שיחות רש"י

שיחות רש"י הם השיחות שאמר הרבי החל משנת תשכ"ה, העוסקות באחד מפירושי רש"י בפרשת השבוע. במהלך השיחה מקשה הרבי על רש"י כמה וכמה שאלות, ואחר כך מתרצם אחת לאחת בפשטות גאונית, על-פי הכללים של לימוד רש"י.

ברוב השנים, פרסם הרבי מראש קודם ההתוועדות את ה'דיבור המתחיל' של אותו רש"י שיתבאר בהתוועדות היום.

רקע

בו' תשרי תשכ"ה, נסתלקה הרבנית חנה אם הרבי. לרב יוסף וינברג כאב הדבר מאוד, כי הרבנית היתה מקשיבה כל שבוע לשיעורים בתניא שהיה מוסר כל שבוע ברדיו. בשל כך, עלה לו רעיון לבקש מהרבי שיתוועד כל שבת (לא כפי שהיה עד אז, שהייתה התוועדות רק בשבת מברכים), וכך הוא יחזור בשיעורו בקביעות נקודות מהשיחה, לעילוי נשמת הרבנית.

בחול המועד סוכות כתב על כך הרב ווינברג לרבי, תשובת הרבי היתה: "ת"ח ת"ח על הענין ועל ההודעה אודותו. והרי בכ"ע מצפה כל אחד לעניין של נח"ר, בפרט בעת כו'". הרבי מתח קו על המילים במכתב הרב ווינברג "אולי היה", סימן חץ וכתב ש"כדאי לסדר". כמו כן הקיף בעיגול את המילים "במשך השנה", והוסיף על מכתבו בכתב יד קודשו: "וזה מחזק סברתי להתוועדות - בלי־נדר - בשבת קודש, על כל פנים בקיצור בכמות".

בהמשך מכתבו של הרב ווינברג, הוא כתב שאין לו מספיק תקציב בשביל להאריך את זמן השידור ברדיו ולמסור את שיחות הרבי. על כך - הקיף הרבי בעיגול את המילים "וההוצאות הכרוכות בזה", וכתב: "מחצה עלי"!

ואכן, מיד לאחר חודש תשרי, בשבת פרשת נח "מתחיל לבאר (בכל שבת קודש) פירוש רש"י (על התורה) ע"פ "פשוטו של מקרא", ו"יינה של תורה" שבפרש"י".

המשך

לקראת סיום שנת היארצייט של הרבנית, ובעקבות החלשת ההתלהבות מאמירת השיחות, הודיע הרבי כי בקרוב יפסיק את אמירת הביאורים בפירוש רש"י. למרות הכאב, לאף אחד מהחסידים לא היה את האומץ לגשת אל הרבי ולבקשו להמשיך באמירת הביאורים. רק חסיד אחד, בשם ר' יוסף וולדמן, שהיה מתלמידי ישיבת תורה ודעת שהתקרבו לחב"ד - העז וכתב לרבי מכתב בקשה, להמשיך באמירת השיחות. במכתבו התבטא שהפסקת השיחות תגרום לחלישות בכל העניין של הפצת המעיינות.

בתשובה הקיף הרבי בעיגול את דבריו ש"זה מנגד להפצת המעיינות", והורה לו לדבר עם עסקני חב"ד וחברי הועד המסדר. ר' יוסף הלך לדבר עם אותם חסידים, ואחר כך ערך דו"ח מפורט לרבי. תשובת הרבי הייתה "המעשה הוא העיקר", ור' יוסף הבין מכך שמכיוון שלמעשה בפועל יש חלישות אצל החסידים, לכן לא ימשיך הרבי באמירת השיחות.

למרות התשובה הנחרצת של הרבי, כעבור כמה שבועות, בשבת פרשת שמות חזר הרבי לבאר את פירוש רש"י, תוך שהוא מקדים בסיבה לחזרת הביאורים: "א יונגערמאן וואס איז אפילו ניט פון שפיץ חב"ד, טענה'ט ער אז מ'קאכט זיך אין די ביאורי רש"י'ס, און ס'איז נאך א געשמאקע זאך" תרגום: "אברך שאפילו איננו מ'שפיץ חב"ד', טוען שעוסקים בלהט בביאורי הרש"י, וזה עוד דבר שיש בו תענוג". וסיים הרבי, אשר "מכיוון שכן, ימשיכו בביאורי הרש"י"..

בחירת הרש"י

בתחלה - בשנת תשכ"ה, נהג הרבי לומר את פירושו על הדיבור המתחיל הראשון והאחרון של הפרשה, ללא הבדל בין רש"י ארוך לקצר, תמיד הייתה זאת שיחה ארוכה עם המון ביאורים.

