חנן לוין: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אשר וילהלם (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
בשנת [[ת"ש]] שוחרר רבי חנן מהגיוס, אלא שב[[תש"א]] פלשו הנאצים ל[[רוסיה]] והוא גוייס שוב, מיד לאחר שנולדה לו בת - אותה הספיק לראות עוד, במאמצים רבים. | בשנת [[ת"ש]] שוחרר רבי חנן מהגיוס, אלא שב[[תש"א]] פלשו הנאצים ל[[רוסיה]] והוא גוייס שוב, מיד לאחר שנולדה לו בת - אותה הספיק לראות עוד, במאמצים רבים. | ||
במסירות נפש שמר על מצוות התורה - והצליח במשך כל ימי גיוסו שלא להיגעל במאכלי טריפה | במסירות נפש שמר על מצוות התורה - והצליח במשך כל ימי גיוסו שלא להיגעל במאכלי טריפה | ||
במשך שירותו כתב יומן המתאר את מסירות נפשו במלחמה | ושלא לפספס אף יום בלי להניח תפילין ובשביל זה הוא אפילו קפץ למים קפואים. | ||
במשך שירותו כתב יומן המתאר את מסירות נפשו במלחמה. | |||
לאחר שירותו הוצע לו "לחתום קבע" ולהשאר בצבא, אך הוא התחמק בתואנות שונות. | לאחר שירותו הוצע לו "לחתום קבע" ולהשאר בצבא, אך הוא התחמק בתואנות שונות. | ||
| שורה 23: | שורה 25: | ||
באחת מהשנים הוא ואחיו שינו את שם המשפחה ל"אריול" (נשר בשפה הרוסית) מפאת השלטונות הרוסים, אך לבסוף (הוא ורוב משפחתו) חזרו ללוין. | באחת מהשנים הוא ואחיו שינו את שם המשפחה ל"אריול" (נשר בשפה הרוסית) מפאת השלטונות הרוסים, אך לבסוף (הוא ורוב משפחתו) חזרו ללוין. | ||
הוא חזר לקייב שם נפגש עם אחיו, שאול לוין, ונודע לו כי הוריהם נרצחו וכי אשתו ובתו ב[[סמרקנד]]. הוא נסע מיד ל[[סמרקנד]] ונפגש עם אשתו. בתו בהתחלה טענה כי הוא לא אביה... אך לבסוף קיבלה את הדבר. | הוא חזר לקייב שם נפגש עם אחיו, שאול לוין, ונודע לו כי הוריהם נרצחו בבאבי יער וכי אשתו ובתו ב[[סמרקנד]]. הוא נסע מיד ל[[סמרקנד]] ונפגש עם אשתו. בתו בהתחלה טענה כי הוא לא אביה... אך לבסוף קיבלה את הדבר. | ||
== עם רבותינו נשיאינו == | == עם רבותינו נשיאינו == | ||
| שורה 33: | שורה 35: | ||
במשך שנים היה במסירות נפש מכתת רגלים עבור הישיבה - ולא הפסיק מעולם, הרי "הרבי ציווה". | במשך שנים היה במסירות נפש מכתת רגלים עבור הישיבה - ולא הפסיק מעולם, הרי "הרבי ציווה". | ||
בשנת [[תשי"ז]] [[נסיעה לרבי|נסע לרבי]] לראשונה, שם הציע לו הגבאי הרב [[יוחנן גורדון]] לעבור כ[[שליח ציבור]] במניין של הרבי, אך הוא סירב ואמר "מי אני שאעמוד לפני הרבי?". | בשנת [[תשי"ז]] [[נסיעה לרבי|נסע לרבי]] לראשונה, שם הציע לו הגבאי הרב [[יוחנן גורדון]] לעבור כ[[שליח ציבור]] במניין של הרבי, אך הוא סירב ואמר "מי אני שאעמוד לפני [[הרבי]]?". | ||
= פטירתו = | |||
בשנת [[תשנ"ו]] חלה מאד, וסבל ייסורים רבים. ביום [[ל' ניסן]] אמר ו[[וידוי]], הכריז {{יחי}} והבהיר כי אומר זאת מתוך אמונה בדברי הרבי שזו הכרזה שמזרזת את "הקיצו ורננו שוכני עפר". אחר כך הכריז שוב יחי ויצאה נשמתו ב"מלך". | בשנת [[תשנ"ו]] חלה מאד, וסבל ייסורים רבים. ביום [[ל' ניסן]] אמר ו[[וידוי]], הכריז {{יחי}} והבהיר כי אומר זאת מתוך אמונה בדברי הרבי שזו הכרזה שמזרזת את "הקיצו ורננו שוכני עפר". אחר כך הכריז שוב יחי ויצאה נשמתו ב"מלך". | ||
גרסה אחרונה מ־10:20, 5 בנובמבר 2024
הרב חנן לוין (ו' טבת תרע"א - ל' ניסן תשנ"ו) היה שד"ר ור"מ של ישיבת תומכי תמימים ברינואה.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בו' טבת תרע"א בפריסלב, לאביו הרב אברהם לוין. בילדותו עברה המשפחה לקייב, שם ניצל את זמנו להפצת יהדות. היה לו כושר כתיבה, ובזכותו הצליח לפרסם בעיתון ילדים לא דתי מאמר בשם "אין עוד מלבדו".
