ראש חודש כסלו – הבדלי גרסאות

כשנכנס לחדר הרבי, פנה אליו הרבי ואמר: "ברצוני שתטפל בי כמו פציינט רגיל". הרופא וייס בדק את הרבי. "קשה לטפל כך בחולה. קשה - אבל אפשרי" , הוא אמר, "איננו רופא גדול, אבל אני יודע מה זה 'רבי'; ולכן אני מקווה בע"ה שאוכל לרפא את הרבי". והמשיך: "אני ישאר כאן כל זמן שיידרש ואטפל ברבי, עד אשר יבריא. והרבי בוודאי יבריא".

מאז שד"ר וייס נכנס לחדר, אמר שהמצב משתפר והולך ומשתפר. בכלל, תמיד כשעשו בדיקות היו מראים את הממצאים לרבי, והוא היה אומר מה עליהם לעשות. "כל מה שהרבי אומר - כן הוא בדיוק", התבטאו הרופאים.

כל הרופאים היו המומים מכך שלפי כל הסימנים עבר הרבי את ההתקף הקשה בעת ה[[הקפות]], ולמרות זאת צעד הרבי להקפה השביעית, חזר לבימה לסיום התפילה, ועלה מ[[בית הכנסת]] לחדרו למעלה - במדריגות! הרופאים התבטאו פה אחד שאלו היו כוחות על אנושיים. "אי אפשר להאמין שאחר התקפת לב כזו יוכל אדם לעלות במדריגות וללכת לאכול ב[[סוכה]]!" אמרו.

אחד הרופאים הסביר זאת על פי הידוע, שמלך אף פעם לא נופל לפני בני עמו, מכיוון שאין זה לכבוד, וכמו כן, הרבי לא נפל על בימתו בבית הכנסת בשעת ההתקפה; כי הרבי דומה למלך...

אחרי התפילה הודיעו, שהרבי אמר להרב [[יהודה לייב גרונר]]: שלא ישכחו ללכת לשמח יהודים בבתי הכנסת, וכן גם מחר, והעיקר - שילכו בשטורעם =סערה! כמו כן אמר שאלו שרוצים לגרום להטבת בריאותי - שילכו לשמח!

לפנות ערב נכנס הרב [[ש.א. קזרנובסקי]] אל הרבי, ובעיניים זולגות דמעות איחל לרבי "רפואה שלימה". הרבי הגיב על כך: זה הרי סתירה ל'ושמחת בחגך'; רוצים שיתווסף לי בבריאות - אז זה דווקא ע"י שירבו ב[[שמחה]]. בכיות - זה נגד רצוני!.

ביום ההוא נתן הרבי להרב קזרנובסקי שני בקבוקי [[משקה]], ואמר לו: זהו בכדי לחלק לכל אחד ואחד בעת ההתוועדות שלפני ה[[הקפות]] - שבוודאי יארגנו - ובוודאי לא יחסרו בה דברי התורה, ההתעוררות והשמחה. ואחר כך יערכו את ה"הקפות" ושתהיינה בשמחה, ושלא יגרע משמחת החג". כמו כן אמר, שישתו מה'משקה' עוד במשך היום, שלא יהיה כמכין מהיום למחר.

אחר כך נכנס [[הרש"ג]] (ז"ל) לרבי, והרבי אמר לו כי הוא עושה אתו לשליח בנוגע ל[[פסוקי אתה הראית]], ושימכרו את הפסוקים - לטובת [[ישיבת תומכי תמימים]] - כרגיל, ובלי שינויים; את השתתפותו - אמר הרבי - יתן בדולרים יחידים, וכל מי שיקנה פסוק יקבל דולר (של הרבי). לפנות ערב התבטא הרבי שבעת ההתוועדות ובהליכה להקפות יציירו שזה שיושב על הכיסא - לא חסר...

בשעה תשע בערב, לפני ההקפות, התיישב הקהל הגדול להתועדות עם זיקני החסידים. כסאו הק' של כ"ק אדמו"ר שליט"א היה מונח במקומו, כרגיל... חילקו לכאו"א מהמשקה שהרבי שלח במיוחד עבור ההתוועדות.

