רפאל נחמן כהן – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 4: / שורה 4: @@
 ==ביוגרפיה==
-כבר בהיותו ילד בן שמונה לקחתו אמו – במצוות אביו – לישיבה ב[[ליובאוויטש]], מתוך כוונה להשאירו ללמוד שם. בהגיעו לליובאוויטש, הביעה הרבנית [[הרבנית שטערנא שרה (אשת אדמו"ר הרש"ב)|שטערנא שרה]] ע"ה את תמיהתה על הכוונה להשאיר ילד כה קטן לבדו הרחק מבית הוריו וייעצה לאם שתכניסו לרבי ל'[[יחידות]]'. כשנכנס הילד בן ה-8, לבדו, להיכל קדשו של [[כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב]] נ"ע חייך אליו הרבי, התעניין בלימודו ואף בחנו. במהלך ה'יחידות' שאל אותו הרבי אם הוא ישן ב[[טלית קטן]] ובכיפה וכך המשיך לשאול ולחקור בפרטי פרטים את הילד בן השמונה... לבסוף שאלו הרבי ברכות: "הרוצה אתה להישאר כאן?" – "כן", השיב הקטן. "והאם לא תתגעגע לאמא?" – המשיך הרבי להקשות בחיוך – אזי נפרץ לפתע סכר הדמעות, והילדון החל להתייפח... מיד שילחו הרבי מהחדר, הורה לאימו לחזור עמו הביתה, ובו במקום כתב מכתב לאביו: "בנך הינו עדיין ילד הזקוק לאימו. אם עוד שנתיים, ח"ו, לא יבוא המשיח – הביאהו הנה ללמוד!".
+כבר בהיותו ילד בן שמונה לקחתו אמו – במצוות אביו – לישיבת [[תומכי תמימים]] ב[[ליובאוויטש]], מתוך כוונה להשאירו ללמוד שם. בהגיעו לליובאוויטש, הביעה הרבנית [[הרבנית שטערנא שרה (אשת אדמו"ר הרש"ב)|שטערנא שרה]] ע"ה את תמיהתה על הכוונה להשאיר ילד כה קטן לבדו הרחק מבית הוריו וייעצה לאם שתכניסו לרבי ל'[[יחידות]]'. כשנכנס הילד בן ה-8, לבדו, להיכל קדשו של [[כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב]] נ"ע חייך אליו הרבי, התעניין בלימודו ואף בחנו. במהלך ה'יחידות' שאל אותו הרבי אם הוא ישן ב[[טלית קטן]] וב[[כיפה]] וכך המשיך לשאול ולחקור בפרטי פרטים את הילד בן השמונה... לבסוף שאלו הרבי ברכות: "הרוצה אתה להישאר כאן?" – "כן", השיב הקטן. "והאם לא תתגעגע לאמא?" – המשיך הרבי להקשות בחיוך – אזי נפרץ לפתע סכר הדמעות, והילדון החל להתייפח... מיד שילחו הרבי מהחדר, הורה לאימו לחזור עמו הביתה, ובו במקום כתב מכתב לאביו: "בנך הינו עדיין ילד הזקוק לאימו. אם עוד שנתיים, ח"ו, לא יבוא המשיח – הביאהו הנה ללמוד!".
-כך, מגיל 10, גדל ר' פאלע בליובאוויטש, בישיבת [[תומכי תמימים]]. ל'[תמים|תמימים]]' היה כידוע סדר לימודים מיוחד, אך לר' פאלע נתן הרבי הוראה מיוחדת לשנות מעט סדר זה – כדי שאף יספיק ללמוד [[תניא]] בע"פ, כדי שתוך זמן יידע בע"פ את כל ליקוטי אמרים תניא.
+כך מגיל 10, גדל ר' פאלע בליובאוויטש, בישיבת [[תומכי תמימים]]. ל'[תמים|תמימים]]' היה כידוע סדר לימודים מיוחד, אך לר' פאלע נתן הרבי הוראה מיוחדת לשנות מעט סדר זה – כדי שאף יספיק ללמוד [[תניא]] בע"פ, כדי שתוך זמן יידע בע"פ את כל ליקוטי אמרים תניא.
 ר' פאלע הצעיר היה נחשב ל"ציור" בליובאוויטש. הוא היה [[חסיד]] ב[[לב]] ו[[נפש]]. בנוסף להיותו '[[עובד]]' ו'[[משכיל]]' ב[[חסידות]], הוא נמנה גם עם ה[[מנגן|מנגנים]] המיוחדים במקהלה של הרבי הרש"ב נ"ע.
@@ שורה 14: / שורה 14: @@
 כמו כל חסיד חב"ד ממוצע, גם ר' פאלע נעצר באותה תקופה, וכך מספר ר' פאלע על עצמו בספרו "מאחורי מסך הברזל": "בשבת קודש ח"י סיוון תר"צ קיבלתי מכתב מהג.פ.או. ובו כתוב "עליך להתייצב במשרד הג.פ.או. ברח' לוביאנקה מס' 2 ביום ראשון 15/06/1930 בשעה 11:00".