בקייב למד בתומכי תמימים קייב. באותם ימים היה דבר כרוך במסירות נפש, וחקרו את התלמידים כמה פעמים. אך ר' חנן לא ויתר.
בתשרי תרצ"ט בא בקשרי השידוכין עם זוגתו מרת אסתר רחל בת ר' אליהו מיכל האפט. הם התחתנו בי' אלול תרצ"ט.
בחזית[עריכה | עריכת קוד מקור]
שבוע לאחר חתונתו פרצה מלחמת העולם השנייה והוא גוייס לחזית.
בשנת ת"ש שוחרר רבי חנן מהגיוס, אלא שבתש"א פלשו הנאצים לרוסיה והוא גוייס שוב, מיד לאחר שנולדה לו בת - אותה הספיק לראות עוד, במאמצים רבים.
במסירות נפש שמר על מצוות התורה - והצליח במשך כל ימי גיוסו שלא להיגעל במאכלי טריפה
ושלא לפספס אף יום בלי להניח תפילין ובשביל זה הוא אפילו קפץ למים קפואים.
במשך שירותו כתב יומן המתאר את מסירות נפשו במלחמה.
לאחר שירותו הוצע לו "לחתום קבע" ולהשאר בצבא, אך הוא התחמק בתואנות שונות.
באחת מהשנים הוא ואחיו שינו את שם המשפחה ל"אריול" (נשר בשפה הרוסית) מפאת השלטונות הרוסים, אך לבסוף (הוא ורוב משפחתו) חזרו ללוין.
הוא חזר לקייב שם נפגש עם אחיו, שאול לוין, ונודע לו כי הוריהם נרצחו בבאבי יער וכי אשתו ובתו בסמרקנד. הוא נסע מיד לסמרקנד ונפגש עם אשתו. בתו בהתחלה טענה כי הוא לא אביה... אך לבסוף קיבלה את הדבר.
עם רבותינו נשיאינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בבריחה הידועה ('יציאת רוסיה תש"ו') ברח ר' חנן עם משפחתו, היה זה באלול תש"ו.
הוא רצה מיד לנסוע לאדמו"ר הריי"צ אך ר' ניסן נעמנוב ביקשו להישאר בצרפת להיות שד"ר לתומכי תמימים ברינואה. געגועיו העזים לרבי לא נתנו לו מנוח, אלא שאז הגיע ההוראה - להישאר בצרפת, ור' חנן נשאר.
במשך שנים היה במסירות נפש מכתת רגלים עבור הישיבה - ולא הפסיק מעולם, הרי "הרבי ציווה".
בשנת תשי"ז נסע לרבי לראשונה, שם הציע לו הגבאי הרב יוחנן גורדון לעבור כשליח ציבור במניין של הרבי, אך הוא סירב ואמר "מי אני שאעמוד לפני הרבי?".
פטירתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תשנ"ו חלה מאד, וסבל ייסורים רבים. ביום ל' ניסן אמר ווידוי, הכריז יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד והבהיר כי אומר זאת מתוך אמונה בדברי הרבי שזו הכרזה שמזרזת את "הקיצו ורננו שוכני עפר". אחר כך הכריז שוב יחי ויצאה נשמתו ב"מלך".
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- רעייתו, אסתר רחל - נפטרה ז' שבט תשס"ו.
- בנו הרב אברהם מרדכי לוין, מתגורר בלוד ישראל.
- בנו הרב יוסף יצחק לוין, מתגורר בסרסל, צרפת.
- בנו הרב מנחם מענדל לוין, מתגורר בקראון הייטס, ניו יורק.
- חתנו הרב מרדכי בלינוב, התגורר בצרפת.
- חתנו הרב ישראל לבקובסקי, מתגורר בקראון הייטס, ניו יורק.
- חתנו הרב לוי פאריז, היה משפיע בישיבת תומכי תמימים לונדון, אנגליה.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שניאור זלמן ברגר, מי יחיה ומי ימות מי במים ומי באש, כתבה ובה ציטוטים מיומניו של הרב חנן, בית משיח גליון 616 עמ' 48 ואילך
