יוסף חיים שיף: הבדלים בין גרסאות בדף
(←משפחתו: עדכון) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ (החלפת טקסט – "מלחמת העולם השניה" ב־"מלחמת העולם השנייה") |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
בצעירותו, נכנס ללמוד בסניפי ישיבת [[תומכי תמימים]] ב[[רוסטוב]], ב[[נעוועל]] וב[[חרקוב]]. בתקופת לימודיו בישיבה, דיווח להוריו על התקדמותו ולימודיו, ובעקבותיו הגיעו צעירים נוספים ללמוד בישיבות אלו, והפכו לחסידי חב"ד. | בצעירותו, נכנס ללמוד בסניפי ישיבת [[תומכי תמימים]] ב[[רוסטוב]], ב[[נעוועל]] וב[[חרקוב]]. בתקופת לימודיו בישיבה, דיווח להוריו על התקדמותו ולימודיו, ובעקבותיו הגיעו צעירים נוספים ללמוד בישיבות אלו, והפכו לחסידי חב"ד. | ||
לאחר סיום הלימודים התגייס לצבא האדום. בזמן בו שירת בצבא, התקדם במהירות בסולם הדרגות, וקיבל עיטורי גבורה על אומץ רוחו ועפולתו בזמן [[מלחמת העולם | לאחר סיום הלימודים התגייס לצבא האדום. בזמן בו שירת בצבא, התקדם במהירות בסולם הדרגות, וקיבל עיטורי גבורה על אומץ רוחו ועפולתו בזמן [[מלחמת העולם השנייה]], במהלכה כמעט ואיבד את ידו{{הערה|ידו נפגעה במהלך הקרבות וזב ממנה דם רב, רופא-השדה שהיה במקום פסק שיש לקטוע לו את היד, ובתגובה פרצה מפיו של ר' יוסף קריאת "[[שמע ישראל]]". הקריאה גרמה לרופא שהתגלה כ[[יהודי]] לסוב על עקבותיו ולהורות שלא לקטוע לו את היד אלא לשלוח אותו לסדרת ניתוחים שהצילו את ידו.}}, ולמרות זאת המשיך להילחם. | ||
עם סיום המלחמה, נפתחה בפניו אפשרות בריחה מ[[רוסיה]] הקומוניסטית, אך באותה תקופה בדיוק הוצע לו כאות הערכה על פועלו למען העם הרוסי, לכהן כמזכיר המפלגה הקומוניסטית המקומית. למרות שיכל להציל את חייו ואת חיי משפחתו, בהתייעצות עם בני משפחה החליט להיוותר במקום ולקבל את התפקיד על מנת לסייע באמצעותו ליהודים שיישארו תחת השלטון הרוסי, ולעזור להם להמשיך לקיים אורח חיים יהודי בסתר. | עם סיום המלחמה, נפתחה בפניו אפשרות בריחה מ[[רוסיה]] הקומוניסטית, אך באותה תקופה בדיוק הוצע לו כאות הערכה על פועלו למען העם הרוסי, לכהן כמזכיר המפלגה הקומוניסטית המקומית. למרות שיכל להציל את חייו ואת חיי משפחתו, בהתייעצות עם בני משפחה החליט להיוותר במקום ולקבל את התפקיד על מנת לסייע באמצעותו ליהודים שיישארו תחת השלטון הרוסי, ולעזור להם להמשיך לקיים אורח חיים יהודי בסתר. | ||
גרסה מ־09:24, 8 באוגוסט 2021
הרב יוסף חיים שיף היה חסיד חב"ד שנמנה על הגרעין הקהילתי בסמרקנד ופעל בדרכים רבות לחיזוק הקהילה החב"דית בעיר. בנוסף לתפקידו הבכיר במלפגה הקומניסטית בעיר, הוכשר כשוחט ומוהל, והיה מבקר בכפרים הסמוכים בחשאי ומסייע להם בצרכי היהדות השונים.
תולדות חיים
נולד בוורוניז' בשנת תרע"ט לאביו הרב אריה לייב שיף, שהיה יהודי אמיד ובעל מעמד מכובד בעיר.
בצעירותו, נכנס ללמוד בסניפי ישיבת תומכי תמימים ברוסטוב, בנעוועל ובחרקוב. בתקופת לימודיו בישיבה, דיווח להוריו על התקדמותו ולימודיו, ובעקבותיו הגיעו צעירים נוספים ללמוד בישיבות אלו, והפכו לחסידי חב"ד.
לאחר סיום הלימודים התגייס לצבא האדום. בזמן בו שירת בצבא, התקדם במהירות בסולם הדרגות, וקיבל עיטורי גבורה על אומץ רוחו ועפולתו בזמן מלחמת העולם השנייה, במהלכה כמעט ואיבד את ידו[1], ולמרות זאת המשיך להילחם.
עם סיום המלחמה, נפתחה בפניו אפשרות בריחה מרוסיה הקומוניסטית, אך באותה תקופה בדיוק הוצע לו כאות הערכה על פועלו למען העם הרוסי, לכהן כמזכיר המפלגה הקומוניסטית המקומית. למרות שיכל להציל את חייו ואת חיי משפחתו, בהתייעצות עם בני משפחה החליט להיוותר במקום ולקבל את התפקיד על מנת לסייע באמצעותו ליהודים שיישארו תחת השלטון הרוסי, ולעזור להם להמשיך לקיים אורח חיים יהודי בסתר.
הרוסים שלא ידעו על מעורבותו בקהילה היהודית ועל אורח חייו הפרטיים שכלל הקפדה על חוקי התורה, איפשרו לו יד חופשית כמזכיר המפלגה, והוא ניצל את מעמדו על מנת לסייע ליהודים להשתחרר מהצבא או לעזור להם בהשגת מוצרי אוכל וכדומה.
לאחר שהתגלו מעשיו בשנת תשי"ב, הועמד למשפט תחת עילה של אי סדר בכספים העוברים תחת ידיו, כשלמעשה הסיבה האמיתית היא פעילותו היהודית. המשפט ארך כשנה תמימה, ובסיומו יצא חף מפשע היות ואכן ניהל את הכספים ביושר ובאמונה, אך הוא ידע שהק.ג.ב. מנסה להכשילו, והוא עזב את תפקידו והסתתר מפני הק. ג. ב במשך זמן ארוך בביתם של משפחת קרוגליאק.
בגיל צעיר מאוד (בשנת תרצ"ג) נשא את רעייתו מלכה, בתו של הרב ירחמיאל חדש. ונפטר בברית המועצות בדמי ימיו בראש חודש אלול בשנת תשי"ט.
משפחתו
- בנו, הרב בצלאל שיף, חבר הנהלת אגודת שמי"ר
- בנו, הרב גרשון דובער (בערקע) שיף, מנהל ישיבת הבוכרים ("אור שמחה") בכפר חב"ד
- בנו, הרב אריה לייב שיף, ירושלים / מודיעין
- ביתו, דבורה האדא, אשת הרב בן ציון חן, לוד.
לקריאה נוספת
- מעבר למסך הברזל - סיפורים וזכרונות מרוסיה הקומוניסטית מאת בנו הרב בצלאל שיף