מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן

מאסר וגאולת אדמו"ר הזקן הינה פרשית היסטורית בחסידות חב"ד שהתרחשה עם מייסד החסידות - אדמו"ר הזקן. פרשיה זו זוכה לתשומת לב מיוחדת בחסידות חב"ד, ובכלל בעולם היהודי. חסידויות רבות חוגגות יום זה יחד עם חסידי חב"ד.

במכתב אותו כתב אדמו"ר הזקן נאמר: "ברם כגון דא צריך להודיע, כי יום אשר עשה ד' לנו יום יט כסלו, יום ג' שהוכפל בו כי טוב, יום הלולא רבא של רבינו הקדוש נ"ע, וכשקריתי בס' תהילים בפסוק 'פדה בשלום נפשי, קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו, יצאתי בשלום מד' שלום."

אדמו"ר הרש"ב - האדמו"ר החמישי בשושלת אדמו"רי חב"ד התבטא על יום זה כי הוא "ראש השנה לחסידות".

יום זה הינו יום התוועדות וקבלת החלטות טובות בקביעות עתים לתורה הנגלית ודא"ח ברבים, וחיזוק דרכי החסידים באהבת רעים.

כמו כן, נוהגים לסדר חלוקת הש"ס.

פרשית המאסר

העלילה

בימי חול המועד סוכות תקנ"ט נלקח אדמו"ר הזקן למאסר על ידי השלטונות, עקב עלילה כי אדמו"ר הזקן מסייע לטורקים - שהיו באותה התקופה בקשרי מלחמה עם רוסיה.

העומדים מאחורי העלילה היו עסקני המתנגדים והמשכילים.

הראשי שבהם היה יהודי מה'מתנגדים' בשם אביגדור, שכיהן באותה עת כרבה של העיר מינסק, עיר ואם בישראל, ומבצר באותה עת להתנגדות לחסידות.

חסידים מספרים כי לאחר שנים ירד אותו אביגדור לשכרות, והיה מסתובב בין חסידים בהתועדויות של חג הגאולה י"ט כסלו ומבקש 'משקה' באמרו שמגיע לו כיון שהיו"ט הזה הגיע לחסידים בעצם בזכותו.

שב"ר במצרים

כאשר נאסר כ"ק אדמו"ר הזקן, ביקש לשלוח שליח לרבי לוי יצחק מברדיטשוב שיתפלל עליו, אך השליח שכח את שם אימו של אדמו"הז.

כאשר הגיע לברדיטשב ורלו"י שמע זאת, פתח את החומש ונפתח בפסוק "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", אמר רלו"י: "שב"ר" - שניאור בן רבקה, אסור בידי מצרים.

בתא המאסר

בתחילת מאסרו ישב הרבי בתא המיועד ל"מורדים במלכות" בתנאים קשים מנשוא, אך כשהבחינו החוקרים כי מדובר באיש קדוש, העבירו אותו לתא אחר כשהתנאים בו היו נוחים יותר מקודמו.

לאחר חקירה ממושכת וישיבה בבית המעצר 53 ימים, נוכחו שרי המלוכה שחקרו בעצמם את הרבי, כי פעל ביושר לבב ובנקיון כפיים, וחתמו על כתב השיחרור.

כל ימי שבתו של רבינו הזקן במבצר הפטרופבלי, נערכו וועדות מיוחדות שהיו אוספות ומעבדות את חומר המלשינות נגד אדמו"ר הזקן, ואחר כך חקרו ודרשו אותו. כל אותן החקירות והדרישות כנגד אדמו"ר הזקן לא התקיימו במבצר, אלא במשרדי המועצה החשאית, וכל פעם היו מובילים את רבינו הזקן בסירה על נהר הניבה, מהמבצר למשרדים.

את אדמו"ר הזקן חקרו שרי המלוכה בעצמם, והוא ענה להם על כל שאלותיהם. התשובות והשאלות נרשמו ונשלחו לסנאט לעיון. כולם ראו בתשובותיו של רבינו הזקן את חוכמתו הנפלאה ואת טהרת לבבו.

ביקור האדמו"רים

ביום שיחרורו - י"ט כסלו תקנ"ט, נתגלו אל אדמו"ר הזקן רבותיו הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש וסיפרו לו כי הסיבה למאסרו היא מפני שמפרסם חסידות ברבים, כולל גם ענינים כמוסים שבתורת הסוד, על אף שכבוד אלוקים הצנע דבר. כאשר שאל אדמו"ר הזקן את רבותיו אם יפסיק מעתה לפרסם את תורת החסידות, אמרו לו הבעש"ט והמגיד כי להיפך, מעכשיו שכבר נפסק בשמים כי מותר לו להפיץ חסידות ברבים, הרי ימשיך ויתגבר בהפצת לימוד החסידות.

גאולת י"ט כסלו

ביום שלישי, "פעמיים כי טוב" - י"ט כסלו תקנ"ט, יצא לאור משפט אדמו"ר הזקן כי הוא חף מכל פשע, וכי הוא יוצא לחופשי.

