רפאל נחמן כהן – הבדלי גרסאות

כעבור שנים עבר להתגורר ב[[רמת גן]] שם עבד למחייתו כחלבן. מיד עם הגיעו לארץ, מבלי לאבד אף רגע החל מתרוצץ בקדחתנות בין משרדי הממשלה השונים כדי להשיג אשרות כניסה לארץ ישראל עבור רבים מהחסידים שנשארו ברוסיה.

נהוג היה ברמת-גן אשר ב[[שמחת תורה]] מתאספות כל המשפחות החב"דיות על נשיהם וטפם בביתו של ר' פאלע, והוא היה מתוועד בכל להט חמימות נפשו, כדרכו. לאחר ה[[התוועדות]] הארוכה והמרוממת, היו כולם - החסידים בראש, ואחריהם המשפחות וצאצאיהם, צועדים בסך, בזמרה ובריקודים, אל עבר ביתו של הרב, לשתות ולהתוועד מעט ומשם נכנסים לכל בתי החסידים, כשבכל דירה שוהים מעט ל"מיני-[[פארבריינגען]]". בתי החסידים המועטים ברמת גן - מפוזרים היו בכל העיר, כך שהיה על התהלוכה לחצות כבישים ראשיים. והנה, בכל עת הגיעם לכביש סואן, היה ר' פאלע ניצב קוממיות באמצעו, עוצר את כל התנועה, מסביר בקול רם ושמח על שמחת תורה, מעורר לשמירת [[תורה]] ו[[מצוות]], ומסיים בהתלהבות סוחפת: "היום [[שמחת תורה]], חייבים לשמוח, לרקוד ואף לעשות גלגול!", ואז, מול עיניהם העולזות-משתאות של כל הנהגים ונוסעיהם (רובם הכירוהו...) היה ר' פאלע הנלהב קופץ ועורך '[[קולע]]' באמצע הכביש הראשי - ואחריו התגלגלו ('[[קולע]]') אף חסידים נוספים. כך היה בכל עת עבור התהלוכה לפני כביש. זו הייתה [[שמחת תורה]] ברמת-גן, מדי שנה בשנה, עם ר' פאלע.