ספירת הנצח – הבדלי גרסאות
←ענינה: קט* |
|||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
כאשר מידת הנצח מתאחדת ומתכללת במידת הגבורה שעניינה שליטה עצמית, צדק וביקורתיות, ובעיקר יראת שמים, אז כל פעולה הנובעת ממידת הגבורה: ביקורת בונה, ענישה חינוכית וכיו"ב נעשות בהתמדה מתמשכת ועקבית ויעילותה רבה. זוהי מידת נצח שבגבורה. | כאשר מידת הנצח מתאחדת ומתכללת במידת הגבורה שעניינה שליטה עצמית, צדק וביקורתיות, ובעיקר יראת שמים, אז כל פעולה הנובעת ממידת הגבורה: ביקורת בונה, ענישה חינוכית וכיו"ב נעשות בהתמדה מתמשכת ועקבית ויעילותה רבה. זוהי מידת נצח שבגבורה. | ||
כאשר אדם | כאשר אדם מאלץ את מדת הנצח מצד קדושתה לצד הסטרא־אחרא, אזי אפילו אם הוא צדיק ותלמיד חכם, הוא נופל קשות. כדבר זה קרה לתלמידיו של [[רבי עקיבא]], שלא נהגו כבוד זה בזה, והסביר רבינו שהרי ברור שרבי עקיבא חינך את תלמידיו לקבלת מושג אהבת ישראל, ואם זאת דוקא מתוך זו האהבת ישראל הם ניסו להכריח את דעתם על חבריהם, תוך כדי שימוש במידת הנצח על הפן השלילי ובדרכים פסולות. בזה היה חטאם המר, ועל כן נענשו באופן גורף. | ||
על פי התניא{{הערה|פרק כט}} אדם יכול להשתמש במידת נצח שבגבורה באופן חד ונוקשה רק כלפי עצמו. כאשר הוא רואה שהתרחק מה' בתכלית הריחוק ולבו נעשה כאבן, שאינו נפתח בשום אופן לעבודת ה', אז הוא צריך להיות נבזה ונמאס בעיני עצמו ולבטש ולהשפיל ולבזות את חומריות גופו עד עפר, ולעשות זאת אפילו בקול רם. אולם עם הזולת הוא צריך להתנהג יפה ולהשפיע בנועם מתוך הבנה ויכולת הסברה באופן המתקבל, כאשר ההתמדה שלו בהשפעה מתמקדת בעיקר בדוגמא האישית הטובה שהוא נותן לזולת. | על פי התניא{{הערה|פרק כט}} אדם יכול להשתמש במידת נצח שבגבורה באופן חד ונוקשה רק כלפי עצמו. כאשר הוא רואה שהתרחק מה' בתכלית הריחוק ולבו נעשה כאבן, שאינו נפתח בשום אופן לעבודת ה', אז הוא צריך להיות נבזה ונמאס בעיני עצמו ולבטש ולהשפיל ולבזות את חומריות גופו עד עפר, ולעשות זאת אפילו בקול רם. אולם עם הזולת הוא צריך להתנהג יפה ולהשפיע בנועם מתוך הבנה ויכולת הסברה באופן המתקבל, כאשר ההתמדה שלו בהשפעה מתמקדת בעיקר בדוגמא האישית הטובה שהוא נותן לזולת. | ||