משה אקסלרוד

הרב משה אקסלרוד

הרב משה אקסלרוד (תרנ"ג – כ"ח שבט תש"כ) היה מרבני חב"ד ומהפעילים הבולטים ברוסיה הקומוניסטית, מתלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש. אדמו"ר הריי"צ התבטא עליו בהתבטאות נדירה: "באם היו לי כמה מוישה הייתי הופך את רוסיה". שימש בשליחותם של אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"צ ברבנות בעיירות שברוסיה הלבנה (בלארוס) ז'לובין סוראז והגלילות, ולאחר מכן ברמת גן.

תולדות חיים

הרב משה נולד בשנת תרנ"ג לאביו ר' אברהם חיים, בעיירה דאקשיץ שברוסיה הלבנה (בלארוס). אביו נסע לאמריקה ושם נפטר כשר' משה היה בגיל 9. ר' משה עבר להתגורר יחד עם אמו נחמה פייגא, אצל סביו (אבי אמו) הרב שאול שהיה מחסידי אדמו"ר הצמח צדק מ'היושבים' בליובאוויטש.

עד גיל אחד-עשרה לערך שהה עם משפחתו, אז נשלח על ידי סביו ללמוד בליובאוויטש, ומשם נשלח ללמוד ב'מכינה' בהאראדיטש שעמדה תחת השגחתו של הרב שלמה זלמן הבלין, שם גם נערכה חגיגת הבר מצווה שלו. ר' משה היה מתמיד וירא שמים בטבעו וכבר אז על אף גילו הצעיר הצטיין בהתמדה בלתי רגילה. בדו"ח ששלח הרב הבלין לאדמו"ר הרש"ב ממצב התלמידים והנהגתם, מופיעה ההגדרה "מיוחד בהתמדה" ליד שמו של התלמיד משה אקסלרוד. לאחר מספר שנים נשלח לישיבה בליובאוויטש, שם קנה דעת ויראת ה' ושם גם עוצבה דמותו הרוחנית-חסידית.

עם הזמן נוצר קשר מיוחד בין משה הצעיר ובין אדמו"ר הרש"ב, קשר שהלך והתהדק. ר' משה מצא באדמו"ר הרש"ב אב רוחני, וידוע שאדמו"ר הרש"ב גמל לו באהבת נפש. ידוע שהיה גם בן בית אצל הרבנית רבקה, אשת אדמו"ר המהר"ש. "הקירוב היה עד כדי כך", מעיד הרב רפאל נחמן כהן, שבאותם ימים ניטש בין ה'תמימים' ויכוח, בדבר הסיבה לקירובו המיוחד של ר' משה לבית הרבי. היו שאמרו כי סיבת הדבר הייתה מינויו להיות מדריך ומחנך של אחד מנכדי אדמו"ר המהר"ש, והיו שאמרו שהדבר נעוץ בהיותו הממונה והאחראי על 'קופת בחורים', שר' משה היה גייס הכספים שלה, הלביש בדמי הקופה בחורים חסרי אמצעים ודאג למחייתם של אלו שלא היה להם מה לאכול. ר' משה ידע לתת באהבה, בלי לבייש, והבחורים היו מכנים אותו "די מאמע פון די בחורים" (=האמא של בחורי הישיבה)... ובכל זאת, מסיים ר' רפאל כהן, למרות עיסוקיו בדברים אלו, הוא מצא את הזמן הדרוש ללימוד, הוא היה הוגה בתורה יומם ולילה, והצליח להקדיש מספר שעות בכל יום גם לעבודת התפילה. למרות שבליובאוויטש הייתה שמירה קפדנית על זמני הלימוד, ר' משה היה בין הבחורים הבודדים שקיבלו היתר להגיע באיחור ל'סדר' הלימודים מחמת שהתפללו באריכות.

ר' משה היה מקורב למשפיע ר' שמואל גרונם אסתרמן, ואף העלה עלי כתב את שיעוריו על התניא.

רבנותו

בשנת תרע"א, כאשר היה כבן 18 שנה, הוסמך ר' משה להוראה על ידי רבה של ליובאוויטש הגאון הרב דוד יעקובסון. כעבור ארבע שנים, כאשר הגיע לאחר נישואיו אל ליובאוויטש לראש השנה תרע"ה, נכנס ליחידות לאדמו"ר הרש"ב, והרבי הורה לו לקבל על עצמו את עול הרבנות. ר' משה החל להתנצל שהוא צריך עדיין להשתלם בלימוד התורה, ומה גם שחותנו הבטיח לו שיחזיק אותו על שולחנו מספר שנים ואין עליו את דאגות הפרנסה, אולם הרבי ענה לו ש'תמים' צריך לדאוג גם לזולת, והורה לו לפנות לרוסיה התיכונה ולחפש שם משרת רבנות. ר' משה הזכיר שאפשר להתגורר באותם ערים רק אם מקבלים היתר מיוחד מטעם השלטונות, והרבי ענה לו על כך באופן נחרץ, "יהיה היתר". מצויד בברכה זו החל ר' משה לתור אחר משרת רבנות.

