ניצוץ משיח: הבדלים בין גרסאות בדף
צוברענגען משיח (שיחה | תרומות) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כל התעוררות שאדם מרגיש בחייו, הן ב[[תורה]] הן ב[[תפילה]], הוא מ'''חלק המשיח שיש בכל הנשמות''', ולפני [[ביאת המשיח]] [[אחדות|יתאחדו]] כל חלקי המשיח המפוזרים בעולם לקומה שלימה, בחינת נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו לאל חי}} | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כל התעוררות שאדם מרגיש בחייו, הן ב[[תורה]] הן ב[[תפילה]], הוא מ'''חלק המשיח שיש בכל הנשמות''', ולפני [[ביאת המשיח]] [[אחדות|יתאחדו]] כל חלקי המשיח המפוזרים בעולם לקומה שלימה, בחינת נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו לאל חי}} | ||
גם הרבי [[הרש"ב]] קובע כי כל נשמה כלולה מכל הדרגות של | גם הרבי [[הרש"ב]] קובע כי כל נשמה כלולה מכל הדרגות של ה[[אבות]], [[משה רבינו|משה]] ומשיח:{{ציטוט|תוכן=וכל נשמה היא נשמה דאצילות, והראיה ממאמר רז"ל שיוכל כל אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה [[האבות]] אברהם יצחק ויעקב, וגם למעלת משה, ועוד למעלה יותר '''שיוכל להגיע למדרגת משיח גם כן, והיינו מצד שורש נפשו שיש בו מכל המדרגות...'''|מקור=[http://www.otzar770.com/cgi-bin/ImageService.exe/convert?ilFN=c:\projects\otzar770\ocr_files\rashab\5643-44\B0000070.tif&ilIF=G&ilSC=30 ספר המאמרים תרמ"ג עמוד ע']}} | ||
[[הרבי]] הביא לכך מקור ורמז בדברי חז"ל על הפסוק{{הערה|במדבר כד, כז.}}: "דרך כוכב מיעקב" - המפורש במקום אחד כ[[נבואה]] על מלך המשיח{{הערה|תלמוד ירושלמי תענית פרק ד' הלכה ה. תרגום אונקלוס ופירוש [[הרמב"ן]] על הפסוק.}}, ובמקום אחר על כל אחד מ[[ישראל]]{{הערה|תלמוד ירושלמי מעשר שני סוף פרק ד.}}. על פי הכלל שביאורים שונים על אותו פסוק אחד שייכים זה לזה{{הערה|ההוכחה לכך מצוינת בשיחותיו של הרבי - ראה לקו"ש ח"ג ע' 782 ועוד.- מדרשת חז"ל (נדה סא, ב) על המילה "שעטנז" המורכבת משלשה מילים 'שוע' 'טווי' ו'נוז' שמכך הסיקו חז"ל להלכה שאיסור [[שעטנז]] הוא רק כשהתקיימו כל אופני וחלקי המלאכה.}}, מוכח שישנה שייכות בין כל אחד מישראל לנשמת משיח, שעל שניהם נאמר שהם 'כוכב מיעקב', והוא לפי שיש בכל יהודי ניצוץ מנשמתו של משיח{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16065&st=&pgnum=323 לקוטי שיחות חלק ב' עמוד 599] (ב[[עברית]] - בספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25066&st=&pgnum=129&hilite= תורת מנחם חלק ל"ד עמוד 102 ואילך]), ועמוד 692 בהערה. וראה תורת מנחם התוועדויות [[תשמ"ו]] חלק א' עמוד 344.}}. | [[הרבי]] הביא לכך מקור ורמז בדברי חז"ל על הפסוק{{הערה|במדבר כד, כז.}}: "דרך כוכב מיעקב" - המפורש במקום אחד כ[[נבואה]] על מלך המשיח{{הערה|תלמוד ירושלמי תענית פרק ד' הלכה ה. תרגום אונקלוס ופירוש [[הרמב"ן]] על הפסוק.}}, ובמקום אחר על כל אחד מ[[ישראל]]{{הערה|תלמוד ירושלמי מעשר שני סוף פרק ד.}}. על פי הכלל שביאורים שונים על אותו פסוק אחד שייכים זה לזה{{הערה|ההוכחה לכך מצוינת בשיחותיו של הרבי - ראה לקו"ש ח"ג ע' 782 ועוד.- מדרשת חז"ל (נדה סא, ב) על המילה "שעטנז" המורכבת משלשה מילים 'שוע' 'טווי' ו'נוז' שמכך הסיקו חז"ל להלכה שאיסור [[שעטנז]] הוא רק כשהתקיימו כל אופני וחלקי המלאכה.