שומרי בית המקדש

בשערי בית המקדש, היו הכהנים והלוים שומרים ועומדים סמוך לשעריו, לקיים מצוות שמירה על שערי בית המקדש.

טעם השמירה

שימור זה אינו משום חישוב גניבה, דאין עניות במקום עשירות, דהיינו שאם זו היתה הכוונה היה זה בזיון לבית המקדש שצריך לשמור עליו מפני גניבות, אלא גזירת הכתוב הוא דכתיב "ושמרו" את משמרת ה', וגם כבוד בית המקדש הוא שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה, כדכתיב היהודידע מלכים ב' פרק יא ושמרו את משמרת הבית מסח. הרא"ש בתחילת מסכת תמיד.

מקומות השמירה

בשלושה מקומות שמרו הכהנים על בית המקדש: בית אבטינס, בית הניצוץ בית המוקד.

הלוים שמרו בעשרים ואחת מקומות: חמשה - בחמשה שערי הר הבית.

ארבעה על ארבעת פינות הר הבית - מבפנים.

חמשה - על חמשת שערי העזרה.

ארבעה - על ארבע פינות העזרה - מבפנים.

אחד בלשכת הקרבן. אחד בלשכת הפרוכת. ואחד לאחורי בית הכפורת.

שמירה על השמירה

איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר, ואבוקות דולקין לפניו, וכל משמר שרואה השומר שאינו עומד ושומר אומר לו איש הר הבית: שלום עליך.

במקרה שניכר שהשומר נרדם על משמרתו, חובט אותו איש הר הבית במקלו, ורשות היה לו לשרוף את בגדיו במקרה כזה.

כאשר היו שומעים את הקולות, היו כל השומעים בהר הבית אומרים זה לזה: הידעתם מה קול בעזרה? זה קול של בן לוי שנרדם על משמרתו, ולכן לוקה ממקלו של איש הר הבית, ובגדיו נשרפים. כתוצאה מכך היו שאר השומרים נזהרים לשמור ביתר שאת ולא להירדם למען הרבות כבוד השם.

מקורות

מסכת מדות פרק א' משנה א, ב.