קידוש לבנה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 19: שורה 19:


לא כל הפוסקים הסכימו עם הטוענים שיש להמתין למוצאי שבת, משום "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה"{{הערה|רבינו מנוח, ממפרשי הרמב"ם.}}, היות ואין האדם יכול לדעת מה יארע לו ואם יוכל לברך באם ימתין.
לא כל הפוסקים הסכימו עם הטוענים שיש להמתין למוצאי שבת, משום "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה"{{הערה|רבינו מנוח, ממפרשי הרמב"ם.}}, היות ואין האדם יכול לדעת מה יארע לו ואם יוכל לברך באם ימתין.
==בתורת החסידות{{הערה|על פי דרך מצותיך, מצוות קידוש החודש.}}==
עניינם של קידוש החודש וברכת הלבנה יובן על פי משל מכוחות הנפש (מבשרי אחזה אלוקה):
המציאות הגשמית שאנו רואים (שהלבנה המקבלת את האור מהשמש) משתלשלת מעניינם הרוחני של השמש והירח: השמש היא ראשית ומקור החיים לכל ודומה בזה לספירת החכמה הנקראת "ראשית"{{הערה|לקוטי תורה פקודי ג' ד'.}}. הלבנה "לית לה מגרמא כלום"{{הערה| ראה זהר ח"א רמט, ב. ח"ב רטו, א. ועוד.}}, כל מציאותה היא מה שמקבלת מהשמש, ונמשלת לספירת המלכות.
ומאחר ונשמת האדם השתלשלה גם היא מהספירות העליונות{{הערה|[[אגרת התשובה - פרק ד]]}}, גם בה ישנה מידה זו (מלכות שבו) והיא כח הדיבור: כשם שהמלכות מקבלת מכל הספירות העליונות ובכח זה בוראת את כל הנבראים (מוציאה כביכול את הכח האלוקי לחוץ, מהכח אל הפועל), כך הדיבור מקבל מכוחותיו הפנימיים של האדם (שכל ורגש) ומשפיע אותם לזולת.
והנה אנו רואים, שכשאדם רוצה להסביר לזולתו דבר שכל עמוק הוא מפסיק לדבר ומתכנס לתוך עצמו, ודוקא הפסקה זו (שכח הדיבור מתבטל לכח החכמה) מאפשר לו להתרכז, ועד שהוא מצליח לסדר לעצמו את הדברים ו"להורידם" לדיבור לזולת. ועל פי הנ"ל יובן עניינו של ראש חודש וברכת הלבנה, כדלקמן:
;ראש חודש
בראש חודש עולה ספירת המלכות לקבל את האור האלוקי ישירות מהחכמה (בה שורה אור אין סוף), ומכיון שהיא מתבטלת אז לחלוטין מתבטא הדבר גם בכך שהלבנה הגשמית נמצאת ופניה לשמש, והיא רק מקבלת את אור השמש ושום דבר מזה לא מגיע אלינו.
אלא שבראש חודש עצמו מקבלת המלכות את נקודת החכמה בלבד, ואחר כך במשך שבעה ימים היא מקבלת משבע המידות שבה (חסד שבחכמה, גבורה שבחכמה וכו'. להעיר, שבתורת הקבלה מבואר ששבע המידות שבחכמה כוללות בתוכן את *כל* "פרצוף" החכמה, והן שורש הדיבור) – ורק אחר כך יכולים בני ישראל לברך אותה.
;ברכת הלבנה
עניינה של "ברכה" הוא הורדה והמשכה מלמעלה למטה, וכדוגמת "המבריך את הגפן"{{הערה|משנה כלאים ז' א'.}}, זרע בירך ה'{{הערה|ישעיה ס"א ט'.}}(על שם שהנשמות ממשיכים את שם ה' מההעלם אל הגילוי{{הערה|אוה"ת ואתחנן מו.}}) ו"עשיתי לי בריכת מים{{הערה|קהלת ה' ו'.}} (ומטעם זה גם נקרא הפרק המחבר את השוק לירך בשם "ברך" – כי עניינו להוריד את הגוף למטה, וכן ידוע הלשון "מבריך את הגמלים" – מרביץ אותם, מושיב אותם).
והיינו, אחרי שה"לבנה" (מלכות דאצילות) קבלה בשלימות את "עומק השכל" האלוקי, את ההמשכה החדשה – כעת יכולים בני ישראל להמשיך גילוי אלוקות חדש זה בעולם - לקבל פני שכינה.


==מנהגי קידוש לבנה==
==מנהגי קידוש לבנה==

גרסה מ־21:03, 28 במאי 2023

הרבי בקידוש לבנה

קידוש לבנה הינה תפילה מיוחדת הנאמרת בחציו הראשון של החודש העברי, החל משבעה ימים אחרי המולד, ועד למילויה של הלבנה. את הברכה מסימים: "ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם אמן".

