטש, ובפרט אצל התלמידים, שהוא הי' הראשון ששלחו אליו תלמידים לזעמבין. כשהעבירו את התלמידים מזעמבין לליובאוויטש, הביאו גם אותו להיות משפיע בתות"ל.
 
הי' משפיע בתות"ל עד יום פטירתו, בשנת תרפ"א, בקרעמענטשוג בזמן הרעב שבימי הפרעות שאחר מלחמת העולמית הראשונה.
 
בפטירתו הי' בן ס"א שנה, א"כ נולד בשנת תר"כ, ובשנת תרנ"ח, כשהתמנה להיות משפיע בזעמבין הי' בן ל"ז או ל"ח.
 
לפני זה הי' מלמד בזעמבין, והי' נקרא גרונם מלכה'ס.
 
בטח יש בכתובים מהתמימים שרשמו אודותיו, אך אני חפץ כעת לרשום מה ששמעתי בפה:
 
בין ידידיי הארה"ב הי' הקצב ר' גבריאל דווארקין ז"ל, איש מצויין במדות טובות מעיר זעמבין (או מסביבותי'), והוא סיפר לי שבהיותו באירופה הי' מחזיק ריחיים שלמים, והרש"ג הי' אצלו הטוחן (דער מילנער), כפה"נ הי' זה בימי בחרותו, או עכ"פ בהיותו צעיר לימים. הוא הי' לומד אז בלילה לאור הלבנה, כי לא הי' ביכלתו להוציא מעות על נרות להאיר.
 
הוי! עד כמה דארף מען הארעווען אז די אויגען זאלען קריכן פון קאפ מען זאל עפעס דערגרייכן.
 


עם ייסודה של ישיבת [[תומכי תמימים בליובאוויטש]] בשנת [[תרנ"ז]] מונה על ידי [[אדמו"ר הרש"ב]] ל[[משפיע]] ראשי בסניף המרכזי - [[תומכי תמימים זעמבין]]. בקיץ [[תר"ס]] עקב שריפה, עקרה הישיבה בראשות ר' גרונם ל[[קובליץ]], והייוותה את [[תומכי תמימים קובליץ]]. בקיץ [[תרס"א]] חזרו ל[[ליובאוויטש]]. ב[[תרס"ג]] חזרו שוב לז'עמבין, וב[[תרס"ה]] התיישבו באופן סופי ב[[ליובאוויטש]], ור' גרונם החל מכהן כ[[משפיע]] ב[[תומכי תמימים ליובאוויטש]]{{הערת שוליים|מקור: [[ספר התמימים]] ח"א בעריכת ר' [[יצחק גנזבורג]]}}.
עם ייסודה של ישיבת [[תומכי תמימים בליובאוויטש]] בשנת [[תרנ"ז]] מונה על ידי [[אדמו"ר הרש"ב]] ל[[משפיע]] ראשי בסניף המרכזי - [[תומכי תמימים זעמבין]]. בקיץ [[תר"ס]] עקב שריפה, עקרה הישיבה בראשות ר' גרונם ל[[קובליץ]], והייוותה את [[תומכי תמימים קובליץ]]. בקיץ [[תרס"א]] חזרו ל[[ליובאוויטש]]. ב[[תרס"ג]] חזרו שוב לז'עמבין, וב[[תרס"ה]] התיישבו באופן סופי ב[[ליובאוויטש]], ור' גרונם החל מכהן כ[[משפיע]] ב[[תומכי תמימים ליובאוויטש]]{{הערת שוליים|מקור: [[ספר התמימים]] ח"א בעריכת ר' [[יצחק גנזבורג]]}}.
==פטירתו==
בשנת [[תרע"ט]] עקרה הישיבה ל[[קרמנצ'וג]], ור' גרונם החל לשאת בתאר - [[משפיע]] דישיבת [[תומכי תמימים קרמנטשוג]].
אמנם, עקב הרעב הקשה ששרר ב[[רוסיה]] אז{{הערת שוליים|עקב [[מלחמת העולם הראשונה]] ו[[המהפיכה הקומוניסטית]].}} החל לחוש ברע, ובאמצע שנת [[תרפ"א]] התמוטט לפתע, ונפטר{{הערת שוליים|[[זכרון לבני ישראל]] פ"ז.}}.
[[אדמו"ר הריי"צ]] הי' אז חולה בטיפוס, וכאשר הגיע ל[[רוסטוב]] הבושרה הסתירו אותה מאדמו"ר הריי"צ מחשש לבריאותו. רק לאחר כשלושה חודשים הודיעו לו על הפטירה.
הרבי פרץ בבכי ואמר: "גרונם הי' חסיד אמיתי". במשך מספר חודשים קשה הי' לו להינחם על האסון{{הערת שוליים|ראה [[רשימות דברים]] מהדורת [[תשס"ט]], רשימת הזכרונות פרק 'שנת תרפ"א'.}}


==ביאוריו וסיפוריו==
==ביאוריו וסיפוריו==