מנחם מענדל פוטרפס

הרב מנחם מענדל פוטרפס
בהתוועדות חסידית
לידה	כ' בתשרי תרס"ח
פטירה	ד' בתמוז תשנ"ה
השתייכות	חסיד חב"ד
רבותיו	כ"ק אדמו"ר הרש"ב, כ"ק אדמו"ר הריי"צ והרבי
תלמידיו	הרב חיים לוי יצחק גינזבורג
חיבוריו	דבריו תועדו בספרי תולדותיו ובמאמרי הרב חיים לוי יצחק גינזבורג

ר' מענדל אצל הרבי בחלוקת דולרים

הרב מנחם מענדל פוטרפס (ידוע גם בכינויו: ר' מענדל. כ' תשרי תרס"ח - ד' תמוז תשנ"ה) היה חסיד ומקושר לרבותינו נשיאינו, איש מסירות נפש, הקים סניפי ישיבות תומכי תמימים במחתרת במאחורי מסך הברזל, ומשנת תשל"ג שימש בהוראת הרבי כמשפיע ראשי בישיבת תומכי תמימים המרכזית בכפר חב"ד ושד"ר בחו"ל לעורר ברוחניות ולגייס תקציבים. שימש כחבר הנהלת בית רבקה ומוסדות ישיבת הבוכרים בכפר חב"ד. ייסד ביחד עם הרב מרדכי שמואל אשכנזי והרב בן ציון וישצקי את חיידר אידיש בכפר חב"ד.

תולדות חיים

ר' מענדל נולד בכ' תשרי תרס"ז בעיירה פלעשניץ ברוסיה הלבנה, לאביו ר' מנחם מענדל ולאמו מריאשא באדנא - נפטרה ה מנחם אב תשי"ח - (בת משפחת סגלוביץ ואימה למשפחת קוגל), הוא היה ילד רביעי אחרי שתי בנות ואח אחד. אביו נפטר זמן קצר לפני לידתו במגיפת הטיפוס, ואמו קראה לו על שמו. את ילדותו בילה ר' מענדל אצל סבתו רחל-לאה מנעוועל, היא הייתה אחייניתו של החסיד המפורסם ר' חנוך הענדל קוגל. סיפורים רבים מהלכים אודות הנהגתה החסידית והידורה במצוות.

הסבתא רחל לאה הייתה ידידת נעורים של הרבנית שטערנא שרה רעיית כ"ק אדמו"ר הרש"ב, בהגיעה לליובאוויטש הייתה מבקרת בבית הרבנית, שם היו משוחחות בסיפורי חב"ד ומנהגי החסידים. בתרע"ה כשמלאו לנכדה שבע שנים הביאה אותו סבתו יחד עמה בנסיעתה לרבי. ובנסיעה זו זכה להיכנס ליחידות לראשונה בחייו, לאור בקשתה של הסבתא מהרבנית כי תבקש מבעלה כ"ק אדמו"ר הרש"ב שיקבל אותו ליחידות. לאחר החגים אכן נכנסה עם הילד לחדר בעלה ואמרה: "ער איז א נאמען נאך זיין פאטער, ער איז רחל לאה'ס אן אייניקל, נעם אים אויף יחידות און בענטש אים"! (תרגום מיידיש: הוא נקרא על שם אביו, והוא הנכד של רחל לאה. קבל אותו ליחידות וברך אותו). והרבי נתן לו ברכה ליראת שמים ומתוך אריכות ימים ושנים.

מעתה, הפך הדבר למנהג תדיר יותר. כמעט מדי שנה, לקחתו עמה בנסיעותיה לרבי. בחודש תשרי תר"פ כשמלאו לו 12 שנים היה הפעם האחרונה בה זכה לשהות אצל הרבי הרש"ב.

לימודיו בישיבה

בבית העלמין בצפת, ליד קברו של משפיעו ר' זלמן משה היצחקי

בסוף שנת תר"פ התקבל לישיבת תומכי תמימים בעיר קרמנצ'וג שם למד עד שנת תרפ"ד^{[דרוש מקור]}, בשנה זו הבולשת הסובייטית חשפה את הישיבה והוא נאלץ לברוח. משנת תרפ"ה למד בישיבות מחתרתיות בחרקוב, וויטבסק ונעוול עד שנת תרפ"ט, אז נסגרו גם ישיבות אלו, והתלמידים הרבים נאלצו להתפזר בין הישיבות המחתרתיות השונות.

ברבות הימים תיאר המשפיע את זיכרונותיו מימים אלו: כל ליל שישי היה מוקדש כולו ללימוד. היו תלמידים ששקדו על לימוד הגמרא והיו שלמדו את תורת החסידות; הוא עצמו היה מקדיש לילה זה ללימוד הגמרא.

הוא אהב במיוחד את ההתוועדויות הרבות שם היו מתוועדים טובי המשפיעים בדור ההוא כמו הרב זלמן משה היצחקי הרב יצחק הורביץ (איצ'ה דער מתמיד), הרב יחזקאל (חאטשע) פייגין, ועוד.

משגיח בתומכי תמימים

בשנת תר"צ נקרא לשמש כמשגיח ומשפיע לתלמידי התמימים בישיבה המחתרתית ביקטרינוסלב. בזכרונותיו מהתקופה ההיא הוא מציין את הדרת הכבוד שהיה לבחורי הישיבה כלפי רב העיר הרב הגאון רבי לוי יצחק שניאורסון אביו של הרבי.

