מנחם מענדל פוטרפס – הבדלי גרסאות

הפך למושג ולסמל עוד בחייו, ניהל ב[[מסירות נפש]] את הישיבות המחתרתיות על אף רדיפות אנשי ה[[נ.ק.וו.ד]], פיקד וניהל על מבצע '[[יציאת רוסיה תש"ו]]' בתום [[מלחמת העולם השנייה]], וישב שנים ארוכות בגלות קשה ב[[סיביר]]. לאחר יציאתו מרוסיה, ייסד מוסדות חינוך על טהרת הקודש בלונדון, ובשנת [[תשל"א]] מונה בהוראת הרבי לשמש כמשפיע המרכזי של ישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד]], וזכה להעמיד דורות של תמימים [[התקשרות|מקושרים]] ומסורים בלב ונפש ל{{ה|רבי}}.

ר' מענדל נולד ב[[כ' תשרי]] [[תרס"ח]] ב[[עיירה]] [[פלעשניץ]] ב[[רוסיה הלבנה]], לאביו מנחם מענדל ולאמו מריאשא (בת משפחת סגלוביץ ואימא למשפחת קוגל), הוא היה ילד רביעי אחרי שתי בנות ואח אחד. אביו נפטר זמן קצר לפני לידתו במגיפת הטיפוס, ואמו קראה לו על שמו. את ילדותו בילה ר' מענדל אצל סבתו רחל-לאה מ[[נעוועל]], היא הייתה אחייניתו של החסיד המפורסם ר' [[חנוך הענדל קוגל]]. סיפורים רבים מהלכים אודות הנהגתה החסידית והידורה במצוות.

הסבתא רחל לאה הייתה ידידת נעורים של [[הרבנית שטערנא שרה]], בהגיעה ל[[ליובאוויטש]] הייתה מבקרת בבית הרבנית, שם היו משוחחות בסיפורי חב"ד ו[[מנהג#היחס למנהגי חב"ד|מנהגי החסידים]]. ב[[תרע"ה]] כשמלאו לנכדה שבע שנים הביאה אותו סבתו יחד עמה בנסיעתה לרבי. ובנסיעה זו זכה להיכנס ל[[יחידות]] לראשונה בחייו, לאור בקשתה של הסבתא מהרבנית כי תבקש מבעלה כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]] שיקבל אותו ליחידות. לאחר החגים אכן נכנסה עם הילד לחדר בעלה ואמרה: "ער איז א נאמען נאך זיין פאטער, ער איז רחל לאה'ס אן אייניקל, נעם אים אויף יחידות און בענטש אים"! (תרגום מ[[יידיש]]: הוא נקרא על שם אביו, והוא הנכד של רחל לאה. קבל אותו ליחידות וברך אותו).

בשנת [[תרפ"ט]] לאחר שכאמור נסגרה הישיבה בה למד עבר הוא לוויטבסק שם למד בישיבה המקומית שהתנהלה גם היא בתנאי מחתרת. כשנה לאחר מכן נקרא הוא לשמש כ[[משגיח]] ומשפיע לתלמידי התמימים בישיבה המחתרתית ביקטרינוסלב. בזכרונותיו מהתקופה ההיא הוא מציין את הדרת הכבוד שהיה לבחורי הישיבה כלפי רב העיר הרב הגאון רבי [[לוי יצחק שניאורסון]] אביו של [[כ"ק אדמו"ר שליט"א]].

ר' מענדל נסע אל ביתו אמו שבחרקוב, והחל לטפל בשידוכי שתי אחיותיו המבוגרות ממנו, במטרה להשיאן למובחרים שבקרב התמימים. חפצו עלה בידו, וזמן קצר לאחר מכן, נישאה אחותו הבכירה להרב [[בן ציון שם טוב]], ואחותו הצעירה נישאה להרב [[יהושע שניאור זלמן סרברנסקי]].

באותה תקופה הציעו גם לו עצמו שידוכים מכובדים. הוא ריכז מספר הצעות, ודיווח אודותם לכ"ק [[אדמו"ר הריי"צ]], ששהה אז בפולין, וביקש את הדרכתו וברכתו. מענה הרבי היה: "הצעת קאראלעוויץ נכונה" - הכוונה הייתה לרב [[בן ציון רובינסון]], אשר התגורר בקאראלעוויץ והוא אשר הציע לר' מענדל את בתו.

ואכן, השידוך יצא לפועל בשעה טובה ומוצלחת, והחתונה התקיימה בעירה של הכלה, ביום שלישי [[י' בתמוז]] ה'[[תרצ"ג]].

אחרי חתונתו, נשאר זמן קצר אצל אמו בחרקוב, ולאחר מכן נסע יחד עם רעייתו לעיר יגורובסק. (עיר זו הייתה מרוחקת מ[[מוסקבה]] במרחק של כ - 100 ק"מ). למרות שפרש זמנית מעיסוקיו בישיבות, לטובת ענייניו המשפחתיים, כבר הכירו הממונים על הרשת הכלל ארצית של ישיבות [[תומכי תמימים]] המחתרתיות ברחבי [[רוסיה]], בכשרונותיו ומסירותו וראו בו כמי שמתאים ביותר לפעול להצלת הישיבות. מבחינה הפיננסית - תמיכה במשפחות האסירים - שחירפו את נפשם למען התורה ומצוותיה, אחזקת הישיבות המחתרתיות, מימון המעברים הקבועים של הישיבות, כמו גם סכומים נכבדים ששולמו כדמי "לא יחרץ" - הטילו על המארגנים עול כספי כבד והוא נבחר להיות אחד מאלה, שהוטל עליהם להשיג את המימון הדרוש.