}}, מוכח שישנה שייכות בין כל אחד מישראל לנשמת משיח, שעל שניהם נאמר שהם 'כוכב מיעקב', והוא לפי שיש בכל יהודי ניצוץ מנשמתו של משיח{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16065&st=&pgnum=323 לקוטי שיחות חלק ב' עמוד 599] (ב[[עברית]] - בספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25066&st=&pgnum=129&hilite= תורת מנחם חלק ל"ד עמוד 102 ואילך]), ועמוד 692 בהערה. וראה תורת מנחם התוועדויות [[תשמ"ו]] חלק א' עמוד 344.}}. | ||
גרסה אחרונה מ־15:54, 23 באוגוסט 2024
ניצוץ משיח הוא הארה מנשמתו של מלך המשיח, המאירה אצל כל יהודי בחלק הפנימי ביותר של נשמתו (יחידה, או עצם הנשמה). בזכות קשר זה שיש למלך המשיח עם כל יהודי, יש בכוחו לגאול את כל אחד ואחד מישראל, אך העבודה מוטלת על כל יהודי ויהודי בפרט לגלות ניצוץ זה מהכח אל הפועל.
ניצוץ המשיח נותן ליהודי את הכח לעבוד את הבורא למעלה ממדידה והגבלה, מעין ימות המשיח - ועל ידי זה ביכלתו לפעול אצל עצמו גאולה פרטית עוד בזמן הגלות, וכן להביא בפועל את הגאולה הכללית.
מקורו בספרי החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
המקור הקדום ביותר העוסק בקשר בין נשמתו של כל יהודי לנשמתו של מלך המשיח הוא בכתביו של רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, המביא בספרו מאור עיניים אמרה בשם הבעל שם טוב, וזה לשונו:
ביאור מפורט יותר אודות מהותו של ניצוץ זה, והעבודה של גילוי הניצוץ, אנו מוצאים בדור מאוחר יותר, בשם המגיד מקוזניץ'[1]:
כל התעוררות שאדם מרגיש בחייו, הן בתורה הן בתפילה, הוא מחלק המשיח שיש בכל הנשמות, ולפני ביאת המשיח יתאחדו כל חלקי המשיח המפוזרים בעולם לקומה שלימה, בחינת נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו לאל חי
גם הרבי הרש"ב קובע כי כל נשמה כלולה מכל הדרגות של האבות, משה ומשיח:
וכל נשמה היא נשמה דאצילות, והראיה ממאמר רז"ל שיוכל כל אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה האבות אברהם יצחק ויעקב, וגם למעלת משה, ועוד למעלה יותר שיוכל להגיע למדרגת משיח גם כן, והיינו מצד שורש נפשו שיש בו מכל המדרגות...
הרבי הביא לכך מקור ורמז בדברי חז"ל על הפסוק[2]: "דרך כוכב מיעקב" - המפורש במקום אחד כנבואה על מלך המשיח[3], ובמקום אחר על כל אחד מישראל[4]. על פי הכלל שביאורים שונים על אותו פסוק אחד שייכים זה לזה[5], מוכח שישנה שייכות בין כל אחד מישראל לנשמת משיח, שעל שניהם נאמר שהם 'כוכב מיעקב', והוא לפי שיש בכל יהודי ניצוץ מנשמתו של משיח[6].
על פי עניין זה הסביר הרבי קטע תמוה בסדר התפילה. בעת פתיחת הארון להוצאת ספר התורה בימים טובים, אומר הקהל[7]: "רבונו של עולם.. ויתקיים בנו מקרא שכתוב[8] ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה". כלומר, הציבור מתפלל שיתקיים בו פסוק ונבואה שנאמרה אודות משיח צדקנו?! תמיהה זו העלה הרב חיים אלעזר שפירא בעל המנחת אלעזר בספרו חמשה מאמרות[9], ולמרות התמיהה פסק שיש לומר את הנוסח שנקבע על ידי גדולי ישראל. אמנם הרבי מסביר זאת על פי האמור בספר מאור עיניים - שכל אחד מישראל יש לו חלק מנשמת משיח, ואם כן נמצאים אצלו (מעין) תכונותיו של משיח, ולכן יכול לבקש שיתקיים בו עצמו פסוק זה[10].