כאשר הפסיק הרבי את אמירת השיחות, וחזר לאמרם בזכות ר' יוסף וולדמן, החל הרבי לבחור ברש"י מתוך הפרשה, ללא סדר מסוים. בפעמים הראשונות ארע, שר' יוסף וולדמן, שהיה לו 'קאך' [=חביבות מיוחדת] בביאורי הרבי, שלמד היטב לפני ההתוועדות את הרש"י הראשון והאחרון בפרשה, מצא את עצמו עומד בהתוועדות, בלי מושג על הרש"י עליו מדבר הרבי.

מתוך צערו על כך, כתב לרבי: "כ"ק אדמו"ר שליט"א, בבקשה אולי יואיל בטובו להודיענו, ואם אפשר לפני שבת קודש, איזה פירוש רש"י יפרש במשך ההתוועדות בשבת קודש הבעל"ט?"

הרבי אכן ענה לו, שבדרך כלל ההחלטה על כך נופלת רק לפני ההתוועדות, או בשבת עצמה. ובכל אופן, השבוע יבואר פירוש רש"י על הפסוק "אם כסף תלווה את עמי". ר' יוסף הודה על כך לרבי, וביקש שכאשר זה אפשרי, יעדכן אותו הרבי לפני ההתוועדות ברש"י המדובר. הרבי אכן שעה לבקשתו, ובבוקר יום השבת, הודיע לו הרבי באמצעות ר' שלום ישראל חודקוב, על איזה רש"י ידבר השבוע.

מאותה שבת ואילך, היה ר' יוסף שולח בכל יום שישי את בקשתו הקבועה אל הרבי, ולמחרת בבוקר היה קם מוקדם ונעמד ליד חדר היחידות, בשביל שאם הרבי כבר החליט על הרש"י עליו ידבר, יזכה לגעת מהו ולהתכונן אליו.

לאחר שהעניין נודע בין החסידים, החלו רבים מאנ"ש, והתמימים לחכות יחד עם ר' יוסף, וכאשר הרבי עדכן את ר' יוסף באיזה רש"י ידובר, פנו כולם לעיין בו ולהכין את עצמם להתוועדות. בהמשך, התחיל הגבאי להכריז בבית הכנסת את הרש"י עליו ידבר הרבי.

הפסקת הכרזת הרש"י

נוהל זה נמשך עד לשבת פרשת ויקרא תשכ"ט, אז אירע דבר שכמעט גרם להפסקת הביאורים בפירוש רש"י:

כאמור, עם השנים נקבע המנהג, שבשבת בה אמר הרבי איזה רש"י יבאר, היה גבאי מכריז על כך לפני התפילה, בשעה שהרבי נכנס לבית הכנסת וצעד לכיוון מקומו הקדוש. בשבת פרשת ויקרא, לא הייתה אמורה להיות התוועדות, אולם אחד הבחורים חמד לצון ואמר לחברו שהשבוע ידבר הרבי על רש"י "ואם מנחה על המחבת קרבנך". חברו, שסבר בתום לב שהרבי הודיע על כך כרגיל, הלך ועדכן את הגבאי, וכאשר נכנס הרבי לתפילה - עלה הגבאי על בימת הקריאה והכריז איזה רש"י יבאר הרבי בהתוועדות השבוע.

כשמוע הרבי דברים אלו, דרש לדעת מיהו שהמציא את השמועה. באותה שבת כמובן שלא הייתה התוועדות. בשבת הבאה, שבת פרשת צו תשכ"ט, התוועד הרבי וביאר כמה פירושי רש"י, כולל גם את אותו פירוש רש"י על הפסוק "ואם מנחה על המחבת קרבנך" - באמרו שרש"י אינו אשם...

יחד עם זאת אמר הרבי, שמכיוון והכל אירע בהשגחה פרטית, הרי זו הוראה שצריכים להפסיק להכריז אלו ביאורי רש"י יבאר בהתוועדות. הרבי אמר, שאין קפידא על אף אחד, אך מכיון שארע מעשה, זוהי הוראה שיש להפסיק הנהגה זו. שהיא לא היתה מקובלת אצל רבותינו נשיאנו (להכריז קודם על החומר שיתבאר), אלא זוהי הנהגה של הישיבות הליטאיות קודם הדרשה.

הרב וולדמן נבהל וכתב לרבי, שאולי ההוראה מהמאורע היא רק שצריכים להפסיק להכריז על הרש"י השבועי ברבים, אך מדוע ללמוד מכך שצריכים להפסיק עם אמירת המראי מקומות גם אליו באופן אישי?! הרבי לא קיבל את הצעתו, וענה לו ש: "אם כן, מהי ההוראה בזה?".

