ספיחים: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "כח הצומח " ב־"כח הצומח ") |
||
שורה 8: | שורה 8: | ||
*גידולים שצמחו מהזרעים שנפלו בשעת הקציר הקודם ונקלטו מעצמם באדמה. | *גידולים שצמחו מהזרעים שנפלו בשעת הקציר הקודם ונקלטו מעצמם באדמה. | ||
*גידולים הצומחים מהשרשים שנותרו בארץ והצמיחו גידולים נוספים | *גידולים הצומחים מהשרשים שנותרו בארץ והצמיחו גידולים נוספים | ||
*גידולים שצמחו מעצמם | *גידולים שצמחו מעצמם מ[[כח הצומח]] שבארץ שממשיך ומצמיח בדוגמת מה שזרעו בו. | ||
===פירוש השם 'ספיחים'=== | ===פירוש השם 'ספיחים'=== | ||
שורה 27: | שורה 27: | ||
הזוהר כותב על כך{{הערה|פרשת תרומה, קסו, ב.}}, שבזמן הגלות לא ניתן לגדל גידולים חדשים, כיון שהאור האלוקי לא מאיר בעולם כסדרו ואין את ה'מים' המצמיחים אותם, כמו שכתוב "אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש", וכל הגידולים הם מהזרעים ש'נפלו' ועושים תולדות מעצמם. | הזוהר כותב על כך{{הערה|פרשת תרומה, קסו, ב.}}, שבזמן הגלות לא ניתן לגדל גידולים חדשים, כיון שהאור האלוקי לא מאיר בעולם כסדרו ואין את ה'מים' המצמיחים אותם, כמו שכתוב "אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש", וכל הגידולים הם מהזרעים ש'נפלו' ועושים תולדות מעצמם. | ||
המשכת אלקות שב'גידולים' אלו הוא בחינת 'עשב מזריע זרע', שמגידול אחד יוצא גידולים נוספים על ידי [[כח הצומח שבארץ]] אך לא מצד עצמה, אלא מצד מעט אתערותא דלתתא, שהרי הספיחים שגודלים הם דווקא בדוגמת מה זרעו קודם לכן. | המשכת אלקות שב'גידולים' אלו הוא בחינת 'עשב מזריע זרע', שמגידול אחד יוצא גידולים נוספים על ידי [[[[כח הצומח]] שבארץ]] אך לא מצד עצמה, אלא מצד מעט אתערותא דלתתא, שהרי הספיחים שגודלים הם דווקא בדוגמת מה זרעו קודם לכן. | ||
(בכך הארה זו שונה מהאורות הנמשכים מ[[ייחוד]] חיצוניות [[חכמה ובינה]] להחיות עולמות, בחינת 'תדשא הארץ דשא' – מעצמה – אורות הנמשכים ב[[אתערותא דלעילא]] לגמרי שאינה תלויה במעשה הנבראים התחתונים כלל). | (בכך הארה זו שונה מהאורות הנמשכים מ[[ייחוד]] חיצוניות [[חכמה ובינה]] להחיות עולמות, בחינת 'תדשא הארץ דשא' – מעצמה – אורות הנמשכים ב[[אתערותא דלעילא]] לגמרי שאינה תלויה במעשה הנבראים התחתונים כלל). |
גרסה אחרונה מ־08:29, 9 במאי 2023
ספיחים הינם גידולים שצמחו מעצמם בשדה, והינם אסורים בשנה השביעית.
בתורת החסידות מוסבר שההשפעות האלוקיות בעולם בזמן הגלות הם בבחינת 'ספיחים', וכן הם מהווים משל לכל פעולה עקיפה שנעשית בדרך ממילא כתוצאה מהפעולה הראשונית ללא התערבות נוספת, או לעבודה כזו שהיא בבחינת 'חידוש הישנות' ולא פעולה חדשה לגמרי.
בתורת הנגלה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ההגדרה[עריכה | עריכת קוד מקור]
ספיחים הינם גידולים שצמחו מעצמם בשדה באחד מהאופנים הבאים:
- גידולים שצמחו מהזרעים שנפלו בשעת הקציר הקודם ונקלטו מעצמם באדמה.
- גידולים הצומחים מהשרשים שנותרו בארץ והצמיחו גידולים נוספים
- גידולים שצמחו מעצמם מכח הצומח שבארץ שממשיך ומצמיח בדוגמת מה שזרעו בו.
פירוש השם 'ספיחים'[עריכה | עריכת קוד מקור]
בסיבת הטעם שגידולים אלו נקראים בשם 'ספיחים' מופיעים מספר פירושים:
- מלשון 'צירוף' וסיפוח לתבואה של השנה הבאה.
- מלשון טפל המסתפח לאחרים.
איסור ספיחים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הספיחים שגדלים בשדה בשנה השביעית אסורים באכילה[1], כאשר בטעם וחומרת האיסור עצמו יש מחלוקת בין חכמים ורבי עקיבא:
לדעת רבי עקיבא איסור ספיחים הוא איסור דאורייתא, הנלמד מהפסוק 'הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו' וכי לא נזרע – מהיכן נאסוף? אלא כאן לימד על הספיחים שאף שלא נזרעו – אסור לאסוף אותם והינם אסורים באכילה.
