מראי מקומות: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־01:23, 19 בנובמבר 2020

מראי מקומות הם הערות שבשולי הגיליון של דברי תורה, בהם נכתבים מקורות לנאמר בגוף המאמר, והוספות והערות על התוכן.

אצל רבותינו נשיאינו

הצמח צדק נהג להכניס מראי מקומות לחיבוריו בנגלה ובחסידות בכתב ידו בגוף מאמריו. בנוסף לכך, הוא הכניס גם לליקוטי תורה בהגהותיו חלק מהמקורות לדברי האדמו"ר הזקן.

חוץ ממנו, מעטים היו המקורות המצוינים בדברי רבותינו נשיאינו.

הערות הרבי

הרבי היה אשר התחיל להוסיף מקורות בשיטתיות במאמרי חסידות. את המקורות התחיל להכניס עוד במאמרי חותנו - האדמו"ר הריי"צ אותם ערך, וציין זאת, כל פעם בפתח דבר אותם כתב, ולפעמים ציין שזאת בפקודת הרבי הריי"צ.

את מבנה ציון ההערות שינה הרבי כמה פעמים, במטרה לעודד את העיון בהם^[1].

לאחר קבלת נשיאותו, המשיך הרבי ביתר שאת בכתיבת הערות ומראי מקומות לשיחותיו ומאמריו. בהערותיו מוסיף הרבי גם הרבה תוכן ועיונים, ולפעמים גם ביטוים מפורשים בעניני משיח וגאולה^[2]. בהערות (שבשיחות המוגהות), השקיע הרבי מאמץ וזמן רב, ודרש מהחסידים ללומדם. לפעמים התבטא הרבי בחריפות ובכאב על שאין החסידים לומדים ומעיינים בהערות (ראה בפסקה חשיבותם ומטרתם).

חשיבותם ומטרתם

כשהתחיל הרבי בכתיבת ההערות, היה זה בגדר של חידוש לגבי החסידים שלא הורגלו בכך קודם לכן, היו מהחסידים שטענו לרבי שהמאמר עצמו הוא המקור ואין להביא אליו מקור חיצוני. על טענות אלו ענה הרבי במכתב מט' טבת תשי"א^[3]:

ומה שכותב אשר יש אומרים שאין נוגע כל כך למצוא מקור או מקום מחז"ל או דין שהובא בדא"ח כי זהו בעצמו המקור - אני לא כן הוא עמדי. ולא עוד, אלא כשרואים במקור הרי כמה וכמה פעמים נתוסף הבנה גם בהענין בדא"ח... ובמוחש נראה בהגהות הצ"צ [=צמח צדק] בדא"ח עד כמה נתיגע בזה.

פעמים רבות התבטא הרבי בכאב, על כך שהוא משקיע מאמץ של שעות בכתיבת המראי מקומות, ואילו החסידים אינם מעיינים בהם.

לדוגמה, בשיחת שמחת תורה תשי"ט אמר הרבי: "בכל פעם שמזכירים ומציינים למאמר מסויים, הכוונה היא אכן שיעיינו בו...בהנוגע לציון למאמרים, הנה מאז שהתחלתי להגיה את המאמרים, הנני מציין מראה-מקומות, מתוך כוונה שילמדו את המאמרים ביתר עיון, שכן לימוד ענין שלם על אתר, אינו דומה ללימוד הענין לאחרי שמעיינים גם במקומות אחרים שבו נתבאר הענין, וזוהי כוונת הציון למקומות אחרים – לעורר שיעיינו בהם, שעל-ידי-זה יהיה לימוד הענין ביתר עיון." בהמשך השיחה, העיד הרבי על העומק המוסתר בכל הערה, ושבמבט שטחי לא שמים לב אליה עד שילמדו אותה בעיון.

בקובץ פלפולים

הרבי תבע^[4] מהתמימים שכתבו פלפולים וחידושי תורה, שיכתבו גם מראי מקומות, כי על ידי זה מתווסף בהבנת הענין. הרבי גם הוסיף ש"תבוא עליהם ברכה על שלא הסתפקו במראה-מקום אחד, אלא ציינו כמה מראי-מקומות, שכן כל מראה-מקום מסייע ומוסיף בהבנת העניין".

חסידות אינה צריכה מקורות

למרות שהרבי עצמו השתדל מאוד בכתיבת מקורות, בנוגע למאמרי חסידות של קודמיו כתב שאינם צריכים מקור, ושהם בעצמם המקור^[5].

