לקוטי שיחות – הבדלי גרסאות

מאז בואו של [[הרבי]] ל[[ארצות הברית]] בשנת [[תש"א]], החל בהוראת חמיו [[הרבי הריי"צ]] [[התוועדות עם הרבי|להתוועד]] עם ה[[חסידים]] ב[[770]] מידי [[שבת מברכים]]. החל מהסתלקות הרבי הריי"צ בשנת [[תש"י]] היו ה[[שיחות]] שנאמרו בהתוועדויות אלו ובהזדמנויות נוספות [[הנחה|מועלות על הכתב]] על ידי כמה מ[[תמימים|תלמידי]] [[ישיבת תומכי תמימים המרכזית|הישיבה ב770]], וחלקן אף הוגהו על ידו והופצו ברחבי העולם, אך לא בצורה קבועה ומסודרת{{הערה|ראו ב[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=859&ArticleID=306 יומני הרב מרדכי דובינסקי] מחורף [[תשי"א]].}}. וכך המשיך הדבר גם אחרי [[קבלת הנשיאות]]. לקראת [[חג השבועות]] [[תשי"ח]], פנו [[צעירי אגודת חב"ד]] וביקשו מהרבי שיגיה מידי שבוע אחת משיחותיו מהשנים שעברו על [[פרשת השבוע]], כדי לספק חומר עבור החסידים ל[[הקהלת קהילות|חזרת חסידות]] ב[[בית כנסת|בתי כנסיות]] ב[[ניו יורק]]. הרבי הסכים, ומאז החלו להופיע מדי שבוע חוברות שנקראו אז בשם '''תוכן עניינים לחזרת [[דא"ח]] בבתי כנסיות'''. שיחות אלו הופיעו במשך שנה, עד חג השבועות [[תשי"ט]]. מאוחר יותר, לרגל חגיגת שנת השלושים ל[[חתונת הרבי והרבנית]] הדפיסו את שיחות אלו יחד בשני כרכים כמתנה לרבי{{הערה|[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14924&st=&pgnum=3 פתח דבר ללקוטי שיחות חלק א'].}}.

בשנת [[תשכ"ג]], שנת ה250 ל[[הסתלקות]] [[אדמו"ר הזקן]], התחדשה ההתעוררות להפצת השיחות והרבי חזר להגיה שיחות מידי שבוע, החל מ[[שמחת תורה]] [[תשכ"ג]] ועד ל[[שמחת תורה]] [[תשכ"ד]], וחוברות אלו נאגדו בשני הכרכים הבאים בסדרה. לאחר מכן הייתה הפסקה בהגהת השיחות לשנים ספורות.

בכתיבת ארבעת הכרכים הראשונים של ה'תוכן עניינים' השתתפו הרבנים [[יואל כהן]], [[אליהו חיים קרליבך]], [[צבי הירש גנזבורג]] ו[[שלום בער בוטמן]], כשהעיבוד לפני הגהת הרבי נעשה על ידי הרב [[אוריאל צימער]], ונדפסו על ידי [[צעירי אגודת חב"ד המרכזית|צא"ח בארצות הברית]]{{הערה|אחר כך נמסרה הזכות עליהם ל[[וועד להפצת שיחות]].}}. השם 'לקוטי שיחות' ניתן רק מאוחר יותר{{הערה|ראו פיסקה 'הקמת ועד להפצת שיחות'.}}.

==צורת העריכה==

כמתבקש ממטרת החוברות - חזרת חסידות בבתי כנסת - נערכו השיחות באופן של נקודות משיחה (או מכמה שיחות, מכתבים ואפילו [[מאמר]]ים) שנערכו מחדש בצורת ענין מסודר ולא כצורת האמירה. הרבי הורה שכיוון שהשיחות מופיעות בדפוס, עליהן להיות כתובות בצורה בהירה{{הערה|ב[[יחידות]] לרב [[יואל כהן]] משנת [[תשכ"ז]], על פי [http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?CategoryID=1185&ArticleID=5119 רשימת הרב [[אברהם גרליצקי]]].}}.

העריכה כולה לוותה בהנחיות צמודות מ[[הרבי]], למשל מה צריך להיות בגוף השיחה ומה בהערות השוליים. פעמים רבות הרבי ביקש להוריד ענינים שלמים שנכתבו בגוף השיחה אל ההערות, לשנות במקצת ציוני מראי מקומות, להחליף סוגריים לזוג מקפים ועוד.