באותה שנה כיהן גם כמשגיח באודסה.

"הצעת קאראלעוויץ נכונה"

ר' מענדל נסע אל בית אמו שבחרקוב, והחל לטפל בשידוכי שתי אחיותיו המבוגרות ממנו, במטרה להשיאן למובחרים שבקרב התמימים. חפצו עלה בידו, וזמן קצר לאחר מכן, נישאה אחותו הבכירה להרב בן ציון שם טוב, ואחותו הצעירה נישאה להרב יהושע שניאור זלמן סרברנסקי.

באותה תקופה הציעו גם לו עצמו שידוכים מכובדים. הוא ריכז מספר הצעות, ודיווח אודותם לכ"ק אדמו"ר הריי"צ, ששהה אז בפולין, וביקש את הדרכתו וברכתו. מענה הרבי היה: "הצעת קאראלעוויץ נכונה" - הכוונה הייתה לרב בן ציון רובינסון, אשר התגורר בקאראלעוויץ והוא אשר הציע לר' מענדל את בתו.

הוא נסע אפוא לקאראלעוויץ, והגיע לעיר לקראת שבת קודש. לאחר התפילה השתתף בהתוועדות שהתקיימה ונטל משקה ביד רחבה עד שכתוצאה מכך בסיום ההתוועדות - נפל תחת השולחן ונרדם. כשהתעורר, והוא עדיין מתחת לשולחן, הייתה השעה אחר חצות הלילה במוצאי-שבת, ולפתע שמע את ר' בן ציון אומר לזוגתו: "נראה, שהבחור הזה הוא "א אמת'ר חסידישער בחור" (בחור חסידי אמיתי), שהרי בא "להתראות", ולמרות זאת לקח משקה, התוועד ונמצא כעת היכן שנמצא... הרי זה סימן, שהינו בחור חסידי אמיתי. אנו צריכים לעשות כל מאמץ בכדי שישאר כאן ויגמור איתנו את השידוך".

ואכן, השידוך יצא לפועל בשעה טובה ומוצלחת, והחתונה התקיימה בעיירה של הכלה, ביום שלישי י' בתמוז ה'תרצ"ג.

למען תומכי תמימים ופידיון שבויים

אחרי חתונתו, נשאר זמן קצר אצל אמו בחרקוב, ולאחר מכן נסע יחד עם רעייתו לעיר יגורובסק. (עיר זו הייתה מרוחקת ממוסקבה במרחק של כ - 100 ק"מ). למרות שפרש זמנית מעיסוקיו בישיבות, לטובת ענייניו המשפחתיים, כבר הכירו הממונים על הרשת הכלל ארצית של ישיבות תומכי תמימים המחתרתיות ברחבי רוסיה, בכשרונותיו ומסירותו וראו בו כמי שמתאים ביותר לפעול להצלת הישיבות. מבחינה הפיננסית - תמיכה במשפחות האסירים - שחירפו את נפשם למען התורה ומצוותיה, אחזקת הישיבות המחתרתיות, מימון המעברים הקבועים של הישיבות, כמו גם סכומים נכבדים ששולמו כדמי "לא יחרץ" - הטילו על המארגנים עול כספי כבד והוא נבחר להיות אחד מאלה, שהוטל עליהם להשיג את המימון הדרוש.

הוא קיבל על עצמו את התפקיד, ולצורך זה נכנס לעולם העסקים. שבמסגרתו גרף רווחים נאים, אך עם זאת. הוא עצמו ובני ביתו הסתפקו בלחם צר ומים לחץ, ואת רוב המוחלט של הרווחים מסר לתומכי תמימים. כמו כן כל אימת, שעסקני אנ"ש נצרכו בסכום כסף גדול ל"פדיון שבויים", פנו הם אל ר' מענדל, אף כאשר סכום המבוקש לא נמצא בידו היה לווה את סכום הכסף ומעבירו לידיהם.

לטובת החסידים

בימי מלחמת העולם השניה, כשהנאצים ימ"ש הגיעו לרוסיה, ברח עם בני משפחתו ממוסקבה, ולאחר נדודים רבים הגיע לעיר סמרקנד, לשם הגיעו רבים מאנ"ש ופליטי פולין ועוד אחרים רבים שהוסיפו להגיע מדי יום ביומו ביחד עם ילדיהם. שמע פעולותיו התפרסם עד מהרה בקרב החסידים ורבים בקשו את עזרתו - והוא עשה כל שביכולתו להטבת מצבם.

החל משלהי חורף תש"ג, בעיצומה של המלחמה החל לנהל את ישיבת תומכי תמימים סמרקנד, בה למדו במשך הזמן מאות תלמידים . בתפקידו זה ייסד ר' מענדל סניפי תומכי תמימים מהם לתלמידים בגיל "חדר" ורובם בגיל ישיבה.

היציאה מרוסיה מאסר וגלות

ממארגני היציאה מרוסיה

ערך מורחב – יציאת רוסיה תש"ו

תחנת הרכבת בלבוב (למברג) הסמוכה לגבול, ממנה יצאו רוב ה'עשאלונים'

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה אישרה הממשלה הרוסית את חזרתם של נתיני פולין שברחו לגבולותיה בזמן המלחמה, והעמידה לרשותם רכבות משא, ואזרחים רוסיים רבים ניצלו את הפרצה שנוצרה, וניסו להבריח את הגבול באמצעות דרכונים פולניים מזוייפים, דרך עיר המעבר לבוב. חסידי חב"ד המתינו לקבלת תשובתו של אדמו"ר הריי"צ האם להסתכן ולהבריח את הגבול בצורה לא חוקית, וכאשר התקבל האישור רק מעטים מהם הספיקו לנצל אפשרות זו לפני שהממשלה הרוסית החליטה להפסיק את האישורים.