כך הרבי התבטא פעם^[6] על האדמו"ר הזקן: "אדמו"ר הזקן אינו זקוק ל"מראי-מקומות" – אין זה עניינינו אם היו לו הוכחות לכך ממה שנאמר בקבלה או ששמע ממשה רבינו שקיבל מסיני או ששמע מעצמות ומהות!".

כך גם כותב הרבי^[7], שאין לחשוש מחידושיהם של רבותינו נשיאינו, כי לכל דבר שכותבים (גם בחסידות) יש להם מקור ואסמכתא מנגלה.

הערות שוליים

↑ ניתן לראות במאמרי ספר המאמרים תש"ט.
↑ לדוגמה, הערה 92 בקונטרס בית רבינו שבבבל
↑ נדפס באגרות קודש כרך י"א עמוד 117.
↑ התוועדויות תשד"מ כרך ג' עמוד 2081.
↑ בשיחת פרשת האזינו תשכ"ז.
↑ התוועדויות תשמ"ה כרך ב' עמוד 1341
↑ התוועדויות תשמ"ג כרך א' עמוד 306

[1] ניתן לראות במאמרי ספר המאמרים תש"ט.

[2] לדוגמה, הערה 92 בקונטרס בית רבינו שבבבל

[3] נדפס באגרות קודש כרך י"א עמוד 117.

[4] התוועדויות תשד"מ כרך ג' עמוד 2081.

[5] בשיחת פרשת האזינו תשכ"ז.