הוא קיבל על עצמו את התפקיד, ולצורך זה נכנס לעולם העסקים. שבמסגרתו גרף רווחים נאים, אך יחד עם זאת. הוא עצמו ובני ביתו הסתפקו בלחם צר ומים לחץ, ואת רוב המוחלט של הרווחים מסר ל[[תומכי תמימים]]. כמו כן כל אימת, שעסקני אנ"ש נצרכו בסכום כסף גדול ל"פדיון שבויים", פנו הם אל ר' מענדל, אף כאשר סכום המבוקש לא נמצא בידו היה לווה את סכום הכסף ומעבירו לידיהם.

ר' מענדל, שכאמור המשיך בתפקיד זה בהצלחה רבה - הצליח לזמן מה לנהל את חייו על מי מנוחות, אך כשהנאצים ימ"ש הגיעו לרוסיה, ברח עם בני משפחתו מ[[מוסקבה]], ולאחר נדודים רבים הגיע לעיר [[סמרקנד]], שם היה מראשי העסקנים שפעלו למען [[תומכי תמימים סמרקנד|הישיבה המקומית]]. שם פגש ברבים מאנ"ש ופליטי [[פולין]] שהגיעו לפניו, ועוד אחרים רבים שהוסיפו להגיע מידי יום ביומו ביחד עם ילדיהם.שמע פעולותיו התפרסם עד מהרה בקרב החסידים ורבים בקשו את עזרתו - והוא עשה כל שביכולתו להטבת מצבם.

בד בבד נטל חלק פעיל ביסוד "חדרים". החל משלהי החורף של שנת ה'תש"ג, בעיצומה של המלחמה האכזרית, ניהל את ישיבת "[[תומכי תמימים]]", שהכילה במשך הזמן מאות תלמידים, כאשר המנהל הכללי היה ידידו, הרב [[יונה כהן]] מפולטבה.

{{ערך מורחב|ערך=[[יציאת רוסיה תש"ו]]}}

[[קובץ:תחנת רכבת לבוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תחנת הרכבת בלבוב (למברג) הסמוכה לגבול, ממנה יצאו רוב ה'עשאלונים']]

גם לאחר ששוחרר ממחנה העבודה ב[[סיביר]] נותר בגבולות ברית המועצות, ורק בשנת [[תשכ"ד]] קיבל אישור יציאה מרוסיה והיגר ל[[לונדון]] שם התגורר בנו ר' [[בערל פוטרפס]], ותוך זמן קצר הפך לאחד מחשובי העסקנים והמשפיעים בקהילת חב"ד המקומית, ועסק בהקמת מוסדות חינוך על טהרת הקודש במקום.

לאחר פטירת הרב [[שלמה חיים קסלמן]] בשנת [[תשל"א]], הורה הרבי לר' מענדל שיעבור לכפר חב"ד ויתמנה כממלא מקומו בתפקיד המשפיע המרכזי של ישיבת [[תומכי תמימים כפר חב"ד]], ועם מינויו לתפקיד בשנת [[תשל"ג]] רשם פרק חדש בהיסטוריה של ישיבות תומכי תמימים ב[[ארץ הקודש]], והתייחד בדרכו החינוכית והיה למשפיע נערץ על התמימים ואנ"ש.

[[קובץ:מאיר בליז'ינסקי.jpg|שמאל|ממוזער|280px|ר' מענדל מתוועד יחד עם ר' מאיר בליז'ינסקי]]

בשנים הבאות, הפך ר' מענדל שהיה בד בבד עם תפקידו בישיבה גם המשפיע הראשי בארץ הקודש לאחד מראשי העסקנים החב"דיים, ופעל נמרצות למען [[כפר חב"ד]] ובפרט למען ישיבת תומכי תמימים ו[[בית רבקה כפר חב"ד]] בה היה חבר הנהלה. ייסד את [[חיידר אידיש]] ב[[כפר חב"ד]]. כמו כן היה מאלו שעשו רבות למען [[שלוחי הרבי לארץ הקודש]]. בין היתר היה נוסע לארצות הברית לגיוס כספים עם ה[[שד"ר]] [[שמואל דוד רייטשיק]].

גם לאחר [[ג' תמוז תשנ"ד]] המשיך הוא לעודד את הנסיעה וההתקשרות לרבי. לאחר ג' תמוז כשהחל ההעלם והסתר ונוצרו חילוקי דעות בחב"ד שאלו את ר' מענדל איזה צד צודק, ר' מענדל ענה ש{{ציטוטון|איפה שהשמחה - שם נמצאת האמת}}.

לקראת [[חודש תשרי]] תשנ"ה היה בדרכו [[נסיעה לרבי|לנסוע לרבי]], כשעצר לתחנת ביניים בעיר לונדון כדי לאסוף כספים לתומכי תמימים, חש שלא בטוב, ונשאר שם אצל בנו עד לפטירתו, ב[[ד' תמוז]] [[תשנ"ה]], ושם מנוחתו כבוד.