בעקבות פעולתו של ר' יהודה לייב מוצקין ששיחד פקידי שלטון בכירים תוך סכנת נפשות ממשית, נפתח הגבול מחדש ולצורך כך הוקם ועד מיוחד, בו היו חברים ר' מענדל ועסקנים נוספים. פעילות הועד התחלקה למספר מישורים: עידוד אנ"ש ברוסיה להבריח את הגבולות, זיוף מסמכים, וגיוס כספים לשחד את הפקידים השונים, ולדאוג לכל שאר הפרטים הנצרכים, כגון דירות מסתור בלבוב עד לנסיעה, וקשר רציף עם אנ"ש שהגיעו ללבוב על מנת להבריח את הגבול.

מאסר תשעת החסידים

ר' מענדל עצמו לא הצטרף למשפחתו בבריחה על אף שידע כי אנשי המשטרה החשאית עלו על עקבותיו ותוך זמן קצר עלולים לאסור אותו. הוא נותר ברוסיה והמשיך לעסוק בפעולות ההברחה, עד שהחליט לצאת את מסך הברזל בקבוצה קטנה שמנתה תשעה אנשים בלבד והם:

הרב שמואל נוטיק רעייתו ובתו, ר' מענדל פוטרפאס (ובמסמכים החדשים: פייביש שטיינגל), ר' יוסף גרינברג, האחים ר' אברהם גורביץ ור' שמואל גורביץ. השלושה האחרונים היו לצורך הבריחה "בנים" של הרב שמואל נוטיק. וכך נכתב בתזכיר סודי שנחשף על ידי חב"ד אורג: "נעצר באותה רכבת עם פוטרפס גם שמואל נוטיק, בעבר מורה חסידי אהוב בישיבות המחתרות של חב"ד ברחבי ברית המועצות, שנספה בגולאג בראשית תש"ט".

מאוחר יותר התברר כי האיש שדאג להם לכרטיסים, היה סוכן מוסווה של הק.ג.ב. והוא מסר לשלטונות על תשעת האנשים העומדים להבריח את הגבול. המשטרה עצרה את כולם. העצורים הועברו למטה המשטרה החשאית בלבוב. בתחילה עצורי הברחה זו והעצורים מאותה תקופה שהו במטה המשטרה החשאית בלבוב, בהמשך חלקם הועברו לחרקוב.

גלות סיביר ותיק לבוב

ר' מענדל פוטרפס תמונה מתיק החקירה. חב"ד אורג, חב"ד און ליין

תיק החקירה ר' מענדל פוטרפאס. אנש

פקודת מעצר ר' מענדל פוטרפאס (כפר חב"ד)

פסק דין 10 שנים גלות - ר' מענדל פוטרפאס

לאחר חקירות ממושכות ועינויי תופת החל המשפט בו נגזר על ר' מענדל 10 שנות גלות ועבודת פרך במחנות עבודה והוגלה לסיביר.

במהלך הגלות הובא ללנינגרד ל'שפולרקע' שם נחקר שוב, כאשר השלטונות חקרו רבים בענין תיק לבוב.

בשפולרקע נפגש עם ידידו ר' משה וישצקי וחלק מהדרך לגלות עשו יחדיו בתקופת גלותו שהה יחד עם החסיד המשפיע ר' אשר ששונקין עד שהשתחררו בשנת תשכ"ד.

מסמכים מארכיון הק.ג.ב.

מסמכים מתיק לבוב וזכרונות חדשים אודות ר' מנדל פוטרפאס - פורסמו במהלך השנים תשפ"ב-תשפ"ג בכלי התקשורת החב"דיים.

• אלול תשפ"ב. באתר חב"ד אורג (ובתרגום לעברית בחב"ד און ליין) פורסמו מסמכי ק.ג.ב. משנת תש"י בהם משקפים תמונת מצב של בריחת החסידים דרך לבוב וצ'רנוביץ. ובמסמכים אלו יש גם תיעוד המאסרים ובהם של ר' מענדל פוטרפס:

"בין ראשי חב"ד שנעצרו בעקבות המבצע היו ר' מנדל פוטרפס (נעצר ברכבת שיצאה מלבוב ב-1947, שוחרר מהגולאג ב-1956); יונה קהאן ("פולטאבר", נעצר ב-1948, מת בגולאג ב-1949); ומרדכי דובין (נעצר ב-1948, נפטר במעצר סובייטי ב-1957)".

• תמוז תשפ"ג. תיק החקירה של ר' מענדל הגיע לידי הרב יוסף יצחק קרץ, מו"ל הספר אודותו הנמצא בשלבי הכנה על ידי הסופר הרב ישראל אלפנביין. קטעים מהתיק פורסמו בקבוצות ווצפ, מה שעורר דיונים ופולמוסים. מתוך הפרסומים מובן כי ר' מענדל ומארגני הבריחה ובהם גיסו ר' דובער רובינסון ור' שמעון קצנלבויגן השיגו סכומי עתק כדי להוציא מאות משפחות חב"דיות מרוסיה. בפרסומים יש גם פרטים אודות ניסיון הבריחה של ר' מענדל עם הרב שמואל נוטיק.