[6] התוועדויות תשמ"ה כרך ב' עמוד 1341

[7] התוועדויות תשמ"ג כרך א' עמוד 306

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

@@ שורה 15: / שורה 15: @@
 ==חשיבותם ומטרתם==
-כשהתחיל הרבי בכתיבת ההערות, היה זה בגדר של חידוש לגבי החסידים שלא הורגלו בכך קודם לכן, היו מהחסידים שטענו לרבי שהמאמר עצמו הוא המקור ואין להביא אליו מקור חיצוני. על טענות אלו ענה הרבי במכתב מ[[ט' טבת]] [[תשי"א]]{{הערה|נדפס ב[[אגרות קודש]] כרך י"א עמוד 117.}}:{{ציטוט|מרכאות=לא|תוכן=ומה שכותב אשר יש אומרים שאין נוגע כל כך למצוא מקור או מקום מ[[חז"ל]] או דין שהובא ב[[דא"ח]] כי זהו בעצמו המקור - '''אני לא כן הוא עמדי'''. ולא עוד, אלא כשרואים במקור הרי כמה וכמה פעמים '''נתוסף הבנה גם בהענין בדא"ח'''... ובמוחש נראה בהגהות הצ"צ [=[[צמח צדק]]] בדא"ח '''עד כמה נתיגע בזה.'''}}
+כשהתחיל הרבי בכתיבת ההערות, היה זה בגדר של חידוש לגבי החסידים שלא הורגלו בכך קודם לכן, היו מהחסידים שטענו לרבי שהמאמר עצמו הוא המקור ואין להביא אליו מקור חיצוני. על טענות אלו ענה הרבי במכתב מ[[ט' טבת]] [[תשי"א]]{{הערה|נדפס ב[[אגרות קודש]] כרך י"א עמוד 117.}}:{{ציטוט|מרכאות=לא|תוכן=ומה שכותב אשר יש אומרים שאין נוגע כל כך למצוא מקור או מקום מ[[חז"ל]] או דין שהובא ב[[דא"ח]] כי זהו בעצמו המקור - אני '''לא כן הוא עמדי'''. ולא עוד, אלא כשרואים במקור הרי כמה וכמה פעמים נתוסף הבנה גם בהענין בדא"ח... ובמוחש נראה בהגהות הצ"צ [=[[צמח צדק]]] בדא"ח עד כמה נתיגע בזה.}}
 פעמים רבות התבטא הרבי בכאב, על כך שהוא משקיע מאמץ של שעות בכתיבת המראי מקומות, ואילו החסידים אינם מעיינים בהם.
-לדוגמה, בשיחת [[שמחת תורה]] [[תשי"ט]] אמר הרבי: {{ציטוטון|בכל פעם שמזכירים ומציינים למאמר מסויים, הכוונה היא אכן שיעיינו בו...בהנוגע לציון למאמרים, הנה מאז שהתחלתי להגיה את המאמרים, הנני מציין מראה-מקומות, מתוך כוונה שילמדו את המאמרים ביתר עיון, שכן לימוד ענין שלם על אתר, אינו דומה ללימוד הענין לאחרי שמעיינים גם במקומות אחרים שבו נתבאר הענין, '''וזוהי כוונת הציון למקומות אחרים – לעורר שיעיינו בהם''', שעל-ידי-זה יהיה לימוד הענין ביתר עיון.}} בהמשך השיחה, העיד הרבי על העומק המוסתר בכל הערה, ושבמבט שטחי לא שמים לב אליה עד שילמדו אותה בעיון.
+לדוגמה, בשיחת [[שמחת תורה]] [[תשי"ט]] אמר הרבי: {{ציטוטון|בכל פעם שמזכירים ומציינים למאמר מסויים, הכוונה היא אכן שיעיינו בו...בהנוגע לציון למאמרים, הנה מאז שהתחלתי להגיה את המאמרים, הנני מציין מראה-מקומות, מתוך כוונה שילמדו את המאמרים ביתר עיון, שכן לימוד ענין שלם על אתר, אינו דומה ללימוד הענין לאחרי שמעיינים גם במקומות אחרים שבו נתבאר הענין, וזוהי כוונת הציון למקומות אחרים – לעורר שיעיינו בהם, שעל-ידי-זה יהיה לימוד הענין ביתר עיון.}} בהמשך השיחה, העיד הרבי על העומק המוסתר בכל הערה, ושבמבט שטחי לא שמים לב אליה עד שילמדו אותה בעיון.
 ===בקובץ פלפולים===
-הרבי תבע{{הערה|התוועדויות תשד"מ כרך ג' עמוד 2081.}} מה[[תמימים]] שכתבו [[פלפול]]ים ו[[חידושי תורה]], שיכתבו גם מראי מקומות, כי על ידי זה מתווסף בהבנת הענין. הרבי גם הוסיף ש{{ציטוטון|תבוא עליהם ברכה על שלא הסתפקו במראה-מקום אחד, אלא ציינו כמה מראי-מקומות, שכן '''כל מראה-מקום מסייע ומוסיף בהבנת העניין'''}}.
+הרבי תבע{{הערה|התוועדויות תשד"מ כרך ג' עמוד 2081.}} מה[[תמימים]] שכתבו [[פלפול]]ים ו[[חידושי תורה]], שיכתבו גם מראי מקומות, כי על ידי זה מתווסף בהבנת הענין. הרבי גם הוסיף ש{{ציטוטון|תבוא עליהם ברכה על שלא הסתפקו במראה-מקום אחד, אלא ציינו כמה מראי-מקומות, שכן כל מראה-מקום '''מסייע ומוסיף''' בהבנת העניין}}.
 ==חסידות אינה צריכה מקורות==
 למרות שהרבי עצמו השתדל מאוד בכתיבת מקורות, בנוגע למאמרי חסידות של קודמיו כתב שאינם צריכים מקור, וש'''הם בעצמם המקור'''{{הערה|בשיחת פרשת האזינו תשכ"ז.}}.
-כך הרבי התבטא פעם{{הערה|התוועדויות תשמ"ה כרך ב' עמוד 1341}} על האדמו"ר הזקן: {{ציטוטון|אדמו"ר הזקן אינו זקוק ל"מראי-מקומות" – אין זה עניינינו אם היו לו הוכחות לכך ממה שנאמר ב[[קבלה]] או ששמע מ[[הלכה למשה מסיני|משה רבינו שקיבל מסיני]] או '''ששמע מ[[עצמות ומהות]]!'''}}.
+כך הרבי התבטא פעם{{הערה|התוועדויות תשמ"ה כרך ב' עמוד 1341}} על האדמו"ר הזקן: {{ציטוטון|אדמו"ר הזקן אינו זקוק ל"מראי-מקומות" – אין זה עניינינו אם היו לו הוכחות לכך ממה שנאמר ב[[קבלה]] או ששמע מ[[הלכה למשה מסיני|משה רבינו שקיבל מסיני]] או ששמע מ[[עצמות ומהות]]!}}.
 כך גם כותב הרבי{{הערה|התוועדויות תשמ"ג כרך א' עמוד 306}}, שאין לחשוש מחידושיהם של רבותינו נשיאינו, כי לכל דבר שכותבים (גם בחסידות) יש להם מקור ואסמכתא מ[[נגלה]].