קריאת שמע שעל המיטה

קריאת שמע שעל המיטה, הוא חיוב שנפסק בשולחן ערוך.

קבלת עומ"ש בפועל

הרבי מסביר, כי החילוק בין קריאת שמע בשחרית לקריאת שמע שעל המיטה, הוא אותו חילוק בין בכל בפועל. שכן בקריאת שמע וקבלת עול מלכו תשמים שקורא האדם בבןקר, הוא מקבל על עצמו - לקיים את רצון השי"ת, היינו - קבלת עומ"ש בכח. מה שאין כן בקבלת עול מלכות שמים לפני השינה, חוזר בתשובה על העבר ומקבל על עצמו לתקן מעש שכבר עשה, ממילא מיד מתקן מעשיו על ידי התשובה, וזהו קבלת עול מלכות שמים בפועל.

באמצע היריד

בהיום יום לו' כסליו כותב הרבי: אבי אדמו"ר אמר: "קריאת שמע שעל המטה איז, אין זעיר אנפין, ווי דער ווידוי וואס קודם צאת הנפש מהגוף. נאר יעמאלט גייט מען שוין אינגאנצען אוועק פון יריד, און עס ענדיגט זיך שוין דער מסחר פון "היום לעשותם", און אין קריאת שמע שעל המטה פון יעדער נאכט האלט מען נאך אין מיטן יריד, און מען קען נאך אויפטאן.

תרגום מאידיש: אבי אדמו"ר אמר: "קריאת שמע שעל המטה הוא, בזעיר אנפין הווידוי שאומרים קודם צאת הנפש מהגוף. אלא שאז כבר הולכים לגמרי מהיריד ונגמרת העבודה של "היום לעשותם", ובקריאת שמע שעל המטה שבכל לילה, אוחזים עדיין באמצע היריד ואפשר עוד לפעול.

מנהגים

בקריאת שמע שעל המטה: "רבונו של עולם הריני מוחל" וכן "למנצח גו' בבוא" - אין אומרים בשבת ויום טוב, אבל צריך לומר בשאר ימים שאין אומרים בהם תחנון.

בסיום הג' פרשיות אומרים תיבת "אמת". "יעלזו חסידים" - פעם אחת, "הנה מטתו" - ג' פעמים. בתקון חצות אין אומרים "למנצח גו' בבוא" בימים שאין אומרים בהם תחנון.