-"פחד גדול נפל עלי, על אשתי, על הורי ועל ידידי הקרובים ביותר... ומה חטאי הנוספים? אולי בענייני דת... ה[[מקוה]]... ואולי בגלל חדרי "תומכי תמימים... אולם הם ידועים רק לאנ"ש העוסקים בהם..."
+"פחד גדול נפל עלי, על אשתי, על הורי ועל ידידי הקרובים ביותר... ומה חטאי הנוספים? אולי בענייני דת... ה[[מקווה]]... ואולי בגלל חדרי "תומכי תמימים... אולם הם ידועים רק לאנ"ש העוסקים בהם..."
 "למחרת, ב-12:30 לפני הצהריים, הלכתי למשרדי הג.פ.או. אבי ז"ל ליווני עד דלת בית הג.פ.או. קיבלתי ברכת פרידה מאבי, נכנסתי פנימה וניגשתי למודיעין... הפקיד לחץ בכפתור והחייל הופיע... החייל הוליכני למטה, הכניסני לתוך חדר ואת הדלת נעל אחריו...".
@@ שורה 37: / שורה 37: @@
 נהוג היה ברמת-גן אשר ב[[שמחת תורה]] מתאספות כל המשפחות החב"דיות על נשיהם וטפם בביתו של ר' פאלע, והוא היה מתוועד בכל להט חמימות נפשו, כדרכו. גם '[[משקה]]' היה לא חסר, כמובן. לאחר ההתוועדות הארוכה והמרוממת, היו כולם – החסידים בראש, ואחריהם המשפחות וצאצאיהם, צועדים בסך, בזמרה ובריקודים, אל עבר ביתו של הרב, לשתות ולהתוועד מעט ומשם נכנסים לכל בתי החסידים, כשבכל דירה שוהים מעט ל"מיני-[[פארבריינגען]]". בתי החסידים המועטים ברמת-גן – מפוזרים היו בכל העיר, כך שהיה על התהלוכה לחצות כבישים ראשיים. והנה, בכל עת הגיעם לכביש סואן, הי' ר' פאלע ניצב קוממיות באמצעו, עוצר את כל התנועה, מסביר בקול רם ושמח על שמחת תורה, מעורר לשמירת [[תורה]] ו[[מצוות]], ומסיים בהתלהבות סוחפת: "היום שמחת תורה, חייבים לשמוח, לרקוד ואף לעשות גלגול!", ואז, מול עיניהם העולזות-משתאות של כל הנהגים ונוסעיהם (רובם הכירוהו...) הי' ר' פאלע הנלהב קופץ ועורך 'קולע' באמצע הכביש הראשי(!) – ואחריו התגלגלו ('קולע') אף חסידים נוספים. כך הי' בכל עת עבור התהלוכה לפני כביש. זו היתה שמחת תורה ברמת-גן, מדי שנה בשנה, עם ר' פאלע.
-אירע שקיבל פעם התקפה נוראה של קוצר נשימה. במהירות בהולה הסיעו נכדו לבית הרפואה בצריפין. כל שניה היתה יקרה, כל רגע עמדה נשימתו להידום לעד, ובתו ונכדיו שליווהו, התפללו שימשיך לנשום לפחות עד הגיעם. סוף סוף קרבה המכונית במהירות נועזת לשערי בית הרפואה. לפתע פנה ר' פאלע לנהג, וביקש תוך חרחורים: "עצור, רגע, אל תיכנס לבית הרפואה" נזכרתי, שמחר יש לאבי ז"ל יארצייט. והלוא חייב אני להתפלל לפני העמוד! המתן נא", העתיר, חסר נשימה, "אולי אצליח להתגבר על קוצר הנשימה!".
+בערוב ימיו רק' פולע היה חולני, אך בהרבה מקרים עמד בזה בגבורה עילאית. אירע שקיבל פעם התקפה נוראה של קוצר נשימה. במהירות בהולה הסיעו נכדו לבית הרפואה בצריפין. כל שניה היתה יקרה, כל רגע עמדה נשימתו להידום לעד, ובתו ונכדיו שליווהו, התפללו שימשיך לנשום לפחות עד הגיעם. סוף סוף קרבה המכונית במהירות נועזת לשערי בית הרפואה. לפתע פנה ר' פאלע לנהג, וביקש תוך חרחורים: "עצור, רגע, אל תיכנס לבית הרפואה" נזכרתי, שמחר יש לאבי ז"ל יארצייט. והלוא חייב אני להתפלל לפני העמוד! המתן נא", העתיר, חסר נשימה, "אולי אצליח להתגבר על קוצר הנשימה!".
 וכך ישב ר' פאלע האמיץ, כ-2 דקות ברכב העומד הכן, כשמלוויו עוכבים במתיחות עצומה אחר מלחמתו החזקה, העקשנית, בקדחת הקצרת. והנה אט אט שככו החרחורים, השתחררו הלחלוחים, ור' פאלע נשם לרווחה: "אפשר לנסוע הביתה! מחר אוכל לומר קדיש".