• בי"א תמוז תשפ"ג (לרגל חג הגאולה יב תמוז), פורסמו באתר אנש צילומים נוספים מתוך תיק ר' מענדל פוטרפאס. (אנ"ש)

• בי"ז תמוז תשפ"ג, פורסמו מסמכים נוספים מהתיק, בשבועון כפר חב"ד גיליון 2016, מהם עולה כי לאחר חקירות הצליחו החוקרים להוציא הודאה מר' מענדל, על פועלו בארגון הברחות החסידים דרך לבוב וצ'רנוביץ. אבל מספר שנים לאחר שיצא מברית המועצות, בוטל הגזר דין למפרע והוחלט שלא בגד במולדת וזאת בגין תלונתו משנת תשי"ח כי ההודאה הוצאה ממנו באמצעים בלתי חוקיים.

צ'רנוביץ, סמרקנד

לאחר השחרור פעל בתחומים רבים בערים בהם היה: צ'רנוביץ בה פעל עם ידידו ר' משה וישצקי וחסידים נוספים ובסמרקנד.

• אירגן פעילות מחתרתית לאנ"ש והתמימים
• פתח מקוואות
• פעל עם יהודים רבים

התיחסות הרבי לר' מענדל בגלות רוסיה

במהלך תקופת הגלות בסיביר ואחרי השחרור בעודו בגלות רוסיה, זכה להתייחסויות נדירות מהרבי:

אצל הרבי במהלך התוועדות בזאל הגדול (תשכ"ד)

• בשנת תשט"ז, הרב בן ציון שניאורסון גיסו של הרבי הריי"צ, הגיע לארצות הברית זמן קצר לאחר שיצא מרוסיה, ונכנס ל'יחידות' אצל הרבי. לאחר שיצא מ'יחידות', פגש אותו הת' שלום בער בן ר' מענדל פוטרפס, ושאלו אם מכיר את אביו. ר' בן ציון ענה בחיוב, והוסיף: הדבר הראשון שהרבי שאל אותי ב'יחידות' היה על אביך.
• באגרת ששיגר הרבי אל רעיית ר' מענדל, בעודו ברוסיה, כתב הרבי אודותו שורה של ביטויים נדירים ביותר:

"הוו"ח אי"א נו"נ רב פעלים ובעל מרץ, מטובי מקושרי רבותינו נשיאינו והולכי בדרכיהם, דרך הקודש יקרא לה, דרך החיים, בזה העולם המעשה היום לעשותם, הרמ"מ שליט"א וזוגתו מרת לאה שתליט"א".

• בהתוועדות י' שבט תשכ"ב הרבי תיאר את מעשי איש מסירות הנפש ברוסיה, כאשר הכוונה היתה לר' מענדל פוטרפס, אשר עוסק בהחזקת היהדות ובניית מקוואות ללא כל חשבונות ושיקולים אישיים.

מסמרקנד ללונדון

ר' מענדל עומד בחצר 770 בעת מעמד הכפרות אצל הרבי, תשרי תשנ"ב

בשנת תשכ"ד קיבל אישור יציאה מרוסיה והיגר מסמרקנד ללונדון שם התגורר בנו ר' בערל פוטרפס, ותוך זמן קצר הפך לאחד מחשובי העסקנים והמשפיעים בקהילת חב"ד המקומית, ועסק בהקמת מוסדות חינוך על טהרת הקודש במקום.

המשפיע בתומכי תמימים כפר חב"ד

בי"ט אייר תשל"א נפטר הרב שלמה חיים קסלמן משפיע של תומכי תמימים כפר חב"ד. כחודש וחצי לאחר מכן מהמזכירות אמרו לר' מענדל שהרבי שואל אם יכול להגיע ל-770 לי"ב תמוז. ר' מענדל הגיע ל-770 לקראת י"ב תמוז, וביחידות הרבי הודיע על ההצעה שיתמנה למשפיע של תומכי תמימים כפר חב"ד, הורה לו לנסוע לארץ הקודש ולבקר במוסדות חב"ד ובמקומות הקדושים ולגבי התיישבות בארץ הקודש, אמר לו הרבי נדבר שנה הבאה. כפי שהורה הרבי - נדבר שנה הבאה- לקראת י"ב תמוז תשל"ב, הגיע ר' מענדל לרבי וביחידות הורה הרבי לכהן כמשפיע קבוע בתומכי תמימים בכפר חב"ד.

עם מינויו לתפקיד בשנת הלימודים תשל"ג רשם פרק חדש בהיסטוריה של ישיבות תומכי תמימים בארץ הקודש, והתייחד בדרכו החינוכית והיה למשפיע נערץ על התמימים ואנ"ש ברחבי ארץ הקודש כולה. בהתוועדויות הקדיש זמן רב לנושא ההתקשרות לרבי, מסירות מוחלטת לרבי, נסיעות לרבי - נושאים שלא היו במוקד העניינים בהתוועדויות בישיבות חב"ד בארץ הקודש. בהתוועדויות שזר סיפורים ותיאורים חיים מהתקופה בה שהה בסיביר, כאשר מסיק מהכוחות שמשקיע מי שאין לו ברירה כמו אסיר, לכוחות שהחסידים והתמימים חייבים להשקיע כדי למלאת את רצון הרבי. התוועדויותיו קנו להם שם טוב, ואנ"ש והתמימים וגם מקורבים רבים נהרו להתוועדויות שלו, שנערכו בדרך כלל בזאל ישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד. גם כאשר הגיע לבית חיינו, נהג להתוועד שעות ארוכות עם קהל תמימים רחב.