דרגתו ועניינו[עריכה | עריכת קוד מקור]
| ערכים מורחבים – יחידה שבנפש, עצם הנשמה |
ניצוץ משיח הוא 'נקודת היהדות' שבנפשו של יהודי - הנרמזת באות יו"ד, ראש התיבה של שם עם ישראל[11]. כמו כן מכונה נקודה זו "נקודת פנימיות הלב"[12].
דרגתו של ניצוץ המשיח היא בחלק העמוק ביותר שבנפש. בספר התניא מקביל אדמו"ר הזקן ניצוץ זה למדרגת החכמה שבנפש, ש"בה מלובש וגנוז אור ה' ממש"[13]. בדרך כלל, ביאר הרבי שזוהי דרגת היחידה שבנפש[14]. אמנם בשיחה נוספת חידש הרבי, שדרגתו של הניצוץ הוא לא רק בדרגת היחידה (שגם היא רק "שם" לנשמה עצמה) - אלא בעצם הנשמה ממש[15].
כיוון שניצוץ המשיח הוא החלק העמוק ביותר הנפש, המאוחד עם הקדוש ברוך הוא בתכלית - לכן התקשרותו עם הקדוש ברוך הוא אינה בדרך שכלית וכדומה, אלא בדרך שלמעלה מטעם ודעת[16]. כלומר שנשמת היהודי מרגישה שהיא מאוחדת ודבוקה עם מקורה, הקדוש ברוך הוא, מצד עצם מציאותה. וגם בעבודת האדם ענינו של הניצוץ הוא לא עבודה פרטית, אלא עצם הידיעה שהוא מאוחד עם הקדוש ברוך הוא[17].
ההתקשרות לקב"ה שעל ידי ניצוץ המשיח, שרשה בנשמת המשיח - שהוא הממשיך והמגלה בנשמות ישראל את דרגת התקשרות זו. ולכן נקרא המשיח "יחידה כללית" - כיון שהוא כולל את כל בחינות ה"יחידה" של כל בני ישראל[18]. וזוהי גם הסיבה לכך שנשיא הדור - הכולל את כל נשמות הדור - הוא היחידה הכללית, וממילא גם המשיח שבדור[19].
התגלותו[עריכה | עריכת קוד מקור]
ניצוץ המשיח נמצא בהעלם, כיון שבדרך כלל הכוחות הגלויים שבאדם נמצאים בגלוי והם מעלימים על ההתקשרות העצמית שבעצם הנפש[20]. במיוחד נמצא הניצוץ בהעלם בזמן הגלות, שאז יש העלם והסתר כללי על האור האלוקי; ועוד יותר, כאשר נפשו הבהמית של האדם מורידה אותו לגלות פרטית והוא שקוע בתאוות ועניני העולם[13].
תפקידו של האדם הוא לגלות את הניצוץ על ידי עבודתו בזמן הגלות, ועל ידי זה בכוחו להתעלות ולהתרומם כבר בזמן הגלות מעין הגאולה. כמו כן, בזכות ניצוץ זה בכוחו להביא את הגאולה בפועל.
בזמן הגלות[עריכה | עריכת קוד מקור]
למרות היות הניצוץ בהעלם בדרך כלל - ישנם כמה וכמה מקומות, זמנים ואישים שבהם הוא נמצא בגלוי יותר, המבוארים בתורת החסידות:
- תורת החסידות: הבעל שם טוב המשיך לתוך נשמות ישראל את שורש נשמתם הנקרא מזלא (שהוא היחידה שבנפש), ולכן נקרא בשם בעל שם טוב, כי מדרגת "כתר שם טוב" היא מדריגת אורו של משיח שעולה על כל הג' כתרים[21].
- נשיא הדור: כיון שנשיא הדור הוא המשיח שבדור, ונשמתו היא היחידה הכללית הכוללת את כל נשמות הדור (כנ"ל) - לכן אצלו גלויה הארת המשיח והוא נותן את הכח לכל יהודי לגלות את הניצוץ שבו[22]. ובמיוחד אצל נשיאי החסידות, השייכים באופן גלוי לביאת המשיח[11].
