מלחמת רוסיה אוקראינה

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
		אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.	שיחה

מלחמת רוסיה-אוקראינה (או הפלישה הרוסית לאוקראינה; מכונה ברוסיה: המבצע הצבאי המיוחד באוקראינה) היא עימות צבאי בין רוסיה לאוקראינה, שפרץ באדר ב' תשפ"ב כאשר כוחות רוסיים תקפו את אוקראינה וחדרו לשטחה מצפון, ממזרח ומדרום. במקביל למתקפה הקרקעית, הטיל צי הים השחור מצור על נמלי אוקראינה. הפלישה באה לאחר חודשים של משבר, בהם רוסיה פרסה כוח צבאי גדול על גבולותיה עם אוקראינה והייתה שיאו של סכסוך ועימות צבאי בעצימות נמוכה בין שתי המדינות, שהחל ב-תשע"ד, בעקבות שינוי השלטון באוקראינה, כאשר רוסיה סיפחה באופן חד-צדדי את חצי האי קרים ובדלנים פרו-רוסיים במזרח אוקראינה השתלטו על שטחים באזור דונבאס בסיוע רוסי עקיף.

מהלך הלחימה

ב-תשפ"ב, החלה הפלישה הקרקעית של צבא רוסיה והתנהלה בארבעה מאמצים התקפיים עיקריים: בצפון אוקראינה, התקדמו הכוחות הרוסיים מגבול בלארוס דרומה, ממזרח וממערב לנהר דנייפר, במטרה לכתר את עיר הבירה, קייב, ואולי אף לכבוש אותה. בצפון-מזרח אוקראינה תקפו הרוסים לכיוון דרום מערב, במגמה להשתלט על מחוזות חרקוב וסומי, ולהגיע לדנייפר באזור קרמנצ'וג. בדרום-מזרח אוקראינה תקפו כוחות הבדלנים הפרו-רוסיים משטחי הרפובליקה העממית של דונצק והרפובליקה העממית של לוהנסק מערבה, במטרה לכבוש את השטחים, שנותרו בשליטת אוקראינה במחוזות דונצק ולוהנסק. בדרום אוקראינה, תקפו הכוחות הרוסיים את מחוז חרסון מחצי האי קרים, במטרה לנתק את אוקראינה מהים, וליצור מסדרון יבשתי בשליטה רוסית לחצי האי קרים.

במקביל לפלישה הקרקעית, תקפו הרוסים, באמצעות מטוסים וטילים ארוכי טווח, עשרות יעדים בעומק שטח אוקראינה במטרה להשמיד את חיל האוויר ואת מערך ההגנה האווירית של אוקראינה, ולשתק את מערך הפיקוד והשליטה של הצבא האוקראיני. חיל האוויר האוקראיני ספג מהלומה קשה, אך המתקפה האווירית הרוסית נכשלה בהשגת יעדיה העיקריים.[דרושה הבהרה] בנוסף נערכה מתקפת סייבר רוסית נרחבת על רשתות המחשוב האוקראיניות. מעט לפני השעה 7:00 הכריז נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, על משטר צבאי בכל רחבי המדינה ועל ניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם רוסיה.

חוק השבות

המלחמה הביאה לשיא היסטורי בעליית לא-יהודים לישראל, ועלו לארץ כ-50 אלף גויים. מדובר בעלייה הלא-יהודית הגדולה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל

חיילים יהודיים שנהרגו

• ולדיסלב שיין, צעיר יהודי בן 21 מהעיר דנייפרו שבאוקראינה, נהרג במהלך התנדבותו בשורות צבא אוקראינה במלחמתו ברוסים.

חב"ד במלחמה

שלוחי הרבי מלך המשיח העומדים בראש קהילות בכל רחבי אוקראינה, הם שניצבו בחזית. בימי המלחמה הראשונים, רבים מהם עזבו את מקום שליחותם בשל חשש ביטחוני ממשי לחייהם נוכח התקדמות הרוסים והחשש מפני כאוס מוחלט – אולם ככל שחלף הסכנה והמתקפה הרוסית נהדפה, הם שבו לבתיהם ולקהילותיהם בזה אחר זה.

גם בשיא הלחץ האדיר וחוסר הוודאות הגדול רבים מהשלוחים במדינה לא עזבו את משמרתם ובהם: הרב שמואל קמינצקי השליח והרב הראשי של דנייפרופטרובסק, הרב משה ראובן אסמן, וכן השליח הרב מאיר סטמבלר.

בחודשיים הראשונים של המלחמה, השלוחים יחד עם גופים וארגונים יהודים וישראלים נוספים עסקו בחילוץ יהודים מערי החזית אל פנים המדינה, ורבים מהם עברו למחנות פליטים שהקימה במדינות סביב לאוקראינה, חלקם אף עלו לארץ הקודש. מי שהיה לאחת הדמויות המרכזיות בתחילת המלחמה, הוא הרב משה ראובן אסמן רבה של אוקראינה. באחד הימים הראשונים של המלחמה, ניגש אל ארון הקודש והוציא משם את ספרי התורה אותם העביר למקום מבטחים, בעודו זועק זעקה גדולה ומרה. כמו שלוחים אחרים, גם הרב אסמן הקדיש זמן רב כדי לסייע בעזרה הומניטרית ליהודים, כולל בזמנים של אש תופת.

בחודש סיון ה׳תשפ״ג שוגרו לעבר קייב מעל 50 טילים. בקהילה היהודית בקייב התקיימו הכנות קדחתניות, על מנת לחגוג את חג השבועות במרכז הקהילה היהודית בעיר. בעקבות ההפצצות הכבדות על העיר באמצעות המל"טים האיראניים, נבצר מרבים מיהודי העיר לחגוג את החג כהלכתו, ואלפים מהם נאלצו להעביר את החג במקלטים ובמרחבים מוגנים במקום להגיע לבית הכנסת.

פעולות שנעשו

• 120 זוגות תפילין חולקו לשלוחי הרבי באוקראינה שחזרו מכינוס השלוחים למדינה שחולקו עבור בני קהילותיהם.
• בעקבות הרעת מצב האסירים באוקראינה שהביאה עמה המלחמה, שלוחי הרבי באוקראינה הקימו בשיתוף השלטונות זרוע מיוחדת שתסייע ותפעל עם אסירים יהודים במדינה.
• בכיכר העצמאות האוקראינית 'כיכר מיידן' בלב קייב, הודפס ספר התניא, לקראת חג השבועות התשפ"ג.