הקדיש שעות רבות לשיחות בארבע עיניים עם תמימים, כדי להשפיע ולרומם אותם ברוחניות.

לטובת הכלל

במקביל לתפקידו כמשפיע המשיך הוא בהוראת הרבי בתפקידו כשד"ר אותו היה ממלא בחודשים אלול - כסלו. במסגרת תפקידו זה היה נוסע לארצות הברית לגיוס כספים עם השד"ר הרב שמואל דוד רייטשיק.

ר' מענדל מתוועד יחד עם ר' מאיר בליז'ינסקי

בד בבד עם תפקידו בישיבה לאחד מראשי העסקנים החב"דיים, ופעל נמרצות למען כפר חב"ד ובפרט למען ישיבת תומכי תמימים ובית רבקה כפר חב"ד בה היה חבר הנהלה. ייסד את חיידר אידיש בכפר חב"ד. בשנת תשל"ד קיבל מכתב בו כתב לו הרבי ברכה (תוכן) "בעבודת הקודש בתומכי תמימים ובכפר חב"ד", כש (גם) בו ראה כהסכמה מהרבי להתעסק בענייני הכפר. כמו כן מסופר שהייתה לו הוראה מהרבי "לדחוף את האף" בכל ענייני חב"ד בארץ ולפעול מה שצריך.

כשהרב (בורקע) שיף חזר מחצרות קודשינו עם הוראה ברורה להקים ולייסד מוסד לעולים שהגיעו מרוסיה, עמד לימינו לעזר והתמנה להיות חבר הנהלה במוסדות ישיבת הבוכרים עד פטירתו.

כמו כן היה מאלו שעשו רבות למען שלוחי הרבי לארץ הקודש.

אחרי כ"ז אדר וג' תמוז

לאחר כ"ז אדר וג' תמוז, על רקע ההעלם והסתר שהופיעו אז ואפפו את עדת החסידים, זהרה דמותו החסידית של ר' מענדל ואמונתו והתקשרותו האיתנים:

התייחסותו למצב ההעלם והסתר

מצבו הבריאות של הרבי (לעיני בשר) נגע ללבו של ר' מענדל וגרם לו באופן טבעי לחוסר בקו השמחה. הוא היה יושב באותה תקופה כשעיניו זולגות דמעות. כמעט ולא היה יכול לדבר, רק חזר שוב ושוב בתפילה לרבונו של עולם: מוכרחים שהרבי יהיה בריא! לא בסוד ולא ברמז ולא בדרש, אלא בפשט פשוט, לעיני בשר שלנו!. באותה תקופה היה הוא אומר בתכיפות תהלים תוך קינוח דמעותיו המרובות במטפחתו. מאידך הוא לא פסק לעודד ולקרוא לכולם לא להתפעל ולא להתרשם. ללכת קדימה בראש מורם, בדרך בה מורה לנו הרבי.

לאחרי תשרי תשנ"ג כשהרבי החל לצאת למרפסת התבטא ר' מענדל: "אי אפשר להבין כלום. כל יום יש גילויים חדשים".

בהתוועדות שבת מברכים טבת תשנ"ג התוועד ר' מענדל ב-770 עם אברכים ובעלי בתים מאנ"ש ואמר שכל אחד צריך לקבל על עצמו איזה ענין בקשר למצבו של הרבי. כשאחד הבעלי בתים שאל אותו מה הוא מקבל על עצמו, ענה לו ר' מענדל שהוא לקח על עצמו ללמוד מסכת ביצה, דבר שהיה קשה לו בגשמיות בשנים ההן.

כשבועיים אחרי ג' תמוז התוועד ר' מענדל בישיבה בכפר ולמרות שעיניו זלגו דמעות, וכמעט לא דיבר מאומה, הוא אמר משפט אחד עליו חזר שוב ושוב: "הוא, היצר הרע, רוצה ש"ניפול" ליאוש ולמרה שחורה - לא ולא! בשום אופן לא "ניתן" לו! זאגט א ניגון, א פריילאכן ניגון!, פריילעכער, פריילעכער!". הוא היה חוזר ומצטט את דברי רש"י על הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" - "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות".

בחודש סיון תשנ"ה, זמן קצר לפני פטירתו של ר' מענדל, שאלו נכדו הרב יוסף יצחק ליברוב בקשר להדפסת ספרי הלקוטי שיחות המתורגמים אותם לא רצה בשום אופן להדפיס בלא התואר "שליט"א" על הרבי, אך הדבר היה כרוך בקשיים ולחצים גדולים. למשמע השאלה נענה ר' מענדל מיד: "צריכים לצפצף על העולם ולכתוב שליט"א". כעבור כמה רגעים של מחשבה המשיך ר' מענדל ואמר: "ואם אפשר לפעול בצורה שלא תהיה מריבה - בוודאי טוב". בעקבות כך מצא הרב ליברוב פתרון להדפיס את הספרים עם התואר שליט"א ובשער הספר לציין: "תהא שנת נפלאות דגולות".