- תינוקות של בית רבן: אצל ילדים שאר כוחות הנפש אינם מפותחים, וממילא גם אינם מעלימים על הנקודה הפנימית של עצם הנפש - ולכן ניצוץ המשיח אצלם גלוי יותר. זוהי גם כוונת חז"ל באמרם שהילדים נקראים "משיחי", כמאמר[23]: "אל תגעו במשיחי - אלו תינוקות של בית רבן"[24].
- ראש חודש: בכל ראש חודש, כאשר הלבנה מתחדשת, ישנה גם התחדשות בעם ישראל שעליהם נאמר[25] שהם "מונים ללבנה" ו"דומים ללבנה". התחדשות זו היא גילוי ניצוץ המשיח, הפועלת חידוש בכל מציאותו של האדם ופועלת את ביאת המשיח[26].
כמו כן מבוארים בחסידות כמה וכמה ענינים בעבודת האדם שבהם הוא יכול לגלות את ניצוץ המשיח (בנוסף לכך שכל קיום תורה ומצוות מגלה את הניצוץ[27]):
- עבודת התפילה: בשעת עבודת התפילה מגלה האדם את הקשר הפנימי שלו לקדוש ברוך הוא שלמעלה מטעם ודעת, ונשמתו יוצאת מהגלות הפרטית לפי שעה; לכן בזמן זה במיוחד מתגלה ניצוץ המשיח[13].
- צדקה: כיון שבעסקיו משקיע האדם את כל נפשו וכוחותיו כדי להרוויח כסף, לכן כשהוא מפזר כסף זה למצוות הצדקה הוא מגלה את הנקודה הפנימית ביותר שבנפשו ומקשר אותה לקדוש ברוך הוא, ועל ידי זה הוא מעלה את כל עבודתו בתורה ומצוות - וזהו גילוי ניצוץ המשיח[13].
- ענוה: על פי ביאור המיוחס להמגיד מקוזניץ', התשוקה לדביקות בה' נפגמה בחטא עץ הדעת על ידי מידת הגאוה. וכשיתאחדו כל חלקי ההשתוקקות של משיח מכל העולמות, על ידי מידת השפלות - יתוקן חטא עץ הדעת ויתאחדו כל חלקי קומת משיח, כמו שאומר הנביא[28] שמשיח יבוא "עני ורוכב על החמור" (כלומר - על החומריות, הגאוה)[1].
- ההתקשרות לנשיא הדור וקיום שליחותו: כיון שבנשיא הדור מאירה בגלוי בחינת המשיח הכללית (כנ"ל), לכן בההתקשרות אליו וקיום שליחותו מתגלה באדם ניצוץ המשיח, והוא חודר בכל עשר כוחות נפשו. זהו גם הרמז שבמילה "שליח", אשר בתוספת עשר היא בגימטריא משיח - שכאשר היהודי מקיים את שליחותו בכל עשר כוחות הנפש הוא מגלה ומביא את המשיח. יותר מכך, כל מטרת קיומו של הניצוץ הוא כדי לתת ליהודי את הכח למלא את שליחותו[29]. ובפרט בנשיאי החסידות שענינם הוא הבאת המשיח, שלימוד תורתם מסייע ופועל גילוי הניצוץ[11].
- תביעת הגאולה: על ידי הציפייה לגאולה והכרזת "ווי וואנט משיח נאו" מגלה יהודי את ניצוץ המשיח שבו[30].
- לימוד עניני משיח וגאולה: הוראת הרבי על לימוד עניני משיח וגאולה היא "הדרך הישרה (הקלה והמהירה מבין כל דרכי התורה)" לפעול התגלות וביאת המשיח - "מתחיל מהתגלות וביאת המשיח שבכאו"א מישראל"[31].
בהבאת הגאולה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בזכות ניצוץ המשיח שאצל כל יהודי, יש בכוחו להביא את הגאולה הכללית - על ידי שהוא מגלה את הניצוץ הפרטי שבו, בעבודתו עם כל כוחות נפשו. למרות שמדובר רק בניצוץ פרטי, ובעבודתו הפרטית של יהודי - הרי כיון שניצוץ המשיח הוא ענין פנימי ועצמי, חל עליו הכלל "העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו"[32], ולכן גם ניצוץ אחד יכול לפעול גאולה כללית בכל העולם[29]. זו גם הסיבה לפסק הרמב"ם[33] שכאשר "עשה מצוה אחת - הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה" - כיון שבמצוה, אפילו אחת, מתגלה ניצוץ המשיח ופועל בעולם כולו[34].