באותו זמן התקבלה ידיעה שבעיירה בליוב בפלך טולא מחפשים רב, ר' משה שאל את חוות דעתו של הרבי, וכשקיבל את ברכתו הק' נסע לשם והוכתר לרב הקהילה. בבליוב שהה ר' משה מספר שנים בלבד ומשם עבר לפי הוראת אדמו"ר הרש"ב לז'לובין. התברר שהרב שכיהן בז'לובין לפניו, נאלץ לעזוב את העיר בגלל סיכסוך עם הקצבים. "ואילו אתה", אמר לו הרבי, "הנך מסוגל ללכת עם כולם במועצות חכמה, בתקיפות ובנועם כאחד, ולבטח תמצא את הדרך שכולם יקבלו אותך".

באותם ימים כבר החלו רדיפות הדת של השלטון הקומוניסטי בכל רחבי רוסיה ובכל-זאת, בהגיע ר' משה לכהן בעיר ברבנות, החלו בה חיים תוססים של יהדות ותורה.

כדבר ראשון במעלה יסד ר' משה בעיר תלמוד תורה וישיבה וקרא לישיבה בשם "מערכת תומכי תמימים דליובאוויטש אשר בז'לובין".

באגרות מהתקופה ההיא, מבקש אדמו"ר הריי"צ מר' משה לדווח לו על רבנים מאנ"ש שאין להם הכנסה מספקת, כי ברצונו לתמוך בהם. ואכן, כספים רבים עברו דרך ר' משה לרבנים ומשמשים בקודש שונים. הישיבה בז'לובין הצליחה לקרב צעירים רבים לתורה, ור' משה שלח חלק מהם ללמוד ב'תומכי תמימים'. ביניהם החסיד והמשפיע המפורסם ר' ניסן נעמנוב, שר' משה קירב אותו והביאו לביתו. תחילה למדו השניים ביחד נגלה וחסידות, וכעבור זמן-מה שלח אותו ר' משה ל'תומכי תמימים'. משום מה, ר' ניסן לא נקלט וחזר לז'לובין. ר' משה המשיך ללמוד איתו, עד ששלח אותו בשנית, ואז התעלה שם ונהיה ל'ר' ניסן' המפורסם.

פעולותיו ביהדות ברוסיה

הרב אקסלרוד בסידור קידושין

באותה תקופה פעל ר' משה גם בסתר, לר' משה היה כבר ניסיון בשליחויות מטעם אדמו"ר הרש"ב, שבאחת מהם, הוטל עליו לנסוע בין ישובי אנ"ש ביחד עם המשפיע הרב זלמן הבלין ועוד אחדים מהרבנים תלמידי תומכי תמימים, כדי לייסד ולחזק שיעורים ברבים בגמרא, בעין יעקב ובחסידות. כל אחד מהשלוחים לקח על עצמו אזור מסוים, שבו היה עליו לעבור מבית כנסת אחד למשנהו, ולעורר את הציבור.

בנתיים החמירו רדיפות הדת ובאחד מאותם ימים קשים נקרא ר' משה בדחיפות אל אדמו"ר הריי"צ תוך הוראה חמורה שלא להודיע לאף אחד להיכן הוא נוסע. כשהגיע, מצא שם עוד שמונה חסידים שנקראו אל הרבי הריי"צ. אז נערכה האסיפה בה התקיים מניין כריתת הברית בו השביע אדמו"ר הריי"צ את המשתתפים למסור את נפשם "עד טיפת הדם האחרונה" על החזקת התורה והיהדות ברוסיה.

למרות הרדיפות ר' משה אסף 12 בחורים, בקיץ שנת תרפ"ז כשהגיע לשמש כרב בעיר סוראז, ופתח בעיר ישיבה קטנה מחתרתית. המגיד שיעור היה הרב התמים ישעיה אבלסקי. הסיכון היה יום יומי, ובסופו של דבר הגיע גם תורו של ר' משה. נמצא מלשין שסיפר כי ראה שר' משה מלמד תלמידים במחתרת.

בחורף תרצ"ב ר' משה נאסר, אך לפועל הוא ישב במאסר רק שבועיים ושוחרר ממש בדרך נס: המלשין שמסר על פעילותו נתקף בנקיפות מצפון, בא למשרדי הג.פ.או. והודיע שרק עלילה העליל על הרב. החוקרים האמינו לדבריו, שחררו את ר' משה וביקשו לשפוט את המלשין. ר' משה התערב, הודיע שהוא סולח לו וביקש שלא יאשימוהו. לאחר שהשתחרר ירד ר' משה למחתרת אך המשיך בפעולותיו הרבות בהקמת חדרים מחתרתיים וייסוד ישיבות.