השתלשלות המנהג

הרבי בקידוש לבנה במוצאי יום כיפור

כאשר קיבלו ישראל את התורה, היו מוקפים בענני הכבוד, ולא ראו את השמש ביום ולא את הירח בלילה, ועל כן קידשו על פי החשבון[1].

בפרקי דרבי אליעזר[2] מופיע שבזמן שבית המקדש היה קיים, מידי ראש חודש היו בני ישראל רואים את דלתות השמים נפתחות, וידעו שבאותה שעה נולד הירח, ומיד היו כורעים ומשתחווים ומקדשים את החודש.

בדורות מאוחרים יותר, בימי התנאים והאמוראים נהגו לקדש בלילה הראשון של החודש: "הרואה את הלבנה בחידושה אומר "ברוך מחדש חודשים"..."[3], "כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה"[4].

כך נמשך המנהג גם בתקופת הגאונים[5] והראשונים[6].

עם זאת, כבר בפסקי הראשונים מופיע שאם לא בירך את הלבנה בחידושה יכול לברך עליה עד שישה עשר יום בחודש[7].

במסכת סופרים מופיע[8] שאין מברכים על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים, ותולה עיניו כנגדה ומיישר את רגליו ומברך.

וכן כתבו פוסקים רבים, שמברך על הירח כשרואין אותה[9].

לא כל הפוסקים הסכימו עם הטוענים שיש להמתין למוצאי שבת, משום "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה"[10], היות ואין האדם יכול לדעת מה יארע לו ואם יוכל לברך באם ימתין.

בתורת החסידות[11]

עניינם של קידוש החודש וברכת הלבנה יובן על פי משל מכוחות הנפש (מבשרי אחזה אלוקה): המציאות הגשמית שאנו רואים (שהלבנה המקבלת את האור מהשמש) משתלשלת מעניינם הרוחני של השמש והירח: השמש היא ראשית ומקור החיים לכל ודומה בזה לספירת החכמה הנקראת "ראשית"[12]. הלבנה "לית לה מגרמא כלום"[13], כל מציאותה היא מה שמקבלת מהשמש, ונמשלת לספירת המלכות.

ומאחר ונשמת האדם השתלשלה גם היא מהספירות העליונות[14], גם בה ישנה מידה זו (מלכות שבו) והיא כח הדיבור: כשם שהמלכות מקבלת מכל הספירות העליונות ובכח זה בוראת את כל הנבראים (מוציאה כביכול את הכח האלוקי לחוץ, מהכח אל הפועל), כך הדיבור מקבל מכוחותיו הפנימיים של האדם (שכל ורגש) ומשפיע אותם לזולת.

והנה אנו רואים, שכשאדם רוצה להסביר לזולתו דבר שכל עמוק הוא מפסיק לדבר ומתכנס לתוך עצמו, ודוקא הפסקה זו (שכח הדיבור מתבטל לכח החכמה) מאפשר לו להתרכז, ועד שהוא מצליח לסדר לעצמו את הדברים ו"להורידם" לדיבור לזולת. ועל פי הנ"ל יובן עניינו של ראש חודש וברכת הלבנה, כדלקמן:

ראש חודש

בראש חודש עולה ספירת המלכות לקבל את האור האלוקי ישירות מהחכמה (בה שורה אור אין סוף), ומכיון שהיא מתבטלת אז לחלוטין מתבטא הדבר גם בכך שהלבנה הגשמית נמצאת ופניה לשמש, והיא רק מקבלת את אור השמש ושום דבר מזה לא מגיע אלינו. אלא שבראש חודש עצמו מקבלת המלכות את נקודת החכמה בלבד, ואחר כך במשך שבעה ימים היא מקבלת משבע המידות שבה (חסד שבחכמה, גבורה שבחכמה וכו'. להעיר, שבתורת הקבלה מבואר ששבע המידות שבחכמה כוללות בתוכן את *כל* "פרצוף" החכמה, והן שורש הדיבור) – ורק אחר כך יכולים בני ישראל לברך אותה.

ברכת הלבנה

עניינה של "ברכה" הוא הורדה והמשכה מלמעלה למטה, וכדוגמת "המבריך את הגפן"[15], זרע בירך ה'[16](על שם שהנשמות ממשיכים את שם ה' מההעלם אל הגילוי[17]) ו"עשיתי לי בריכת מים[18] (ומטעם זה גם נקרא הפרק המחבר את השוק לירך בשם "ברך" – כי עניינו להוריד את הגוף למטה, וכן ידוע הלשון "מבריך את הגמלים" – מרביץ אותם, מושיב אותם).

והיינו, אחרי שה"לבנה" (מלכות דאצילות) קבלה בשלימות את "עומק השכל" האלוקי, את ההמשכה החדשה – כעת יכולים בני ישראל להמשיך גילוי אלוקות חדש זה בעולם - לקבל פני שכינה.