נסיעה לרבי לתשרי ולקבוצה

התוועדות חסידית בישיבה בכפר. לצד ר' מענדל נראה תלמידו המובהק הרב לוי יצחק גינזבורג

לקראת חודש תשרי תשנ"ג, חודש החגים הראשון אחרי כ"ז אדר התוועד ר' מענדל עם התמימים ואנ"ש בישיבה בכפר במשך כחמש שעות, תוך שדבריו נקטעים בבכיות ותפילות שיתבטלו המניעות והעיכובים. יחד עם זה, עורר והדגיש שאנו מצידנו חייבים "לעשות כלים" - לנסוע לרבי כמו שהיינו רגילים כל שנה, וה"כלים" הם עצמם "ימשיכו אור" ויזרזו את ההתגלות של הרבי. דבריו של ר' מענדל הועלו על הכתב ע"י תלמידו הרב לוי יצחק גינזבורג ופורסמו לכלל אנ"ש במדור 'דעות' בשבועון כפר חב"ד ועוררו הדים. נקודה נוספת שהשמיע ר' מענדל, היא שגם כשאנחנו רואים את הרבי, איננו מבינים ברבי - "אנחנו מבינים ברבי כמו שעז מבינה בבן אדם, לכן, צריך לנסוע לרבי גם אם לא רואים ושומעים". ר' מענדל עצמו היה בין החסידים המבוגרים הבודדים שהגיעו מארץ ישראל ל770 עוד בתחילת תשרי תשנ"ג.

גם לאחר ג' תמוז, לקראת תשרי תשנ"ה, הביע ר' מענדל עמדה תקיפה אודות הצורך בנסיעה לרבי גם במצב הנוכחי. בדיונים של הנהלת תומכי תמימים כפר חב"ד כאשר הוצע לקצר את שהות תלמידי הקבוצה ב-770 הזדעק ר' מענדל: "שנה שלימה! אף לא דקה אחת פחות!". כמו כן הוא נשאל אז ע"י תלמידו הרב לוי יצחק גינזבורג האם אפשר לומר בשמו שגם עתה לאחרי ג' תמוז צריך לנסוע לרבי לתשרי. למשמע ניסוח השאלה הזדעק ר' מענדל: "מה? ה'צריך לנסוע'? מוכרחים לנסוע!" ר' מענדל עצמו החל בנסיעה לרבי לקראת תשרי תשנ"ה אך מסיבות בריאותיות נעצר הוא באמצע הדרך באנגליה אצל משפחתו שם שהה עד פטירתו.

עידוד וחיות בענייני משיח

על לשונו של ר' מענדל היה שגור תמיד הניגון "חיילי אדוננו משיח צדקנו".

בקיץ תשנ"ב ניגש אליו התמים יצחק אקסלרוד ושטח בפניו את זעזועו מדיבורים קרירים וציניים שנשמעו מפי מכובדי אנ"ש כלפי אמונת החסידים ור' מענדל נענה: "זה בא מהשכלה בלי עבודה".

לקראת י' שבט תשנ"ג, בשעה שהיו שניסו להכשיל את מעמד הסאטעלייט ושידורו בארץ הקודש כשהם מכנסים לשם כך אסיפת רבנים, פנה לר' מענדל תלמידו ר' בצלאל קופצ'יק וביקש שיבוא לאסיפה להביע את דעתו החיובית לקיום האירוע. בתחילה התנגד בתוקף ר' מענדל להשתתף בכלל באסיפה באומרו שאינו מוכן לשהות עימם באותו חדר, אך אחרי שגויס ה'עשה לך רב' שלו ר' זאב קסלמן שהגיע לביתו וביקש וציווה עליו שבכל זאת ילך לאסיפה נעתר ר' מענדל והגיע למקום והשמיע למשתתפים דברים חריפים באומרו התנגדותם מגיעה מחששם ופחדם 'שמא לא' שזה ממש אפיקורסות, שהגדלות שלהם מתבטאת בהטלת ספיקות וקרירות, עניינו של עמלק, בענין משיח. הוא אף אמר אז שדעתו של הרבי במקרה שכזה ידועה שהרי הרבי אומר ש'צריך לילך עם המפלגה החרדית ביותר' וגם בנידון דידן כשיש שני קבוצות צריך ללכת עם החרדי ביותר, וזה לא הקבוצה המתנגדת לעניין וכו'.

בשיחה עם ר' יחזקאל סופר ור' טוביה פלס בחורף תשנ"ג גילה את דעתו על ה'רציונאליסטים' הדואגים כביכול ל"הצלת כבודו של הרבי" מבזיון על ידי פרסום ענייני משיח וכו': "אל תנסה להבין אותם, אני מכירם היטב, אלו אפיקורסים ימ"ש! מי שמקרר התפעלות של יהודי המאמין בביאת המשיח הרי הוא מתנגד ו . .". ור' מענדל אף הוסיף ואמר להם שאפשר לפרסם את הדברים בשמו.

בכינוס אנ"ש בכ"ח ניסן תשנ"ג להתחזקות בענייני משיח הכריז ר' מענדל את הכרזת הקודש יחי אדוננו.