ניצוץ המשיח גם מדגיש יותר את כוחו של יהודי להכתיר את מלך המשיח ולהתקשר אליו, בהכרזת "יחי המלך". שכן, אם לכל מלך יש קשר עמוק לעם (שלכן הוא תלוי בהם, "אין מלך בלא עם"[35]) - אצל מלך המשיח הקשר עמוק אף יותר, בזכות הניצוץ מנשמתו שנמצא אצל כל יהודי[36].
כמו כן הניצוץ הוא זה שנותן את הכח למלך המשיח לגאול כל יהודי ויהודי, אפילו הנמוך ביותר - כיון שגם לו יש קשר למשיח על ידי הניצוץ מנשמתו המאיר בו. בדומה למבואר אודות משה רבינו[37], שיכול היה להוציא את כל ישראל ממצרים, רק בזכות החלק ממשה רבינו שהאיר בתוך כל אחד מישראל[38]. עבודת אהבת ישראל באופן המיוחד השייך לדורנו, תקופת "סף הגאולה", תוך הדגשת אחדותם של ישראל מצד בחי' היחידה, "נקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות" - אפשרית בכוחו של ניצוץ המשיח[39].
בזמן הגאולה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בגאולה האמיתית והשלימה יהיה גלוי ניצוץ המשיח שבכל יהודי, שהוא עצם נשמתו, ולכן דוקא אז יוכל היהודי לעבוד את ה' באופן שלמעלה לגמרי מההגבלות[40]. וזהו החידוש העיקרי ביותר בגאולה - התגלות מציאותם האמיתית של עם ישראל, הדרגה העמוקה ביותר בנשמתם; וזאת באופן שתתגלה ותחדור בכל הדרגות שבנשמה, שגם בהם תהיה ניכרת ההתקשרות העמוקה של עצם הנשמה[41].
בכוחו של ניצוץ המשיח שבכל אחד מישראל, יוכל המשיח ללמד את כל ישראל תורה ולהמשיך להם השפעות בזמן הגאולה[42].
השפעתו על שאר הכוחות[עריכה | עריכת קוד מקור]
ניצוץ משיח משפיע על כל כוחות הנפש ומאפשר קשר עמוק יותר עם האלוקות. כוחות הנפש השונים הם בעלי תכונות שונות, ולכן הקשר שלהם עם אלוקות נמדד בכל כוח לפי תפיסתו והכרתו באלוקות, בעקבות כך הקשר שנוצר על ידם עם אלקות מדוד ומוגבל לפי תכונתם. לעומת זאת הניצוץ משיח נוצר "קשר עצמי" שאינו מוגבל, ועל ידי התגלותו נרגש קשר זה בכל הכוחות, שגם בהם יורגש קשר עצמי עם אלוקות שיתבטא בהתקשרות והתבטלות מוחלטת לאלוקות. נוסף לכך הניצוץ משיח מכלה ומבטל את הנטיות השליליות שבנפש האדם "בדרך ממילא", משום שביחס לדרגת התקשרותו לאלקות אין המנגדים לאלקות תופסים מקום כלל. זהו אחד הטעמים שכח זה מכונה 'ניצוץ' - שהוא כניצוץ אש שמכלה ושורף ומתפשט מעצמו.
השפעתו של הניצוץ היא השפעה 'פנימית'. וכן יש בכח התגלותו של הניצוץ לפעול ב'כל' הכוחות כולם[43]. כך גם ניצוץ משיח פועל על כל כוחות הנפש של היהודי באופן פנימי. זאת משום שהניצוץ משיח הוא ה'עצם' של כל הכוחות, וכל הכוחות כולם התגלות הארה ממנו, לכן התגלותו פועלת בהם משום שהוא העצם שלהם[29].
