חזקיהו קייקוב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
[[קובץ:חזקיהו קאייקוב.webp|ממוזער|הרב קאייקוב, בשנותיו כרבה הראשי של סמרקנד]]
[[קובץ:חזקיהו קאייקוב.jpg|ממוזער|הרב קאייקוב, בשנותיו כרבה הראשי של סמרקנד]]
הרב '''חזקיה קייקוב''' ([[תרס"ג]]-[[י' טבת]] [[תשכ"ו]], 1903 - 1966) היה חסיד חב"ד, רבה הראשי של [[סמרקנד]], תלמיד חכם בעל שיעור קומה.
הרב '''חזקיה קייקוב''' ([[תרס"ג]]-[[י' טבת]] [[תשכ"ו]], 1903 - 1966) היה חסיד חב"ד, רבה הראשי של [[סמרקנד]], תלמיד חכם בעל שיעור קומה.



גרסה מ־00:24, 18 בפברואר 2021

הרב קאייקוב, בשנותיו כרבה הראשי של סמרקנד

הרב חזקיה קייקוב (תרס"ג-י' טבת תשכ"ו, 1903 - 1966) היה חסיד חב"ד, רבה הראשי של סמרקנד, תלמיד חכם בעל שיעור קומה.

תולדות חיים

נולד בחודש אדר תרס"ג בבוכרה להוריו, לאביו הרב אבא קייקוב ולאמו מרת אביגיל.

בילדותו למד בישיבתו של רבי יוסף תלמודי, וכאשר הגיע לבוכרה מחברון השליח של רבותינו נשיאינו הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב, דבק בו ונמנה על תלמידיו הקרובים.

כאשר הרב אליעזרוב השלים את שליחותו ליווה אותו בדרכו, ומשהגיעו לגבול מנע ממנו הרב אליעזרוב להמשיך איתו לארץ ישראל והורה לו לחזור לסמרקנד היות וצריכים אותו שם.

בהגיעו לגיל חתונה, נישא עם בתו של ר’ מרדכי פנחסוב, ובמשך השנים השתלם כסופר סת"ם (והיה כותב על פי שיטתו של אדמו"ר הזקן), כשוחט, וכמסדר גיטין וקידושין.

במשך השנים התמנה כרב בית הכנסת הראשי של העיר סמרקנד, הגומבאז', כרב ומנהיג הקהילה הבוכרית המקומית, וכרב העיר כולה.

בשל הקשיים בשמירת תורה ומצוות תחת השלטון הסובייטי, ניסה לצאת את גבולות המדינה אך הנסיון נכשל, וכאשר סטאלין עלה לשלטון והרדיפות על שמירת תורה ומצוות הלכו וגברו, ניסה שוב לצאת את ברית המועצות יחד עם אמו, והוא יצא למסע בגפו במחשבה שאם המעבר יצליח, יוכל הביא אחריו את שאר בני המשפחה בטענה של איחוד משפחות. בעודם על המזח נעצרו על ידי שוטרי משטרת הגבולות, כאשר לאחר מאסר קצר נשלחה האמא לביתה, ואילו הבן נותר במאסר חצי שנה, והשתחרר ממנו רק בז’ בכסלו תרצ”ד, בהשתדלותו של ר’ איצ’ה דער מתמיד, שהפעיל קשרים מדיניים בחו"ל במטרה לשחרר אסירים יהודיים הכלואים ברוסיה[1].

בצעירותו הוא גר במוסקבה, וכאשר הרבי הריי"ץ היה במלחובקה נכנס לרבי ליחידות, מלבד היותו מנהיג הקהילה הבוכרית, היה מראשי החבורה החב"דית, מסר שיעורים קבועים לצעירים בתורת החסידות ועמד בראשי המדברים והמארגנים של ההתוועדויות החסידיות במשך שנים רבות[2].

לאחר סיום מלחמת העולם השניה עסק באופן אינטנסיבי בפעילות למען יהודי אירופה פליטי המלחמה, שדאג ועורר את בני קהילתו לתמוך בהם ולהצילם ממוות מרעב ומחלות.

בתחילת חודש חשון תש"י נאסר על ידי האנשי המשטרה החשאית והוא היה מהראשונים שנעצרו, הן על השתייכותו לחב"די והן על חיזוק כל עניני היהדות בעיר, ולאחריו נעצרו עוד חסידים רבים, שנשפטו כולם לעשרים וחמש שנות גלות בסיביר[3] (אלא שלאחר מות סטלין קיצרו לכולם את העונשים).

נפטר בגיל 63 בצום עשרה בטבת תשכ"ו ונטמן בבית העלמין בסמרקנד.


לקריאה נוספת

גדול מאחיו,

  • אדמו"רי חב"ד ויהדות בוכרה

משפחתו

  • בנו, ר' ניסן קייקוב
  • בנו, ר' ציון קייקוב

הערות שוליים

  1. במכתב לרבו הרב אליעזרוב, כתב: ”בעזה”י כד’ כסלו תרצד’ לשלום אין קץ ולברכות אין סוף לכ’ האדמו”ר שיל”א שליט”א… בחודש זו אשר נעשו בו ניסים לאבותינו ולרבותינו וניתוסף בו יום הישועה בז’ בו… ב”ה פיטרו אותי לגמרי ז’ לחודש זו ובאתי לחיים טובים ולשלום לעירי. אבל מלאה הלכתי וריקם השיבני ה’. ההפסד שלי קרוב לט”ל מלקיות וד”ל. והישועה הי’ ע”י ר’ יצחק המתמיד יצ”ו”.
  2. מזכרונות ר' בצלאל שיף
  3. תחילה נידון למשפט מוות, ורק בעקבות לחצים הוקל העונש. שמועות וסיפורים חלק ב' עמוד 108.