במכתבו של תלמידו ר' שלום בער רייכמן מאייר תשנ"ג מתוארים דבריו של ר' מענדל בתגובה למה שסיפר לו על ר' אמיר רוזן, תלמידו קרוב של ר' מענדל שלמד אז ב-770, שסועד סעודות שבת בבית הרב יואל כהן - מנושאי דגל הפצת בשורת הגאולה וזהותו של משיח באותם ימים. הדבר היה לר' מענדל לשמחה, ואמר: "אם כן, הרי שהוא (אתה) מ"המשיחסטים" - יש לי נחת מאתו, יש לו זכרון טוב ויוכל לקבל ממנו הרבה". בהתוועדות בישיבה בכפר בחודש אייר תשנ"ג התוועד אחד המשפיעים וכשעה לאחר תחילת ההתוועדות בא ר' מענדל ממנוחה בחדרו וישב בצד כשמקשיב בעונג גלוי לדברי המשפיע שנאמרו מתוך התלהבות עצומה בענין "יחי אדוננו" ועל כך שזה בא מתוך התפילה

גם אחרי ג' תמוז המשיך ר' מענדל לדבוק בהכרזת "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד" אחרי התפילות, וכדי להראות זאת לאנשים שהיו מסופקים בכך הוא אמר זאת לא פעם בקול רם. כשאחד האברכים אמר לו שיש וויכוחים האם להכריז "יחי" או לא השיב ר' מענדל נחרצות שמי שהרבי חי אצלו צריך הוא לומר "יחי".

באותה תקופה כשהכריזו "יחי" היה ר' מענדל נעמד מלא קומתו ועונה זאת למרות שבשאר התפילה לא היה יכול לעמוד במקומות שונים מפאת חולשתו. באחד הימים הגיע אחד מהר"מים בישיבה בכפר לר' מענדל וניסה "להסביר" לו עד כמה כביכול הענין של "יחי" מרחק יהודים וכו'. ר' מענדל שתק כל העת עד שהלה סיים את דבריו ואז השיב לו, שכאשר מישהו היה מתווכח עם ר' אבא פליסקין הוא היה שותק ושומע עד הסוף ואז אומר: "אבל אני איני מסכים איתך" ללא הסברים נוספים, "כך גם אני אומר לך: "אינני מסכים איתך"".

אחרי ג' תמוז, כשרצו לתרום שלט 'יחי' לקירות הזאל בישיבה בכפר חב"ד, שאלו את ר' מענדל האם להוסיף לפני "ובקרוב נזכה ליחי…" וכדומה מפני חילוקי הדעות, ענה: "לא! לא להוסיף, לא לגרוע ולא לשנות!".

אהבה בין החסידים ושלילת מחלוקת

בתקופה זו של העלם והסתר בה גברו חילוקי הדעות הדגיש ר' מענדל כמה פעמים את ההכרח הגמור שתשרור אהבה ואחדות בין חסידים.

הוא ציטט אז ועורר רבות על דברי אדמו"ר הזקן "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם".

בהזדמנות מסויימת כשנשאל על המחלוקות בנושא המשיל על כך משל מדוב שהיה זולל דבש עד שבעליו טיכסו עצה להעמיד ענף שיצליף בפניו של הדוב כל פעם שיתקרב ואכן כשהתקרב הצליף בו הענף והוא פנה לעסוק במריבות עימו עד שהותש ונפל, והנמשל שכנסיון מעמידים לנו מנגד מרגיז שהמלחמה והמריבה עימו תסיח את דעתנו מהדבש והעניין העיקרי.

פטירתו

לקראת חודש תשרי תשנ"ה היה בדרכו לנסוע לרבי, כשעצר לתחנת ביניים בעיר לונדון כדי לאסוף כספים לתומכי תמימים, חש שלא בטוב, ונשאר שם אצל בנו. בחג הפסח עבר אירוע מוחי ובד' תמוז תשנ"ה נפטר ושם מנוחתו כבוד.

תיעוד תולדותיו וסיפוריו

• לאחר פטירתו, פורסמו בשבועון בית משיח, מספר סדרות של זכרונות וסיפורים הקשורים בדמותו החסידית על ידי הרב חיים לוי יצחק גינזבורג.
• כמה שנים לאחר מכן יצא לאור על ידי ר' אליהו וולף ספר בשם "ר' מענדל" שבחלקו התבסס גם על כתבות אלו.
• הרב לוי יצחק גינזבורג הוציא ספר בשם "המשפיע" ובו סיפורים לדמותו של ר' מענדל וסיפורים מפיו. כמו כן בסדרת הספרים שכתב הרב גינזבורג בשם פניני התניא, הכניס סיפורים ומשלים רבים מפיו של ר' מנדל.
• בשנת תשפ"ג נחשף כי בקרוב יצא לאור ספר חדש אודות ר' מענדל בהוצאת הרב יוסף יצחק קרץ ובעריכת הרב ישראל אלפנביין.