בליל שמחת תורה שאל הרבי להרב י.ל. גרונר: "האם הלכו לשמח בבתי כנסת?" וענה: "כן". שוב שאלו הרבי: מה קורה למטה בביהכנ"ס? וענה: "מתוועדים משעה תשע". הגיב הרבי: "מיט א שטורעם? תמסור להם שאמרתי שיהיה מיט א גרויסען שטורעם!".

אחר ההתוועדות הלכו כולם לערוך את ההקפות בבית הכנסת הגדול. ההקפות נערכו בשמחה גדולה ועצומה מאוד, עד שגם למעלה נשמעו השירים והריקודים. בעת הריקודים ניגנו, במשך שעה ארוכה, את הניגון [[זאל שוין זיין די גאולה]], אך הפעם החליםו את מילותיו ב"דער רבי זאל געזונט זיין", ומאוחר יותר - "דער רבי וועט געזונט זיין" ומאוחר יותר "דער רבי איז געזונט", כאשר כל מי שנכח בבית הכנסת לא ישכח כל ימי חייו את סערת הריקוד הזה שמצד אחד נרקד בשמחה רבה ומצד שני עם דמעות בעיני כל אחד.  

אחד הרופאים התבטא אחר כך שאילו ידע הקהל כמה נחת אוח גורם ניגון זה לרבי - היו מנגנים אותו כל הזמן ללא הרף!

מספרים, שבאותה שעה - כאשר שמע הרבי ששרים "דער רבי איז געזונט" - ירד הרבי ממיטתו ועמד על רגליו הק' - בכדי שהריל"ג יוכל למסור לקהל - כך אמר - שהוא "מרגיש טוב באופן גלוי" - , ואף התבטא באוזני הרופא, כשחיוך רחב נסוך על פניו הק': "דאס איז [[חסידים]]"... וכאשר שאלוהו אם השירים והניגונים למטה לא מפריעים וטורדים את המנוחה המוחלטת שהוא זקוק לה - ענה: "ס'איז א געשמאקע מוזיק!"...

בינתיים, בשעה אחת שתיים אחר חצות הלילה, נכנס "מנין" ל[[גן עדן התחתון]] והתפללו תפילת ערבית, כאשר הרבי יושב על מיטתו. גם את ה"הקפות" ערך הרבי תוך כדי ישיבה על המיטה, וספר התורה בידו הק'.

אחר התפילה וההקפות אצל הרבי, יצא הרב י.ל. גרונר מהחדר וסיפר שהרבי אמר לו שיתוועדו גם למחרת כרגיל, ושכולם יטלו ידיים לסעודה; וכי את ה'משקה' שהכניסו אליו לפני יום טוב יחלקו בעת ההתוועדות. ושוב אמר הרבי: "ברצוני שהשמחה שהיתה ביום שמיני עצרת - תיהיה ביום שמחת תורה בכפליים!" [אומרים, שהרבי התבטא: "וויפיל מען האט זיך געפילט היינט; אפילו א מיליאן מאל בעסער ווי נעכטן - איז דעם צוויטן טאג (מארגן) קען מען נאך אלץ פילן בעסער!"].  

 

אחרי הצהרים, בשעה חמש לערך, שאל הרבי את הרב י.ל. גרונר: מה נעשה למטה (בביהכנ"ס)? וענה: הקהל בשמחה גדולה. הגיב הרבי: אמור ל'עולם' שבהמשך תהיה שמחה עוד יותר סוערת!.

 

סמוך לעת השקיעה, הסבו הכל להתוועדות. כמו אמש לפני ההקפות. בית הכנסת היה ערוך כתמיד. מאום לא נעדר. ורק על הציבור שבמצוות הרבי שרוי היה בשמחת החג ניכרת תוגה על כך שאין המלך גלוי לעמו בשעה זו.

"והרבי סיפר", המשיך, "שפעם אמר לו מישהו ב[[יחידות]] שהוא ריק מענייני תורה ומצוות, וממילא אין כל טעם לדבר איתו על כך. והרבי ענה לו: אדרבה, מכיוון שהוא כלי ריק - הוא שואב יותר כוחות מנשמתו, וביכולתו לקבל על עצמו את התורה והמצוות.