וואכנאכט (ליל ברית) – הבדלי גרסאות

ה[[של"ה]] הקדוש כתב{{הערה|מסכת חולין, עניני מילה.}} שכל הלילות מהלידה ועד הברית מאז שהתינוק חוזר לביתו צריכים לשמירה ונוהגים להוסיף בהם בלימוד תורה ובמעשים טובים, היות וכאשר התינוק חוזר מ[[בית רפואה|בית הרפואה]] הקליפה הנקראת 'לילית' מנסה להמיתו, ובערב הברית נצרך הדבר ביותר הואיל ואז מתגברים הקליפות ומנסים לגפוע בתינוק באופן מיוחד{{הערה|קיצור של"ה, עניני מילה עמוד צה.}}, וכך אכן נוהגים חלק מחסידי חב"ד שבכל לילה מביאים קבוצה של ילדים מתחת לגיל [[בר מצווה]] שיאמרו [[קריאת שמע]] 'המלאך הגואל' ו[[י"ב הפסוקים]] על יד התינוק. אך המנהג שהתקבל על יסוד ספר הזוהר הוא להקדיש דווקא את הלילה שלפני הברית ללימוד רציף במשך כל הלילה, וכך כתב גם תלמיד [[המהרש"ל]] רבי משה מפרעמסלא: "נוהגין להקיץ ולשמור הנער בליל שמיני, ומצאתי כתוב טעם מנהג זה, שהשטן מכוון להזיק לנער ולמונעו ממצות מילה, לפי שקשה לו שישראל מקיימין המצוה שבזכותה ניצולין מדינה של גיהינום, וסמך לדבר: "ואתה את בריתי תשמור"{{הערה|בראשית יז, ט}}. שבשעת הברית צריכין שמירה"{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_40439_402.pdf מטה משה חלק שביעי - עניני מילה, פרק רביעי אות ב].}}.

בספרי הקודש מובאים לכך טעמים נוספים; בספר 'זכר דוד' כתב שמשמעות הפסוק 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו' הינה, שהיום השמיני כולו קשור עם מצוות המילה, אלא שהיות ומעשה הברית עצמו אפשרי רק בבוקר - מתחילים בשמחה הקשורה עם המצווה כבר בלילה. בשם בעל חידושי הרי"ם מובא שהטעם לכך הוא היות שמצווה זו הינה מצווה שאדם יכול לקיים רק לעיתים רחוקות, מן הראוי שיתכונן לכך מתוך ציפייה והשתוקקות, וכמו שעשה רבי [[לוי יצחק מברדיטשוב]] שמידי שנה נותר ער במוצאי [[חג הפסח]] ובמוצאי [[שמחת תורה]] מתוך השתוקקות להניח את התפילין שלא הניח שמונה ימים.