תלמידיו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

בין תלמידיו ומושפעיו המפורסמים: הרב משה נפרסטק, הרב טוביה בולטון, הרב עוזר אלפרוביץ', הרב שלמה מיידנצ'יק, הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, הרב עופר מיודובניק, הרב זמרוני ציק, הרב משה מרדכי ארנשטיין, הרב משה אורנשטיין, הרב שלום דובער קסלמן, הרב זאב קסלמן, הרב בצלאל קופצ'יק, הרב שלום דובער רייכמן, הרב אלימלך שחר, הרב חיים יצחק אייזיק לנדא, הרב שלמה זלמן לנדא, הרב שי סוקניק, ועוד רבים

משפחתו

• סבו, הרב חיים פוטרפס
• רעייתו מרת לאה, בת ר' בן ציון רובינסון - נפטרה בה' בכסלו תשס"ג טמונה בבית החיים בלונדון
• אחיו, הרב הענדל ליברמן - צייר חסידי

גיסיו

• גיסו הרב יהושע שניאור זלמן סרברנסקי
• גיסו הרב בן ציון שמטוב
• גיסו הרב יהושע קארף

ילדיו

לר' מענדל היו ששה ילדים ארבעה מהם נפטרו בילדותם - בימים הקשים ברוסיה הסובייטית:

• בתו, מרת דאברושא אשת הרב חיים שמואל מנחם מענדל ליברוב. נהרגה בתאונה דרכים בח' אלול תשל"א, בהשאירה 11 יתומים. ר' מענדל ורעייתו התמסרו לגידול ילדיה.
• בנו, הרב שלום דובער (בער'ל) פוטרפס - בעבר חבר הנהלת מוסדות חב"ד בלונדון, עבר בשנת תשס"ח ל קראון הייטס.
• בנו, לייבל - נפטר בילדותו.
• בנו, אברהם - נפטר בילדותו.
• בתו, רחל - נפטרה בילדותה.
• בתו, אלטע - נפטרה בילדותה.

לקריאה נוספת

דיסק המשפיע ר' מענדל

• ר' מענדל - תולדות אמרות וסיפורים. מאת אליהו וולף ורעיתו דינה (א. ד. פייגלסון). בהוצאת אש"ל - כפר חב"ד (תשנ"ט).
• המשפיע - סיפוריו של ר' מענדל. מאת הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, הוצאת ופרצת.
• הרב שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית, לפי מפתח שמות עמוד תמב
• יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בארץ הקודש, בהוצאת חזק, תשע"ב
• צבי הירש רודרמן, המשפיע ר' מענדל, דיסק צפיה (36 דקות) ובו תיעוד מאורחות חייו: תפילה, אמרות והדרכות, הוצאת היכל מנחם, ד' תמוז תשס"ז (במלאת 12 להסתלקותו של ר' מענדל).
• גם יראה וגם חכמה - דמותו של המשפיע הרמ"מ פוטרפס, שבועון כפר חב"ד גליון 674.
• ר' מענדל - ספר קומיקס על תולדות חייו וסיפוריו המסעירים הוצאת אורות
• איש מסירות הנפש, השמחה והאמונה, הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, הרב ישראל יצחק זלמנוב, ספר דמותו של חסיד ע' 121–132.
• זלמן רודרמן, ספר חסידים אנשי מעשה, ע' 203–215.
• גזר הדין:עשר שנים בסביר בגין בגידה במולדת - קטעים מתיק החקירה שלו במאסר הקומוניסטי. עיתון כפר חב"ד מספר 2016, י"ז בתמוז תשפ"ג.

קישורים חיצוניים

• הרב לוי יצחק גינזבורג, שבועון בית משיח, תולדות המשפיע ר' מענדל פוטרפאס ע"ה פורסם בתמוז תשנ"ה ימים ספורים לאחר הפטירה
• ר' ישראל אלפנביין, שבועון בית משיח, הצצה לספר החדש: תולדות ר' מענדל, תמוז תשפ"ג
• הרבי מספר על ר' מענדל
• ר' מענדל מתוועד ב-770 (הקישור אינו פעיל, כ"ח אייר תשפ"ג)
• גלרייה בלעדית: תיעוד מחייו של המשפיע ר' מענדל פוטרפס, באתר 'לחלוחית גאולתית'
• סרט תיעודי על ר' מענדל, שניאור זלמן ליברמן תשפ"ג
• המכתב נשלח בכוח המחשבה - ראיון עם הרב יוסף יצחק ליברוב בתוכנית 'המפגש שלי' של חברת jem
• ר' מיכל וישצקי מספר על ר' מענדל, באתר .
• תמונות מחייו של ר' מענדל
• The Chosid Who Would Not Be a “Tzaddik in Peltz" (החסיד שלא היה צדיק בפרווה - באנגלית)
• המשפיע - ר' מענדל אתר קרוב אליך שבת פרשת ויגש תשפ"א. (טקסט)
• האיש שלא נכנע: קורות חייו הסוערים של המשפיע ר' מענדל פוטרפס - חלק ראשון  •  חלק שני  •  חלק שלישי
• ההקלטה שנחשפה מההתוועדות של ר' מענדל, התוועדות שהתוועד בי' שבט תש"מ, תמלול והאזנה
• "Derher "A Living Legend" – Reb Mendel Futerfas א חסידישע דערהער (אנגלית)
• ר' מענדל זועק: מוכרחים להתפלל באריכות! • מיוחד, באתר 'לחלוחית גאולתית'

מסמכים מארכיון הק.ג.ב., אודות ר' מענדל פוטרפאס

• תזכיר מעצרי החסידים ובהם ר' מענדל פוטרפס וגם תמונת ר' מענדל פוטרפס בעת מאסרו
• קטעים מתיק החקירה כפי שפורסמו בתמוז תשפ"ג שיחה:מנחם מענדל פוטרפס
• מסמכי תיק ר' מענדל נחשפים (אנ"ש)
• מסמכים מתוך תיק החקירה של המשפיע, איש מסירות הנפש, נחשפים לראשונה