התגלות הניצוץ בכוחות הנפש היא "חידוש". היות וההתקשרות של כוחות הנשמה עם אלוקות הוא קשר של "גילויים" - שני מציאויות נפרדות המתקשרות זה לזה, והזקוקים בכל עת לפעולת התעוררות מחודשת על מנת להשפיע בהם כוחות אלוקות מחודשים. לעומת זאת הקשר של הניצוץ משיח הוא קשר עצמי - שבעצם מציאותו הוא אחת עם אלוקות, שהוא סוג נעלה יותר באין ערוך במעלת ההתקשרות, לכן ההתחדשות בו היא תמידית, ועל ידי התקשרותו עם שאר חלקי הנפש הוא פועל "חידוש" בכל סוגי ההתקשרות שבכל הכוחות. ולכן גאולתם של ישראל לעתיד לבוא מכונה "חידוש" בברכת קידוש לבנה, בה אומרים: "שהם (עם ישראל) עתידים להתחדש כמותה".
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- רבי מנחם נחום מצ'רנוביל - בספרו מאור עיניים פרשת פנחס, ורשה, תרמ"ט, מתוך אתר HebrewBooks.
- הרבי - התוועדויות תשמ"ג חלק ג עמוד 1315 - שייכותו של משיח לכל אחד מישראל.
- הרבי - התוועדויות תשמ"ו שיחת ליל שמחת תורה - עניינו של ניצוץ משיח. באידיש
- הרבי - דבר מלכות תולדות - משיח הוא עצם שלמעלה מיחידה.
- הרב עדין אבן ישראל-שטיינזלץ, ה"תסביך המשיחי" של עם ישראל, באתר בית חב"ד
.
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 באר יעקב חיים פרשת בראשית
- ↑ במדבר כד, כז.
- ↑ תלמוד ירושלמי תענית פרק ד' הלכה ה. תרגום אונקלוס ופירוש הרמב"ן על הפסוק.
- ↑ תלמוד ירושלמי מעשר שני סוף פרק ד.
- ↑ ההוכחה לכך מצוינת בשיחותיו של הרבי - ראה לקו"ש ח"ג ע' 782 ועוד.- מדרשת חז"ל (נדה סא, ב) על המילה "שעטנז" המורכבת משלשה מילים 'שוע' 'טווי' ו'נוז' שמכך הסיקו חז"ל להלכה שאיסור שעטנז הוא רק כשהתקיימו כל אופני וחלקי המלאכה.
- ↑ ראה לקוטי שיחות חלק ב' עמוד 599 (בעברית - בספר תורת מנחם חלק ל"ד עמוד 102 ואילך), ועמוד 692 בהערה. וראה תורת מנחם התוועדויות תשמ"ו חלק א' עמוד 344.
- ↑ סידור תהילת ה' (הישן) עמוד 184.
- ↑ ישעיה יא, ב.
- ↑ אות כז.
- ↑ התוועדויות תשמ"ג חלק ג' עמוד 1315 ואילך. התוועדויות תשמ"ו עמוד 144 ואילך.
- ↑ 11.0 11.1 11.2 שיחת ערב ראש השנה תשנ"ב סעיף ו', ספר השיחות תשנ"ב עמוד 6.
- ↑ ראה תניא אגרת הקודש סימן ד'. וראה בלקוטי שיחות חלק ב' עמוד 692 בהערה, שמקשר בין העניינים.
- ↑ 13.0 13.1 13.2 13.3 אגרת הקודש שם. בכלל, בספר התניא אדמו"ר הזקן מתייחס לספירת החכמה כדרגה הגבוהה ביותר ולא כותב על הדרגות שלמעלה ממנה; ראה לקוטי תורה ויקרא ד, ב.
- ↑ ראה שיחת ליל שמחת תורה תשמ"ו - לקוטי שיחות חלק כ"ט, עמוד 358 ואילך (בעברית - בתורת מנחם התוועדויות תשמ"ו חלק א', עמוד 342 ואילך). ובמקומות רבים נוספים.
- ↑ דבר מלכות שיחת ש"פ תולדות תשנ"ב, סעיף י': "נוסף על המדובר כמה פעמים שהגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו באה על ידי זה שכל אחד ואחד מישראל מגלה ניצוץ משיח שבו, בחינת היחידה – יש להוסיף ולתקן שעיקר הכוונה היא (לא לבחינת היחידה שהיא אחד מחמשה שמות שנקראו לעצם הנשמה, אלא) להתגלות עצם הנשמה ממש, שזהו אמיתת ענינו של משיח (הן ניצוץ משיח שבכל אחד ואחד מישראל, והן ועל אחת כמה וכמה משיח הכללי), העצם דישראל שלמעלה מבחינת היחידה".
