יהודה: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (added Category:השבטים using HotCat)
מאין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=יהודה מבניו של [[יעקב אבינו|יעקב]]|אחר=חבל ארץ בארץ ישראל|ראו=[[יהודה (חבל ארץ)]]}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=יהודה מבניו של [[יעקב אבינו|יעקב]]|אחר=חבל ארץ בארץ ישראל|ראו=[[יהודה (חבל ארץ)]]}}
[[קובץ:ראובן ושמעון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קברו של יהודה בארבל, סמוך לאחיו ראובן, שמעון, לוי ודינה בת יעקב]]
[[קובץ:ראובן ושמעון.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קברו של יהודה בארבל, סמוך לאחיו [[ראובן]], [[שמעון]], [[לוי]] ו[[דינה]] בת יעקב]]
'''יהודה''' הוא הבן הרביעי של לאה אשת [[יעקב אבינו]], והיה גם [[מלך]] עליהם. גם [[דוד המלך]], הוא מצאצאיו של יהודה בן אחר בן, ו[[מלך המשיח]] יהיה צאצא של יהודה ושל דוד המלך.
'''יהודה''' הוא הבן הרביעי של לאה אשת [[יעקב אבינו]], והיה גם [[מלך]] עליהם. גם [[דוד המלך]], הוא מצאצאיו של יהודה בן אחר בן, ו[[מלך המשיח]] יהיה צאצא של יהודה ושל דוד המלך.


== הודאה וביטול ==
== הודאה וביטול ==
השם יהודה הוא שם אותו בחרה לאה לבנה כהודאה על חלקה, וכלשון הפסוק: "הפעם אודה את השם".
השם יהודה הוא שם אותו בחרה לאה לבנה כהודאה על חלקה, וכלשון הפסוק: "הפעם אודה את השם".



גרסה מ־02:48, 25 במאי 2021

קברו של יהודה בארבל, סמוך לאחיו ראובן, שמעון, לוי ודינה בת יעקב

יהודה הוא הבן הרביעי של לאה אשת יעקב אבינו, והיה גם מלך עליהם. גם דוד המלך, הוא מצאצאיו של יהודה בן אחר בן, ומלך המשיח יהיה צאצא של יהודה ושל דוד המלך.

הודאה וביטול

השם יהודה הוא שם אותו בחרה לאה לבנה כהודאה על חלקה, וכלשון הפסוק: "הפעם אודה את השם".

על פי תורת החסידות בשמו ומהותו של יהודה משתקף ענין ההודאה והביטול, שכן בכך שהאדם מודה על חלקו, הוא מבטל את עצמו לפני הקב"ה, ומראה בכך שהוא יודע שהכל ממנו.

מסיבה זו גם השולחן ערוך מתחיל במילה "יהודה"[1] כדי להורות שלמרות שלימוד התורה הוא ענין הבנה והשגה בדווקא, ולכן אפשרי לחשוב ולטעון שלימוד התורה סותר את ענין הביטול, ומסיבה זו נפתח השולחן ערוך במילה "יהודה", כדי להורות כי יש להקדים את ענין ה"נעשה" - עשייה ללא הבנה והשגה שהוא ענין הביטול, ל"נשמע" - הבנה והשגה.[2]

הערות שוליים

  1. יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר וכו'.
  2. לקוטי שיחות חלק כ"א, עמ' 282..