שרון הרשקו

ר' שרון הרשקו הוא חסיד חב"ד, רוכב סוסים מקצועי שהקים את שיטת סוס ורוכבו, העצמה ברכיבה על פי תורת החסידות.

תולדות חיים והתקרבותו לחב"ד

נולד בשנת תש"מ בראשון לציון, בבית רחוק מהדת. היהדות אצלם לא עברה את מפתן הבית. גם יום כיפור היה יום ככל הימים.

סבו, אב אמו, אומנם היה אדם מסורתי, אבל השיח בבית בנושאי דת ומדינה תמיד היה מועט.

בשבת בר המצווה שלו, הוחלט שיעלה לתורה כיוון שלהוריו לא היה נעים מסבו המסורתי, ניצול השואה. זה נועד מלכתחילה להיות טקס חברתי, אבל שרון החליט כי לא מתאים שיסע לבית הכנסת עם רכב.

באותם ימים גילה את הקסם בגלישת–ים. היה זה תחביב של דוד שלו שהיה גולש ים מוכר בחופי ראשון לציון.

יום שגרתי אחד, החלה לנשב בים פתאום רוח חזקה מאוד. מדריך הגלישה המליץ לו לחזור לחוף כדי שלא יסחף ללב ים, אך עד מהרה מצא שרון את עצמו נסחף יותר ויותר עמוק. הוא הגיע למרחק של כעשרה קילומטרים, וחש כיצד שעון החול של חייו הולך ואוזל. ואז בפעם הראשונה בחיו מצאתי את עצמו זועק לקב"ה, צעקה פנימית. לאחר הצעקה הזאת, היה ברור לו שהקב"ה איתו ויעזור לו. באופן מפתיע, כמה דקות אחר כך, מצא את עצמו נסחף עם זרם נגדי לעבר החוף.

לאחר האירוע העוצמתי שחווה, כשהיה בשערי מוות וניצל בזכות אותה קריאה מקרב לב, שרון כבר לא הסכים להתכחש עוד לאמונה הפועמת בלבו. הוא החליט להפוך ליהודי שומר תורה ומצוות.

אחרי כמה חודשים פגש אותו הרב פנחס שוורץ, חסיד חב"ד שגר באיזור. כששמע ששרון רוצה לשמוע על יהדות, קבע איתו לימוד בחברותא בספר תניא.

ואז התחיל לקיים כמה מצוות, וכמובן התחיל לחבוש כיפה. אביו התנגד מאוד לתהליך, אבל לא הייתה לו ברירה.

במקביל ללימודי התניא ולשמירת המצוות האישית שלו, לקח שרון את זוג התפילין שלו לבית הספר ובכל הפסקה הניח אותן לחבר'ה הצעירים.

ההתקדמות של שרון הייתה כמו קריעת ים סוף. על כל צעד ושעל היה עליו ללכת נגד הזרם: המשפחה הקרובה והרחוקה, החברים, הסביבה. כולם לעגו, כעסו או ריחמו. אך שרון נשאר דבק באמונתו. הוא ידע שזו האמת והחליט ללכת במסירות נפש אחרי האמונה שלו.

כעת הגיע לשלב של החלטה מכריעה בחייו: האם ללכת ללמוד בישיבה, או להתגייס לצבא כמו כל חבריו בני גילו. מצד אחד רצה להמשיך להתקדם ביהדות; הוא הרגיש שהוא ממש בתחילת דרכו, וכי אם ילך לצבא, יפסיק את ההליך החדש בו החל. מצד שני – המעבר לישיבה חרדית על כל הקונוטציות השליליות שיש לזה במשפחתו, היה בלתי אפשרי מבחינתו.

האֵם התייעצה עם הרב משה גרוזמן, מהשלוחים בראשון לציון, והוא המליץ לה לשלוח את שרון לישיבת הבוכרים בכפר חב"ד. שרון למד בישיבה שלש שנים מלאות, נגלה וחסידות, כשבמקביל הוא לומד את מלאכת הסת"ם, ובתום שלש שנים גדושות, המשיך לשנת ה'קבוצה'.

אחרי שנת ה'קבוצה', התבקש שרון על ידי הנהלת ישיבת הבוכרים להיות שליח בישיבה עם תלמידי שיעור ג', במטרה להכינם לשנת ה'קבוצה'. במהלך אותה שנה מוצלחת, עם הקסם האישי שלו ועם ההנהגות החסידיות שהראו דוגמה חיה כיצד נראה 'תמים' חסידי, הצליח להעלות תלמידים רבים על המסלול. עד היום ישנם תמימים רבים שחבים לו את המשפחות החסידיות שהקימו, כמו גם את המידות החסידיות שנטע בהם.

אחרי אותה שנה התחתן שרון עם רעייתו מהיישוב מנחמיה שבצפון. לאחר חתונתם, יצאו לשליחות בעיר אורשה שבבלרוס, שם כיהן שרון כשליח וכרב המקומי. דא עקא לאחר שראש הקהילה המקומי סירב לשתף עמם פעולה בהקמת מעון וגן ילדים, מחשש שתקציבים שקיבל מגופים פילנטרופיים בינלאומיים יחמקו מידיו, בלית ברירה, לאחר התייעצות עם השליח והרב הראשי לרוסיה הרב בערל לאזאר, נאלצו לעזוב את בלרוס ולשוב לארץ ישראל.

לאחר ארבע שנים, כשילדיהם גדלו, עברו בני הזוג להתגורר בלוד.

רכיבה על סוסים

תחושת השליחות שפיעמה בשרון, לא הרפתה. הוא החליט לתעל אותה לטובת טיפול רגשי בילדים ובני נוער. שמע על למידת רכיבה בחווה של 'רטורנו' למדריכים חרדים, רכיבה שנועדה להקנות להם ידע ברכיבה טיפולית מקצועית, והוא הגיע כדי להתרשם. כאוהב חיות משכבר הימים, הציץ ונפגע, בהבינו את המשמעות והחשיבות של בעלי החיים שיכולים להשפיע על בני אדם, ועל נערים בגיל ההתבגרות בפרט.

נושא הרכיבה הטיפולית היה אז בחיתוליו, ובו–במקום החליט שרון לנצל את הפוטנציאל חדש והלא–ממומש שיכול לעזור לרבים בציבור החב"די והחרדי. כך הפך לחסיד חב"ד הראשון שהרים את הכפפה.

שנה לאחר שסיים את לימודיו, היה למדריך בחווה בה למד, והצליח להחזיר למסלול כמה וכמה "נערי שוליים". הדוגמא האישית שנתן כחסיד המקפיד על קלה כבחמורה וביחד עם זה מסור לעבודה ולנערים שאיתו, גרמו להם להתקשר אליו ולהשתקם דרכו. כך הפך שרון למדריך הרכיבה המקצועי הראשי של חוות 'רגש' בצפריה מבית 'יד לילד המיוחד'.

אחרי ניסיון טיפולי שנמשך חמש שנים, יצא לדרך חדשה, לאחר שפיתח שיטה מיוחדת. שיטה זו נועדה להקנות באמצעות הרכיבה העצמה אישית לצד כלים ויכולת לכל אדם לעשות סדר בחייו האישיים, לאפס ולאלף את עצמו, כל זאת על פי יסודות ספר התניא ותורת חסידות חב"ד.