תפילת מנחה

תפילת מנחה היא התפילה השניה מבין תפילות היום. זמנה הוא החל מחצי שעה לאחר חצות היום ("מנחה גדולה") ועד השקיעה. תפילה זו תיקן יצחק אבינו.

בתפילת מנחה אין הש"ץ מתעטף בטלית ואומרים בו תחנון, לבד אם הוא יום שאין אומרים בו תחנון או ערב יום שאין אומרים בו תחנון.

ענינה

חז"ל אמרו כי "לעולם הוי זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה". וטעם הדבר מפני כי בשחר כשאדם קם משנתו שנעשה בריה חדשה ולא ראה שום היפך אין שום חידוש שמתפלל, אבל מנחה, שכל היום הוא טרוד בעסקיו שהוא בחינת הסתר ושב מהעסק ומתפלל, על דרך 'תופל בכלי חרס' שמדביק עצמו לקב"ה, הרי זה בחינת תשובה, לכך גדולה מעלת תפילת מנחה.

פירוש נוסף למאמר חז"ל, פירש אדמו"ר הזקן:

לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה - לעולם - עבודת האדם בעולם היא, אשר יהא אדם זהיר שהשכל הפועל במידו יזהיר (יאיר). היינו: הגברת הצורה על החומר, בתפילת המנחה הדבר ניכר במיוחד בתפילת מנחה - שאפילו שבשעה שאדם טרוד בעניניו - הוא מפסיק ומתפלל.

הטעם לאמירת נפילת אפיים בתפילת מנחה הוא משום שבזמן תפילת מנחה מתעוררים דינים, והדרך להעביר את הדינים היא על ידי נפילת אפיים, העלאת מיים נוקבין, ומסירות נפש למיתה בשביל לפעול זיווג למעלה, לעומת זאת בתפילת מנחה של שבת נמשכים רחמים ולכן לא נופלים אפיים אזתבנית:הערהפרי עץ חיים שבת פרק יח..

  ערך זה הוא קצרמר. אתם מוזמנים לתרום לחב"דפדיה ולהרחיב אותו.