לאחר שאדמו"ר הזקן שוחרר מהמאסר בפטרבורג שאלו אותו לאן יובילו אותו לאחר שיחרורו, ורבינו הזקן ענה להם כי הוא מבקש להגיע לביתו של החסיד ר´ מרדכי מליעפלי.

גאולת כ' כסלו

באותו בית בו התגורר ר´ מרדכי מליעפלי, התגורר בקומה התחתונה אחד מגדולי המתנגדים, שהיה אחד מאותם המלשינים שהלשינו על אדמו"ר הזקן, ובטעות העבירו את רבינו הזקן לביתו של המתנגד.

משראה המתנגד את אדמו"ר הזקן נכנס לביתו, נבהל מאוד. עם כל זאת ביקש מאדמו"ר הזקן לשבת וציווה להעמיד את המיחם ובעצמו ניקה את הצלחת. בתוך כך נכנס בדברים עם אדמו"ר הזקן, והתחיל לדבר עימו קשות ואמר לו: הנה אתם מדמים בנפשכם שכבר ניצלתם, דעו לכם שכאשר נפלתם עתה בידי לא תצאו מכאן עד אשר תחתמו לי שאתם מבטלים את נוסח התפילה החדש שלכם, ושאר הדברים שחידשתם שלא נהגו בהם אבותינו, שהיו גדולי ארץ כמותכם. מה היה חסר לכם אם היו אומרים "נעריצך" ולא "כתר".

אנ"ש שהמתינו במשך כל אותו היום בביתו של ר' מרדכי מליעפלי לבואו של אדמו"ר הזקן, היו במבוכה גדולה.

החסידים החליטו ללכת אל אותו מתנגד הגר בקומה התחתונה של ביתו של ר´ מרדכי מליעפלי ולשמוע מה בפיו. כאשר הגיעו לביתו של המתנגד הייתה הדלת סגורה, ומבעד לדלת הם שמעו את קולו של המתנגד הטוען: "נעריצך לא מוצא חן בעיניכם רק הנוסח החדש של כתר?" ומיד הבינו החסידים שבטעות הכניסו את אדמו"ר הזקן לביתו של המתנגד. החסידים דפקו בחוזקה על דלתו של המתנגד עד שפתח להם. הם השתוממו לראות את אדמו"ר הזקן יושב כשראשו שעון על ידיו ושומע חירופים וגידופים מאותו מתנגד.

המתנגד, בראותו את החסידים נבהל ופניו נפלו. רבי מרדכי מליעפלי רץ בחמת זעם להכות את המתנגד, אך אדמו"ר הזקן רמז לו שלא יעשה לו מאומה וכי יעזוב אותו לנפשו. לפני שיצא אדמו"ר הזקן מבית המתנגד, אמר שצריכים לתת כבוד לאכסניא, שתה כוס מים חמין והלך עם רבי מרדכי לביתו.

"החייתני ממש" - אמר רבינו הזקן לרבי מרדכי - ועוד הוסיף אדמו"ר הזקן: "ותאמין לי שכל ימי שבתי במאסר לא היה קשה לי כמו אותן שלוש השעות ששהיתי בביתו של המתנגד".

חגיגת ראש השנה לחסידות

על יום גאולת אדמו"ר הזקן מהמאסר כתב אדמו"ר הרש"ב באגרת משנת תרס"ב: "בניי שיחי´ תתאספו בי"ט כסלו הבע"ל . . ותשמחו בשמחת החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו. היום הזה הוא ראש השנה לדא"ח אשר הנחילנו אבותינו הקדושים זצוקללה"ה נ"ע זי"ע והיא תורת הבעש"ט ז"ל. זה היום תחילת מעשיך, שלימות הכוונה האמיתית בבריאת האדם עלי ארץ, להמשיך גילוי אור פנימיות תורתנו הקדושה אשר נמשך ביום הזה בבחינת המשכה כללית על כללות השנה, ועלינו להעיר לבבנו ביום הזה בבחינת חפץ ורצון פנימי ועצמי באמיתת נקודת לבבנו שיאיר נפשנו באור פנימיות תורתו יתברך..." (לקוטי דיבורים חלק ד, עמ' 1518).

מגילת י"ט כסלו

היו חסידים שרצו לכתוב 'מגילת י"ט כסלו', וכבר הכינו נוסח של מגילה. אדמו"ר הזקן לא קיבל את המגילה, ואמר שסיפור המאסר והגאולה אינו צריך להיות כתוב במגילה, מכיון שהוא ישאר חי לנצח בלב ישראל. וכך אמר: "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב. כי המעשה (=סיפור המעשה) חקוקה בלב ישראל דלעילא וכתובה בלב ישראל דלתתא" (ספר התולדות אדמו"ר הזקן עמ' רכב).

חלוקת הש"ס

בי"ט כסלו נוהגים לסדר חלוקת הש"ס, ועל פי הסדר המבואר באגרת הקודש ד"ה "הוכח תוכיח".

בליובאוויטש משנת תרס"ג ואילך היו מסדרים חלוקת הש"ס בכ"ד טבת - יום הלולא של אדמו"ר הזקן - מפני אפס הפנאי בי"ט כסלו.