למרות זאת, לא התייאש ר' יוסף, ולקראת שבת פרשת שמיני הכניס את מכתבו הקבוע אל הרבי, מתוך תקווה קלושה שאולי ייעתר הרבי לבקשתו וישוב לבאר את פירוש רש"י. למחרת בבוקר, נעמד ר' יוסף כהרגלו ליד חדרו של הרבי, אולם לאכזבתו הגדולה חלף הרבי על פניו ונכנס לחדרו תוך שהוא מתעלם ממנו לחלוטין ר' יוסף התעצב מאוד, ופתאום למרבה הפתעתו, נפתחה הדלת של גן עדן התחתון כדי סדק צר, בעדו ראה את הרבי עומד ומסמן לו להתקרב אליו. ר' יוסף ניגש במהירות אל הרבי, ומה רבה הייתה שמחתו כאשר הרבי אמר לו: "וישמע משה וייטב בעיניו - ובתנאי שלא יכריז..." סדר זה המשיך עוד שנים רבות, כשהרבי אומר ביחידות לר' יוסף ובתנאי לא יפסיק.

מבנה

את השיחה הרבי פותח בסדרה ארוכה של שאלות, ובמהלכן מקיף את הפירוש מכל צד: שואל עליו בין 8 ל-20 קושיות (!), משווה את הדברים עם מקורם בגמרא ובמדרש, עם דברי רש"י במקומות אחרים בפירושו ועם דעות מפרשים אחרים; דן בתוכן הפירוש ונושא ונותן בדברי פרשני רש"י העיקריים.

אחר כך הרבי, מדייק בכל פרט בכל תיבה - החל במילים שהעתיק רש"י מן הפסוק ב"דיבור המתחיל" ועד במראה-מקום המדויק אם צויין בפירושו. לאחר הפסק של שירת ניגון (כמובן בהתוועדות), פותח באמירת התשובה. לרוב, התשובה היא פתיחת כיוון הבנה חדש, שעל ידו עונה על כל הפרטים.

בן חמש למקרא

בשיחות אלו, הרבי תמיד מתעכב על כך, שרש"י אינו מביא את פירושו באופן שרק חכם גדול יכול לעמוד על עומקו ולהבינו היטב. אלא אפילו ילד ש"בן חמש שנים למקרא", יכול להבין (על סמך מה שכבר למד בעבר) את הפירוש ולענות על כל התמיהות המתעוררות לפעמים.

להבנה של ה"בן חמש שנים למקרא", יש מעלה לגבי ההבנה של מבוגרים יותר. כי מכיון שהוא למד בינתים רק את המקרא, ולכן מוחו נקי מאופני לימוד של ספרים אחרים, ופנוי ללימוד על פי הפשט. הבן חמש שנים גם שואל הרבה על הפשט של הכתוב, דבר שלא שמים לב אליו מבוגרים יותר.

כללי רש"י

ערך מורחב – כללי רש"י

שער הספר 'כללי רש"י'

כללי רש"י הוא ספר שיצא לאור בשנת תש"מ בהוראתו המפורשת של הרבי למוציא לאור - הרב טוביה בלוי. הספר מאגד בתוכו כללים בלימוד פירוש רש"י על התורה, מתוך מאות שיחותיו של הרבי.

בשנת תשל"א כתב הרב טוביה בלוי מאמר ארוך בעיתון 'שמעתין' על שיטתו החדשה של הרבי בלימוד רש"י על התורה, ואת הכללים החדשים שגילה הרבי בשיטתו.

לאחר פרסום המאמר בעיתון שלח הרב טוביה בלוי את המאמר לרבי. כעבור זמן-מה קיבל הרב טוביה בלוי טלפון ממזכירות הרבי, מעבר לקו היה הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב והוא מסר לרב בלוי שהרבי מאוד נהנה מהמאמר והרבי אף אמר שכדאי להוציא על-כך ספר המלקט בתוכו את כל הכללים שנלמדו עד-עתה.

בפועל, העניין התעכב והרב בלוי לא הוציא את הספר. עד שבשנת תש"מ בערך, קיבל טלפון בהול מהמזכירות ומסרו לו שהרבי אמר שאם הספר לא ייצא בתקופה הקרובה, יטילו את התפקיד על מישהו אחר. הרב בלוי החל מיידית בעבודתו על הספר ואף לקח לו לעזר את בנו הרב יעקב מאיר בלוי, בכדי שיוכל להוציא את הספר במהירות האפשרית. ואכן כעבור שלשה שבועות (!) יצא הספר במהדורתו הראשונה - לקראת י"א ניסן תש"מ.

כשהרבי קיבל את הספר החדש הוא שלח מכתב לרב בלוי ובו הוא משבח את הספר:"ת"ח ת"ח במיוחד על כל ששלח בקשר לכללי רש"י וכו', וחכמה (נוסף על המלאכה גדולה) יש כאן וכו' וכו'". ומאחל לו "שיזכה להוציא לאור מהדורא ב', ואחר כך ג' וכו'". (המכתב נדפס בראשיתו של הספר).