בד בבד עם פעולות אלו הייתה לו שליחות מחתרתית נוספת שהייתה כרוכה בסכנות לא פחותות מהעבודה החינוכית. הוא היה מאתר מקוואות בערי רוסיה הלבנה, את הטעונים תיקון הוא היה מתקן ואת הנעולים הוא היה פותח מחדש. את כל זאת עשה ר' משה במסווה של מפקח מטעם משרד הבריאות של הממשלה. דבר זה היה כרוך בסכנת נפשות גדולה, והיה על ר' משה תמיד למהר ולברוח מהעיר, לפני שמעשיו יתגלו.

אדמו"ר הריי"צ התבטא עליו: "וואלט איך געהט עטלאכע מוישע'ס וואלט איך איבערגיקערט רוסלאנד" (=באם היו לי כמה מוישה הייתי הופך את רוסיה). כשנודע לאדמו"ר הריי"צ שהשלטונות המרכזיים ברוסיה עלו על תחבולותיו של ר' משה והם מבקשים את נפשו, הודיע לו הרבי שיעשה כל מאמץ ובלבד שיעזוב את רוסיה.

במשך השנתיים תרצ"ד-תרצ"ו עשה ר' משה מאמצים רבים להשיג רשיון יציאה מרוסיה כשבמהלכם עלו השלטונות על עקבותיו וביקשו ממנו באחת ההזדמנויות תעודה מזהה. למזלו הם לא ידעו את שמו האמיתי וחשבו ששמו הוא 'משה לאהויסקער' וכיון שבתעודה היה כתוב ששמו הוא משה אקסלרוד, הם עזבוהו לנפשו. בסופו של דבר הצליח ר' משה (בהשתדלותו של הרב ישראל דזייקאבסאן) בחסדי ה' לקבל רשיון יציאה עבורו ועבור בני משפחתו, ובקיץ תרצ"ו הם נסעו ברכבת עד אודסה ומשם המשיכו בספינה לארץ ישראל.

מנין כריתת הברית
כ"ק אדמו"ר הריי"צ | משה אקסלרוד | ירחמיאל בנימינסון | סימון יעקבשווילי | יצחק יעקב מינקוביץ' | יעקב זכריה מסקליק | אלחנן דב מרוזוב | בן ציון שם טוב
(לפי סדר האל"ף בי"ת)

בארץ הקודש

הרב אקסלרוד (ראשון מימין) במעמד הנחת אבן הפינה לבניין הישיבה בכפר חב"ד, י"ד אייר תשי"ח

בהגיעו לארץ התיישב בעיר רמת גן וכיהן במשרת רב. הקים את בית הכנסת סוכת שלום, ברחוב האש"ל 1 בעיר וכיהן שם כרב בית הכנסת. בנוסף, על פי הוראת אדמו"ר הריי"צ ניהל את ישיבת אחי תמימים תל אביב. וכן היה חבר באגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש.

בשנת תרצ"ו נפטרה אשתו מרת רבקה ובשנת ת"ש נישא בשנית למרת חיה שרה, למשפחת זליקוביץ'.

פטירתו

בשנת תש"כ חלה וביום כ"ח שבט תש"כ נפטר. הובא למנוחות בבית העלמין בבני ברק.

הרבי ביקש שבנו - הרב גדליהו אקסלרוד יימלא את מקומו ברבנות, וכך היה.

משפחתו

• אשתו (בזיווג ראשון): רבקה, בת הרב יהודה לייב שפירא.
• אשתו (בזיווג שני): חיה שרה, למשפחת זליקוביץ'.

בניו

• הרב יהודה אריה לייב אליצור - אקסלרוד.
• הרב גדליה אקסלרוד - רב קהילת חב"ד בחיפה ואב"ד חיפה.

בנותיו

• מלכה שרמן (אמו של הדיין הרב אברהם שרמן).
• צירה קירשטין.
• שרה נחשון (אמו של הרב דוד נחשון).
• חנה שחור.
• נחמה נפתלין אשת הרב חיים נפתלין ואמו של הרב משה נפתלין.
• דבורה סופר.
• יוכבד קורלנדסקי.
• זהבה קוק אשת הרב אליהו קוק מכפר חב"ד.

לקריאה נוספת

• רב ולוחם, שבועון כפר חב"ד גליון 1847 עמוד 40

קישורים חיצוניים

• תולדות חייו ופועלו הרב משה אקסלרוד, לרגל מלאות שישים שנה לפטירתו, נערך על ידי נינו הת' דב בעריש קוק נכד המשפיע ר' אליהו קוק.