כתיבת ספר תורה

הרבי מחזיק בידו ספר תורה, של האחים מסלאוויטא

כתיבת ספר תורה היא מצות עשה ממדאורייתא, ואחרונה במניין תרי"ג המצוות. המצווה מחייבת כל יהודי לכתוב ספר תורה.

מקור המצווה

המצווה נלמדת מהפסוק "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל". למרות שישנה מחלוקת בין פוסקי ההלכה לדיני המצווה בימינו, וישנם הסוברים שמקיימים את המצווה על ידי קניית ספרי קודש, בהם אפשר לקיים את מטרת המצווה ("ולמדה את בני ישראל", דברים שם.), שהיא לימוד התורה. הרבי הורה כי כל ילדי ישראל ישתתפו במצווה, בצורה בה כל ילד משלם עלות של אות אחת וזוקף אותה לזכותו.

קיום המצווה בימינו

ערך מורחב – מבצע בית מלא ספרים

במשנה תורה להרמב"ם, הרמב"ם פוסק, ש"מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות ואע"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו ואם כתבו בידו הרי הוא כאילו קבלה מהר סיני ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו וכל המגיה ספר תורה ואפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו".

לעומת הרמב"ם, הרא"ש (רבנו אשר), כתב, שחיוב זה עיקרו בדורות הראשונים, שהיו כותבים ספר תורה ולומדים בו, אבל ה'אידנא' שכותבים ספר תורה ומניחים אותו בבתי כנסיות לקרות בו ברבים, "מצוות עשה היא על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיה להגות בהן הוא ובניו", כי מצוות כתיבת התורה היא ללמוד בה, כפי שכתוב, "ולמדה את בני-ישראל שימה בפיהם", ועל פי הגמרא והפירוש, יובן פירוש המצוות והדינים על בוריים, לכן, הם הם הספרים שאדם מצווה לכותבם. וכן פסק הבית יוסף בשולחן ערוך, ש"האידנא מצוה לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמרא ופירושיהן".

ובדורותינו, שיוצאים ידי חובה גם על ידי קניית ספרים הנדפסים, שגם על-ידם נעשה עיקר ותכלית המצווה, על פי הכתוב "ולמדה גו' שימה בפיהם", לימוד וידיעת התורה.

בתורת רבינו

ביאור שיטות הרמב"ם והרא"ש

בלקוטי שיחות חלק כ"ג, מבאר הרבי, שאין חילוק בין דעות הרא"ש להרמב"ם, בנוגע לגדר מצות הכתיבה, האם היא ללמוד, שכן מתוכן דברי הרא"ש - "וזהו בדורות הראשונים כו'", הם בהמשך ללשון ודעת הרמב"ם (שהביא לפני זה), ומזה מובן, שאין כוונת הרא"ש לחדש גדר חדש במצות כתיבת ספר תורה, אלא רק לחלק (בין הזמנים) בנוגע לשאלה איזה ספרים לכתוב, ש"האידנא" המצוה היא "לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהן להגות בהן הוא ובניו". בהמשך, מבאר הרבי שגדר המצוה נשאר, ורק אופן קיומה משתנה, ומבאר הרבי את פסק הרמ"א "אבל לקחו כך ולא הגי' בו דבר הוי כחוטף מצוה מן השוק ואינו יוצא בזה", והוא יוצא ידי חובה, דוקא אם "שכר לו סופר לכתוב לו ספר תורה או שקנאו והוא הי' מוטעה והגיהו", שאין פסק זה אמור אלא בכתיבת ספר תורה, אבל בנוגע לחומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהן, ש"האידנא" מתקיימת בהם מצות כתבו לכם (לדעת הרא"ש), לפי הכל, יוצאים על ידי קניית ספרים והלימוד בהם. ומסביר הרבי, שלפי הכל, מצות 'כתבו לכם' היא גדר של "קבלת התורה", שזה נעשה על ידי העשיה שלו לקחת ולקבל את התורה וללמוד בה.