מנהגי קידוש לבנה

  • על פי קבלה, אין לקדש את הירח עד שיעברו שבעה ימים מהמולד[19].
  • את ברכת לבנה יש לקדש ברגליים ישרות[20].
  • יש הנוהגים להפריש צדקה אחרי קידוש לבנה[21].
  • בסיום הברכה - מנערים שולי הטלית קטן[22].

רמזים וסגולות בקידוש לבנה

  • אמירת 'דוד מלך ישראל חי וקים' שהוא בגימטריא 'ראש חודש' - 819[23].
  • ברכת לבנה מסוגלת לרפא כאב שיניים[24].

קידוש לבנה מתוך כונה לזרז הגאולה

בגדים נאים וברחובה של עיר" זלמן קליינמן

בשיחה שאמר הרבי בשבת פרשת נח בשנת תשנ"ב אמר כי: "כשעושים חשבון צדק בסיומו של השבוע הראשון לעבודה בעולם.. ובאים למסקנא שאין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו - צריך הדבר להתבטא בתוספת זהירות והידור בקידוש לבנה, "שהם עתידים להתחדש כמותה"

ובפרטיות יותר: לכל לראש - להזהר ולהשתדל יותר בקידוש לבנה בבגדים חשובים ונאים, ברחוב וברוב עם הדרת מלך, גם באותם מקומות שעד עתה לא הקפידו על זה (לפי שדרים בין הגוים), כולל גם הזהירות בנוגע להזמן דקידוש לבנה - שמצינו בזה חילוקי מנהגים.. ועוד ועיקר - קידוש לבנה מתוך כונה מיוחדת למהר ולזרז ולפעול תיכף ומיד ביאת דוד מלכא משיחא, על ידי ההוספה בדרישה ובקשה על הגאולה, כסיום וחותם קידוש לבנה: "ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם אמן"

אצל הרבי

בקידוש הלבנה של חודש כסלו תשי"ב, במוצאי פרשת ויצא, יצא הרבי והירח היה מכוסה בעננים, והרבי סיפר את הסיפור אודות רבי מאיר מפרמישלאן שנופף במטפחת והעננים התפזרו וציין שכך אירע גם עם רבותינו נשיאינו, ואילו בנוגע לעצמו אמר שדי בכך שסיפר את הסיפור, ואכן הרבי הלך לבית אמו וכשחזר - העננים הכבדים שכיסו את הלבנה התפזרו בפתאומיות והרבי קידש את הלבנה יחד עם החסידים[25].

באור ליום שלישי ט"ו סיון תשכ"א קידש הרבי את הלבנהעל אף שהיה זה כשעה וחצי לאחר סוף הזמן[26], ואמר אז "אני סומך על החתם סופר". [27].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. רבינו בחיי פרשת בא, בשם רבינו חננאל מבעלי התוספות. ובספר 'ידו בכל' סימן שצ"ג כתב שהיו רואים מעל עמוד הענן כעין דמות ירח באפילה.
  2. פרק נ"א.
  3. ירושלמי ברכות פרק ט' הלכה ג'.
  4. סנהדרין מב, א.
  5. סידור רב עמרם גאון.
  6. רש"י מסכת סנהדרין דף מב: "אם לא בירך היום - יברך למחר".
  7. רמב"ם הלכות ברכות פרק י' הלכה ט"ז.
  8. פרק י"ט הלכה י'.
  9. מחזור ויטרי, אור זרוע, המנהיג.
  10. רבינו מנוח, ממפרשי הרמב"ם.
  11. על פי דרך מצותיך, מצוות קידוש החודש.
  12. לקוטי תורה פקודי ג' ד'.
  13. ראה זהר ח"א רמט, ב. ח"ב רטו, א. ועוד.
  14. אגרת התשובה - פרק ד
  15. משנה כלאים ז' א'.
  16. ישעיה ס"א ט'.
  17. אוה"ת ואתחנן מו.
  18. קהלת ה' ו'.
  19. על פי ביאור אדמו"ר הזקן בתורה אור פרשת יתרו, רק לאחר שחלפו שבעה ימים בהם הירח קיבל המשכות משבע המידות היא ראוייה לקבל את הברכה.
  20. שולחן ערוך סימן תכ"ו סעיף ב'.
  21. כף החיים אות כ"ח.
  22. מגן אברהם תכו סק"א.
  23. שערי אפרים, בשם המהרש"א.
  24. טעמי המנהגים.
  25. תורת מנחם חלק ד' עמוד קס.
  26. הנוכחים במקום סיפרו שגם מספר שנים קודם לכן אירע מעין זה.
  27. [ http://www.teshura.com/teshurapdf/Teshurah%20Blesofsky-Jacobson%2023%20Teves%205781.pdf תשורה בלעאפסקי עמוד 45].