הרבי ביקש שהעריכה תהיה כמה שיותר מובנת לציבור הרחב, גם במחיר היצמדות פחותה לסגנון המקורי. כמו כן הרבי הקפיד שהסגנון והניסוח יהיו מקצועיים, מדוייק ביותר אך קל לקריאה, יחד עם דיוק מפליא בכל מילה ואות{{הערה|1=[https://files.anash.org/uploads/2020/08/PLS-Teitzei.pdf ראו דוגמה משיחה שלמה עם הגהות הרבי].}} (לדוגמה - כל משפט שבתוכו ישנם סוגריים אמור להיות קריא ברצף בין עם הסוגריים ובין בלעדיהם), כדי שיהיה נעים לעין הקורא החיצוני.

בחלקים האחרונים השתדל הרבי שיהיה מתאים גם לסגנון לומדי התורה שאינם רגילים לביטויים אפילו הפשוטים של עולם החסידות.

כל שיחה הוגהה על ידי הרבי בדרך כלל פעמיים, כאשר בפעם השניה סידרו את כל השיחה בטור אחד ארוך, ולפעמים בהגהה השניה שינה הרבי או הוסיף קטעים שלמים, כשפעמים רבות הוסיף הרבי בהגהה קטעים וענינים שלמים שלא נאמרו בשיחה מסיבות שונות{{הערה|עדות הרב שלום ג'ייקובסון. שבועון כפר חב"ד 1923 עמוד 22. ושם, שקטע שמודגש כולו הוא הוספה בכתב ידו של הרבי (יש חמישה כאלו בכל הלקוטי שיחות), וכן סימן שאלה בתוך סוגריים, הוא מהרבי. כשהרבי הגיה שיחות, לא נהג להסביר את ההגהות, בשונה מהגהת כתבות שונות שהוכנסו שהרבי הסביר בדרך כלל את סיבת ההגהה.}}. לקראת הוצאה לאור של השיחות בספר, הגיה הרבי פעם נוספת את השיחות והמכתבים שבהוספות כפי שנסדרו לספר, והוסיף ותיקן בהם{{הערה|מסיבה זו כשיש שינוי בין המכתבים באגרות קודש למכתבים כפי שנדפסו בלקוטי שיחות, המהדורה הסופית והמדוייקת היא דווקא זו שנדפסה בלקוטי שיחות. הגהה זו היא הסיבה שאחרי ג' תמוז התעכבה ההוצאה לאור של כרכים נוספים של לקוטי שיחות, כיון שהעורכים רצו להמתין להגהת הרבי על הספרים, עד שהתקבלה ההחלטה להוציא לאור את הספרים בכל זאת כפי שהם ללא הגהה.}}.

==שפת הכתיבה==

בעקבות שינויים שונים שעבר צוות העריכה של הסדרה וקהל היעד, חלקים מהסדרה מופיעים בשפת האידיש וחלקים אחרים בלשון הקודש.

עם השנים גדל היישוב החב"די ב[[ארץ הקודש]], ואט אט, במיוחד אחרי הצטרפות תנועת ה[[תשובה]] למאזן, התהווה ציבור חסידים גדל והולך שלא הבין את לשונו של הרבי ונוצר צורך רציני בשיחות בלשון הקודש.

בתחילת שנת [[תשל"ג]] הסכים הרבי להתחיל להגיה את הלקוטים בלשון הקודש. לשם כך נבחרו קבוצת אברכים שלמדו בכולל שעל ידי מזכירות הרבי ב[[קראון הייטס]], והם התחילו להכין את השיחות להגהה.

בשנתיים הבאות יצאו לאור הליקוטים בלה"ק, אלו הן השיחות המרכיבות את כרכים י' עד י"ד בלקו"ש. במשך הזמן התברר שהאברכים שעסקו בהכנת השיחות אינם בקיאים די הצורך בלשון הקודש, והם לא עמדו בציפיות המקצועיות של הרבי. בתחילת שנת [[תשל"ה]] הודיע הרבי שסדר זה אינו יכול להמשך ופסק מהגהת השיחות למשך כשנה.

במשך השנה הבאה יצאו לאור חוברות "לקוטי שיחות - הנחה בלתי מוגה", ובהם בדרך כלל ליקוטים מעובדים מהשיחות של אותה שנה (תשל"ה). כמה מהם הוגהו על ידי הרבי אחר כך והודפסו בספרי הלקוטי שיחות (והם הליקוטים לפ' בראשית, נח, בשלח ופקודי, וכן כמה בהוספות לכרכים י-יד), וחלקם עברו עריכה מחדש והוגהו והודפסו בשנים הבאות. רובם נערכו בלה"ק וחלקם באידיש.

ב[[תשל"ו]] חזר הרבי להגיה את השיחות באידיש (השיחות מחלקים ט"ו-כ"ט), ורק בשנת [[תשמ"ז]] חזר הרבי שוב להגיה את השיחות בלשון הקודש, הפעם על ידי מערכת מנוסה ומקצועית, והמשיכו בכך עד שבת פרשת ויקהל תשנ"ב. אלו הן השיחות המופיעות בכרכים ל'-ט"ל.