- ↑ ועניין זה מרומז במאמר חז"ל (סנהדרין צ"ז, א.) "משיח בא בהיסח הדעת", שכוונתו הפנימית היא - שעניינו של משיח הוא התקשרות באלוקות שלמעלה מן הדעת
- ↑ אגרת הקודש ושיחות הנ"ל.
- ↑ ראה הנסמן בשיחת שמחת תורה תשמ"ו הנ"ל, הערה 27.
- ↑ ראה דבר מלכות ש"פ וירא תשנ"ב הערה 127. קונטרס בית רבינו שבבבל הערה 53 - התוועדויות תשנ"ב חלק א עמוד 420.
- ↑ ראה שיחות ש"פ וירא וש"פ תולדות הנ"ל.
- ↑ כתר שם טוב ע' תיח - מדברי אדמו"ר הרש"ב.
- ↑ שיחות שמחת תורה תשמ"ו וקונטרס בית רבינו שבבבל הנ"ל.
- ↑ שבת קיט, ב.
- ↑ שיחת קודש שבת פרשת ראה מברכים חודש אלול תשמ"א, (שיחות קודש חלק ד עמוד 532). תורת מנחם התוועדויות - תשנ"ב חלק א עמוד 273 ואילך.
- ↑ ראה סוכה כט, א.
- ↑ דבר מלכות שיחת ש"פ תולדות תשנ"ב סעיף ב', ספר השיחות חלק א' ע' 123.
- ↑ לקוטי שיחות חלק ב' ע' 599 הנ"ל.
- ↑ זכריה ט, ט.
- ↑ 29.0 29.1 29.2 ראה באריכות שיחת ליל שמחת תורה תשמ"ו הנ"ל.
- ↑ שיחת ח"י אלול תשמ"ב (התוועדויות ח"ד ע' 2191-2).
- ↑ שיחת ש"פ תזריע מצורע תנש"א סעיף ט' ובהערה 74
- ↑ תורת הבעל שם טוב, ומשמעותה - שענין הנוגע לעצם הדבר ולא רק לחיצוניותו, גם כשהוא מתחלק לפרטים הוא באמת נמצא בכל פרט; לדוגמא, חיות הנפש המחיה את האברים כולם כאחד, גם כאשר "תופסים במקצתה" - החיות המלובשת באבר פרטי - הרי "תופסים בכולה", אותה חיות הנמצאת בכל האברים. ראה כתר שם טוב בהוספות, סימן קט"ז, ובהנסמן שם. לקוטי שיחות חלק ל' ע' 153 ובהערה 55.
- ↑ הלכות תשובה פרק ג', הלכה ד'.
- ↑ שיחת שמחת תורה תשמ"ו הנ"ל. שיחת עשרה בטבת תשמ"ז, הערה 123.
- ↑ רבינו בחיי על התורה וישב לח, ל. כד הקמח ערך ראש השנה (ב). עמק המלך שער שעשועי המלך תחילת פרק א. שער היחוד והאמונה - פרק ז'.
- ↑ שיחת ב' ניסן תשמ"ח (ספר השיחות תשמ"ח חלק א', ע' 352).
- ↑ כפירוש החסידות לפסוק (בהעלותך יא, כא) "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו" - שהכוונה היא לניצוץ ממשה רבינו שמאיר בקרבו של כל יהודי (ראה לקוטי תורה בהעלותך לג, ג ועוד).
- ↑ שיחת אחרון של פסח תשמ"ג (התוועדויות חלק ג' ע' 1316).
- ↑ שיחת ש"פ מטו"מ תנש"א סעיף י"ג (ספר השיחות ח"ב ע' 718).
- ↑ ראה דבר מלכות שיחת ש"פ ראה תנש"א, סעיף ט' (ספר השיחות חלק ב', ע' 776).
- ↑ שיחת ש"פ תולדות הנ"ל, סעיף ט'.
- ↑ ספר המאמרים תשל"ד - תשל"ה עמוד 252.
- ↑ כפעולת ניצוצו של משה רבינו שנמצא בכל אחד מישראל. שפועל בכל כוחותיו באופן פנימי. שעל ידי התבוננות בעניינים המתאימים יוכל בנקל להגיע ליראת שמים. (תניא ליקוטי אמרים - פרק מ"ב.)