הפצת המעיינות חוצה

קמפיין של מרכז את"ה בארץ הקודש לעידוד לימוד תורת החסידות

הפצת המעיינות הוא מושג בסיסי בחסידות חב"ד, לפיו בהפצת ולימוד תורת החסידות תלויה ביאת הגאולה.

המקור

בראש השנה שנת תק"ז עשה הבעל שם טוב עליית נשמה והגיע עד להיכלו של מלך המשיח. על עליית נשמה זו הוא מספר באיגרתו לגיסו, רבי גרשון מקיטוב המכונה אגרת הגאולה,

ושאלתי את פי משיח: אימת אתי מר?
והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה.

מאז, במשך כל הדורות עסקו נשיאי חסידות חב"ד בלהט להפיץ את החסידות לכל אחד ואחד עד הקטן שבקטנים, דבר שלפני התגלות הבעש"ט לא היה מצוי כלל ורק הצדיקים הגדולים שהיו אז נסתרים היו לומדים את סודות התורה בחלק הפנימי של התורה.

חשיבות הפצת מעיינות חסידות

הפצת תורת החסידות על אף שהיא ענין נעלה מאוד, אין חשש שתתפרסם ותופץ גם לאנשים פשוטים ולא יתייחסו אליה כראוי, כי העיקר הוא שמשהו מתורה זו יחדור ללב אחד מהם.

ענין זה הוסבר על ידי אדמו"ר הזקן, שכאשר ניגש אליו הרב פנחס מקוריץ שמצא כתבי חסידות מתגלגלים ברחובות ולא הייתה דעתו נוחה מכך, אדמו"ר הזקן אמר לו שעדיף שיהיה כך והסביר זאת על ידי משל מבן מלך שנחלה במחלה קשה ולא נמצא מרפא עד שרופא המלך מצא תרופה אך בכדי להכין תרופה זו היה צורך ביהלום היקר הנמצא בכתרו של המלך, לשחוק אותו ולהכניס לתוך פיו של בנו ובלבד שטיפה אחת תיכנס לתוך פיו והוא ינצל, וכמו שהמלך מוכן לוותר על היהלום ושישחקו ויכתשו אותו ובלבד שבנו יבריא. כך הקב"ה מוכן לוותר על הסודות שעד אז היו שמורים רק לצדיקים בשביל לרפאות את העולם מהחושך העמוק שאליו נכנס בזמן של הדורות האחרונים אף שזה כרוך בכך שכתבי חסידות יתגלגלו ברחובות.

ובכך בעצם ביטל אדמו"ר הזקן קטרוג שהיה כבר בזמן המגיד.

המיוחד שבחסידות

לכאורה היה ניתן לשאול - אם לימוד תורת החסידות הוא כ"כ נחוץ אז למה זה לא היה בכל הדורות ואם היה אפשר להסתפק בכל הדורות ללא חסידות הרי זו הוכחה שזה לא הכרחי?

בכדי לענות על כך, הרבי שליט"א מלך המשיח מקדים שתופעות רבות הקיימות בחולי ורפואת הגוף קיימות גם בחולי ורפואת הנפש ובמילא ניתן ללמוד מאחד לשני.

בחולי הגוף, מחלה היא שחסר או לקוי חלק מהגוף, אבל ישנה מחלה (ל"ע) שלא חסר דבר מהגוף אלא יש גידול ותוספת על הגוף שלעיתים חמור יותר מכשחסר דבר בגוף, כשם שמחלה זו שונה משאר המחלות כך גם תרופתה שונה, הדרך לרפאות את האדם במצב כזה הוא להרוס את החלק הנוסף אל הגוף. הרפואה למחלה זו הומצאה לפני מספר דורות ועדיין נמשך המחקר אודות השימוש בתרופה.

בעבר מחלה זו לא הייתה גלויה ומצויה כעתה ומשום כך לא חיפשו (ומשמיים לא זימנו) תרופה עבורה, לעו"ז כשהמחלה התרבתה (ר"ל) להקדים הקב"ה רפואה למכה וזימן את הרפואה.

לפי כהנ"ל מובן מאליו שמי שאינו רוצה להשתמש ברפואה זו בגלל שלא השתמשו בה בעבר ואין הוא חושב שעליו לשמוע לרופאים החדשים ולכן יתנהג כפי שנהגו בעבר - טועה, לפי שצריך לחזק רק את החלק הבריא של הגוף ולא את החלק שנוסף לגוף שלעיתים אף מזיק ולכן יש להרוס אותו.