ספר תורה שהציבור כתבו

בנוגע לספר תורה שהציבור כתבו, מחדש הרבי, שגם אלו שנולדו לאחר שכתבו קהל המתפללים ספר תורה, מכיוון שמוכרחים להגיה את הספר תורה מזמן לזמן, ו"כל המגיה ס"ת ואפי' אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו", שלכל הדעות, "לב ב"ד מתנה" שהגהת הספר תורה תיחשב ככתיבת ספר תורה, עבור כל אלו שנולדו (והגיעו לעול מצוות) בזמן שבין כתיבת התורה להגהה, ועל דרך זה, בין הגהה להגהה. ולפי ביאור זה, קהילות אלו שרק קנו ספר תורה, הרי "לב ב"ד מתנה" שבשעת הגהת הספר תורה (מזמן לזמן) בשליחות כל בר חיובא מהקהל, ובמילא הוא מקיים בזה מצות כתיבת ספר תורה.

בהמשך השיחה, מסביר הרבי שבאופן זה, יוצאים ידי חובת המצוה לא רק מצד "לב ב"ד מתנה", אלא יש בזה גם את המעלה של מעשה בפועל (בממונו) בכתיבת התורה, שבמקרים כאלו, בוודאי אין זה נחשב "חוטף מצוה מן השוק", אלא "כאילו קיבלו מהר סיני".

בשיחה אחרת הסביר הרבי את השייכות של עניין כתיבת ספר תורה, לעניין בית מלא ספרים, ועורר על קיום מבצע זה.

חיוב הנשים בקיום המצוה

בלקוטי שיחות חלק כ', מתייחס הרבי בנוגע לחיוב הנשים בכתיבת ספר תורה, ומפנה ל"חנוך לנער" בתחילתו, בנוסף, מפנה הרבי ל'מנחת חינוך' מצוה תרי"ג. ובשולחן ערוך כתוב, שנשים מברכות ברכת התורה, שהרי חייבות ללמוד מצות שלהן לידע היאך לעשותן, והיאך להיזהר מכל מצואת לא תעשה שהן מוזהרות בהן.

כתיבת ספר תורה עבור עם ישראל

בי"א ניסן תשמ"א ביקש הרבי ליזום כתיבת ספר תורה מיוחד שאת אותיותיו יקנו ילדי ישראל מרחבי העולם, על מנת לחזק את הקשר שלהם עם התורה ובכדי לאחד את כל ילדי ישראל סביב תורתנו הקדושה, ובשנת תשמ"ב הועברו ענייני הספר לוועד לעניני ספר התורה של ילדי ישראל שעל ידי בית דין רבני חב"ד בראשות הרב שמואל גרייזמן. בהתוועדות תשמ"ג, הסביר הרבי כי על ידי כתיבת ספר תורה משותף, נוצרת אחדות בין כל חלקי עם ישראל. בנוסף, התבטא הרבי כי מצוות כתיבת ספר תורה היא המצווה האחרונה בתרי"ג המצוות, ובוודאי כאשר כלל ילדי ישראל מקיימים את המצווה האחרונה, מחישים וממהרים את ביאת הגאולה האמתית והשלימה בקרוב ממש.

לאחר כמה חודשים, בהתוועדות ליל ערב ראש השנה תשמ"ב, בכ"ט אלול תשמ"א, סיפר הרבי שהגיעו אליו בטענה מדוע כותבים ספרי תורה רק לילדים, בעוד למבוגרים לכאורה נצרכת יותר הזכות של אות בספר תורה, ובעקבות כך, הורה הרבי שיכתבו ספר תורה עבור כל בני ובנות ישראל שלאחר בר מצוה. בהתוועדות יום השני של ראש השנה הרחיב הרבי בפרטי התכנית, שתלמידי התמימים ישתתפו בראשונה בכתיבת ספר התורה, ועל ידם יהיו שותפים כל שאר עם ישראל. כהמשך לזה הורה הרבי שהנהלת תומכי תמימים תהיה האחראית על מבצע זה, בבקשה שההנהלה תתכנס מיד במוצאי החג לדון בפרטים המעשיים של המערך. כבר בהתוועדות זו הכריז הרבי שיכתבו ספרי תורה רבים כדי שיהיה די אותיות לכל בני ישראל.

ראו גם

• אות בספר התורה לילדי ישראל
• ספר תורה הכללי לאחדות ישראל