לעומת זאת לדעת חכמים זהו איסור דרבנן, שהסמיכו זאת על לשון הפסוק: "את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזיריך לא תבצור".
בפנימיות התורה[עריכה | עריכת קוד מקור]
האור האלוקי שנמשך לעולם, נמשל לגידולי השדה, כמו שכתוב "אור זרוע לצדיק".
הזוהר כותב על כך[2], שבזמן הגלות לא ניתן לגדל גידולים חדשים, כיון שהאור האלוקי לא מאיר בעולם כסדרו ואין את ה'מים' המצמיחים אותם, כמו שכתוב "אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש", וכל הגידולים הם מהזרעים ש'נפלו' ועושים תולדות מעצמם.
המשכת אלקות שב'גידולים' אלו הוא בחינת 'עשב מזריע זרע', שמגידול אחד יוצא גידולים נוספים על ידי [[כח הצומח שבארץ]] אך לא מצד עצמה, אלא מצד מעט אתערותא דלתתא, שהרי הספיחים שגודלים הם דווקא בדוגמת מה זרעו קודם לכן.
(בכך הארה זו שונה מהאורות הנמשכים מייחוד חיצוניות חכמה ובינה להחיות עולמות, בחינת 'תדשא הארץ דשא' – מעצמה – אורות הנמשכים באתערותא דלעילא לגמרי שאינה תלויה במעשה הנבראים התחתונים כלל).
בעבודת השם[עריכה | עריכת קוד מקור]
בעבודת השם ה'ספיחים' הם עבודת הבעלי תשובה, שהיחוד שלהם אינו יחוד חדש אלא יחוד שחוזר ונזרע בעולם, יחוד של אור חוזר, בשונה מעבודת הצדיקים שעבודתם היא באופן של אור ישר.
רשימו מהמשפיע אצל המקבל[עריכה | עריכת קוד מקור]
הספיחים הינם משל גם לכל רשימו הנותר מההשפעה של המשפיע אל המקבל, כגון רוח האיש באשתו שנותרת לאחר היחוד[3], השפעת הרב לתלמיד, ושבעים הזקנים שקיבלו הארת הנבואה ממשה.
הרשימו הנותר לאחר ההשפעה, מעורר את התשוקה של המקבל לחזור ולקבל מהמשפיע – היות שבו טמונה עצמות המשפיע יותר מאשר בהשפעה עצמה, והוא בחינת 'צדיק תחתון' והעלאת הניצוצות מהסטרא אחרא ויתרון האור מן החושך, ועל ידי זה מתעלים למקום גבוה יותר, וזהו הטעם לכך שמשיח מגיע דווקא מהזרע של רות המואביה, כי כאשר הרע נעשה טוב, הוא טוב מאוד.
בחינות נוספות של ספיחים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- חידושי תורה – חידושי תורה שמחדש תלמיד ותיק על ידי שהוא מתייגע בלימוד, הוא על דרך גידול הספיחים, כיון שהוא מתייגע לגלות את מה שכבר טמון ונמצא בתורה, כמו שגידול הספיחים הוא צמיחה של זרע שכבר נמצא באדמה ולא זריעה של זרע חדש.
- השפעת הצדיק בעולם לאחר הסתלקותו – באגרת הקודש כ"ז מנחם אדמו"ר הזקן את החסידים אחר פטירת הצדיק ר' מנחם מענדל מויטבסק וכותב שגם לאחר פטירתו של הצדיק פירות עבודתו בעולם ממשיכים לגדל "גידולי גידולין", כלומר מה שצומח מהפירות של הזריעה שלו בעבודתו בעולם הוא בחינת 'ספיחין' שממשיכים וגדלים מעצמם.
- פעולות השלוחים – הרבי ממשיל את התוצאות של פעולות השלוחים שהם כמו ה'ספיחים' מפעולות הרבי, שהרבי 'זרע' שלוחים בעולם, ולאחר מכן הפירות של השליחות ממשיכים ומגדלים מעצמם פירות ופירי פירות[4].
- גלגול נשמות – בזמן הגלות אין נשמות חדשות, וכל הנשמות שיש כעת זה בדוגמת זרעים שכבר נזרעו וכעת נטמנים שוב באדמה וצומחים שוב[5].
- ציור פני הרב – כאשר חסיד מעמיק בזכרונו ומצייר במחשבתו את דמותו של הרבי ומעמיד את עצמו במעמד ומצב שהיה בד' אמות שלו, הוא מחיה מחדש את אותו מעמד ומצב, בדוגמת הספיחים שחוזרים וצומחים מחדש כאילו פעולת הזריעה הייתה כעת[6].
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ספר הליקוטים אותיות נו"ן סמ"ך עמוד תקמב ואילך
הערות שוליים
- ↑ בשונה משאר הגידולים שמותרים באכילה ואסורים רק בדרך מסחר.
- ↑ פרשת תרומה, קסו, ב.
- ↑ "רוחא דשבק בה", ומעוררת את תשוקתה לחזור ולהתייחד עמו.
- ↑ שיחת י"ט כסלו תשי"ט.
- ↑ התבאר בשיחת יו"ד שבט תשי"ט.
- ↑ שיחת שבת פרשת תצוה תשכ"ז.