כל דבר שרואים בגשמיות נובע משרשו ברוחניות, כך גם המחלה והרפואה הנ"ל שבאה בדורות האחרונים הרי זה מפני שהדומה לה ברוחניות בא רק בדורות האחרונים.

תיכף ומיד בגאולה יהיה "קץ שם לחושך" לכן עכשיו בזמן שקודם הגאולה מתחזקת הקליפה, חוצפה וישות ללא טעם. גם בעבר הייתה גאווה וישות אך לא במדה גסה כעתה - כך נבע הדבר בגשמיות למציאות שאין לה טעם אשר גוזלת את כוחות הגוף כאילו הייתה היא עיקר המציאות ולכן הקדים הקב"ה רפואה למכה וגילה את תורת החסידות היוצרת הרס וחורבן בחלק החולני של מציאות היש ובכך להכניע את הקליפה לפני בא הגאולה.

הקטרוג על ההפצה

בשנת תקנ"ט אדמו"ר הזקן נכנס למאסר על ידי השלטונות הרוסיים עקב ההלשנה מצד המתנגדים אך הסיבה האמיתית למאסרו הייתה כתוצאה מהפצת המעיינות-חסידות שעשה, שגרם לקיטרוג גדול (יותר מהקיטרוג שהיה בזמן המגיד ואותו ביטל אדמו"ר הזקן באמצעות נתינת המשל הנ"ל) בשמים על כך שהוא מגלה את הסודות והנסתרות עד כדי כך שנגזר עליו מלמעלה גזר דין מוות, אך לבסוף השתחרר וקיבל הסכמה ברורה מפי רבותיו המגיד ממעזריטש והבעש"ט בעצמם שהתגלו אליו בעת מאסרו והורו לו שבצאתו ימשיך ביתר שאת ועוז בלימוד והפצת תורת החסידות.

ההפצה בדור השביעי

בדור השביעי הרבי הפך את המושג הפצת המעיינות לעבודת הדור השביעי, ואף התבטא כמה פעמים שזהו הענין הכי כללי בדורנו, המצוה המיוחדת שבה צריכים להזהר אנשי דורנו. לצורך כך הקים הרבי את מפעל השלוחים ובתי חב"ד ותיקן את עשרת המבצעים שהביאו את תורת החסידות לכל מקום ומקום.

הרבי התבטא שהפצת המעיינות קודמת להפצת היהדות, היות שהיא בגדר של "מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים", ובפרט שעל פי רוב הפצת המעיינות מביאה בדרך ממילא לשינוי בעולמם של הלומדים אותה גם בעניני שמירת תורה ומצוות

בשנים האחרונות הודיע הרבי שהסתיימה עבודת הפצת המעיינות, ואין כבר עוד מעכב לבוא הגאולה; צריכים רק להכין את אנשי הדור ואת העולם לקבלת פני משיח.

השטורעם להפצת המעיינות בחב"ד

בה' אדר תשכ"ז, נכנסו שני תלמידי ישיבה ליחידות אצל הרבי, ושאלו בין השאר, מדוע חסידות חב"ד לקחה על עצמה שטורעם מיוחד להפצת המעיינות (בשונה מחסידויות שונות שאינם עוסקים בכך) ומה מיוחד בהפצת מעיינות תורת החסידות.

הרבי השיב להם ראשית, שבנוגע לשאלה הראשונה צריך לשאול את החסידויות השונות מדוע אין עוסקים הם בכך. הרבי הוסיף שמפני שלמגיד היו תלמידים רבים, וכל אחד קיבל מתורתו בקו שונה. אדמו"ר הזקן לקח באופן של הרחבה והפצה ושאר תלמידי המגיד אמנם אכן לקחו באופן של העמקה, אך לא באופן של הרחבה וכיון שהם לא "לקחו" זאת בצורה של הרחבה – אין באפשרות הדורות הבאים להפיצם.

הרבי מביא דוגמא לכך על דרך ההבדל בין אדם שעוסק בגמרא ופירושים שונים, שהוא אכן לומד בעמקה, אך מצטמצם בתחום הפשט. אך הלימוד בפירוש התוספות באופן של קושיא ותירוץ, ראיות וכו' - באופן של הרחבה. אך הרבי מבהיר שאין ספק עם זאת שגם התוספות וגם הרש"י לומדים בצורה הטובה ביותר^{[דרוש מקור]}.

ראו גם

• הפצת היהדות
• חסידות
• חסידות חב"ד
• תורת החסידות