כוונת הנענועים (דלולב) – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
מ החלפת טקסט – "דוגמא " ב־"דוגמה " |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
כדי להבין את לשון המשנת חסידים '''להמשיך דעת לנוקבא דז"א העומדת בחזה דז"א''' יש להבין את שלושת המושגים הכלולים בה: | כדי להבין את לשון המשנת חסידים '''להמשיך דעת לנוקבא דז"א העומדת בחזה דז"א''' יש להבין את שלושת המושגים הכלולים בה: | ||
'''[[דעת]]''' היא הרגשת חיות השכל, '''לא''' הבנת השכל אלא הרגשת החיות שבו. בהבנת עניין שכלי ישנם שני דברים: עצם הבנת השכל, וההתפעלות ממנו. היינו, מהבנת השכל גרידא לא נמשכת שום התפעלות. אדם מתפעל מעומק השכל, מהיופי שבו רק כשהוא תוקע את '''דעתו''' בשכל. | '''[[דעת]]''' היא הרגשת חיות השכל, '''לא''' הבנת השכל אלא הרגשת החיות שבו. בהבנת עניין שכלי ישנם שני דברים: עצם הבנת השכל, וההתפעלות ממנו. היינו, מהבנת השכל גרידא לא נמשכת שום התפעלות. אדם מתפעל מעומק השכל, מהיופי שבו רק כשהוא תוקע את '''דעתו''' בשכל. דוגמה לעניין זה מובא מאברהם אבינו: לפני שהכיר את בוראו עבד לשמש כמו תרח אביו, אלא שהיה בינהם הבדל גדול: תרח לא תקע את דעתו בע"ז ולכן לא התפעל מזה ובשעות שלא עבד היה עסוק בענייניו הפרטיים. מה שאין כן אברהם אבינו תקע דעתו בחוזקה ולא הסיח דעתו מהשמש כל היום ולכן עבד אותה בהתפעלות גדולה (ולכן גם מיד כששקעה היה נרגש בדעתו שאין היא הבורא האמיתי וכו', ועד שהכיר את בוראו). היינו, מבחינת ההבנה של השכלת אותה עבודה זרה הייתה זו של אברהם '''זהה''' לזו של תרח, אלא שאברהם תקע דעתו בזה - ולכן התפעל. | ||
'''חזה דז"א''' הכוונה לששת המידות{{הערה|חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד.}} שהן מקור [[כח המדבר]]{{הערה|כי הדיבור מבטא את רגש האדם, שכאשר רוצה האדם להביע מחשבותיו ורגשותיו לזולת הרי זה ע"י דיבור.}}, המשפיע את '[[הבל הלב]]' ל[[מלכות]]{{הערה|היא כח הדיבור האלוקי, ככתוב "מלכות '''פה''' תורה שבעל פה קרינן לה.}}. | '''חזה דז"א''' הכוונה לששת המידות{{הערה|חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד.}} שהן מקור [[כח המדבר]]{{הערה|כי הדיבור מבטא את רגש האדם, שכאשר רוצה האדם להביע מחשבותיו ורגשותיו לזולת הרי זה ע"י דיבור.}}, המשפיע את '[[הבל הלב]]' ל[[מלכות]]{{הערה|היא כח הדיבור האלוקי, ככתוב "מלכות '''פה''' תורה שבעל פה קרינן לה.}}. | ||