נשמה עם עצמה: הבדלים בין גרסאות בדף
שמואל חיים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
שמואל חיים (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
==תקציר העלילה== | ==תקציר העלילה== | ||
הספר מתחיל בתיאור שלושה בחורי ישיבה | הספר מתחיל בתיאור שלושה בחורי ישיבה , אהרון, בן ציון ואלימלך, שלומדים בישיבה ליטאית. בתחילת הספר אהרון ובן ציון שמים לב שאלימלך חברם עובר שינוי בחייו ומתחיל להתנהג שונה מחבריו, אהרון פונה לאלימלך ומנסה לברר אצלו מה קרה , אלימלך מספר לו על [[התוועדות חסידית]] שהוא היה בה של משפיע אחד בשם ר' דוד לייב, בהתוועדות המשפיע הסביר את המשפט:{{ציטוטון|לא נבראתי אלא לשמש את קוני}} ע"פ [[תורת החסידות]], והסביר שהאדם לא לומד תורה בשביל לקבל אחרי זה [[גן עדן]] אלא בשביל [[הקב"ה]] בלבד. הדברים השפיעו רבות עליו והוא התחיל למצוא דרך חיים חדשה ב[[עבודת ה']]. | ||
לאחר זמן מחליט אלימלך לעזוב את ישיבתו ולעבור לישיבה אחרת שהייתה מתונה יותר בנושא של [[חב"ד]], שם נודע לו על שיעור [[תניא]] של | לאחר זמן מחליט אלימלך לעזוב את ישיבתו ולעבור לישיבה אחרת שהייתה מתונה יותר בנושא של [[חב"ד]], שם נודע לו על שיעור [[תניא]] של המגיד שיעור ר' יוסף יצחק, בשיעורי תניא הוא התחיל להתקרב יותר ויותר לחב"ד, השיעור שהשפיע עליו ביותר היה באחד הפעמים שהחל ויכוח בין הבחורים בשיעור, מה חידשה [[תורת החסידות]]? לאחר ויכוח ארוך, הכריע ר' יוסף יצחק והסביר שחסידות חידשה את הפנימיות, בכל דבר להסתכל על הפנימיות שבו. | ||
לאחר זמן פוגש אלימלך את אהרון ובין השניים החל ויכוח סוער על החסידות, כאשר אהרון תוהה שאין ליטוש את דרך אבותינו ולעבור לדרכים חדשות ביהדות, ואלימלך השיב לו שהחסידות לא חידשה דבר וכל דבר שבה מבוסס על דברים שנכתבו כבר, אלא שהיא מחיה את מה שנאמר ומגלה את הפנימיות שבו. | לאחר זמן פוגש אלימלך את אהרון ובין השניים החל ויכוח סוער על החסידות, כאשר אהרון תוהה שאין ליטוש את דרך אבותינו ולעבור לדרכים חדשות ביהדות, ואלימלך השיב לו שהחסידות לא חידשה דבר וכל דבר שבה מבוסס על דברים שנכתבו כבר, אלא שהיא מחיה את מה שנאמר ומגלה את הפנימיות שבו. | ||
מנגד אהרון החל | מנגד אהרון החל בויכוח עם חברו בן ציון שהחל ללמוד את שיטת ה[[חקירה]], כאשר אהרון סובר שאין לעסוק ברזי הבריאה ולנסות להבין את [[הקב"ה]] אלא פשוט ללמוד, ואילו בן ציון סובר שיש להבין כל דבר ופרט בבריאה, הם ניגשים לר' יוסף יצחק שהוא שולל את שיטת ה[[חקירה]] ואומר שהיא מובילה לכפירה באמונה אם נחשוב שהאמונה בהקב"ה היא בשכל, וממריץ אותו ללמוד חסידות, שהיא תפתור לו את השאלות אבל לא יוביל אותו למחשבות כפירה. | ||
בן ציון בעקבות כך מתחיל ללמוד עם אלימלך שיעור בתניא דבר שמשפיע עליו רבות, מנגד מתחיל אלימלך רבות להשקיע ב[[עבודת התפילה]]. | |||
לאחר זמן בן ציון את אהרון ומנסה לשכנע אותו להתחיל ללמוד [[חסידות]], אהרון מנגד אומר לו את חששו שבעקבות כך יתחיל ירידה בלימוד התורה אצלו, בן ציון אומנם עונה לו שרק עם חסידות אפשר להבין את התורה, ובעקבות כך גם אהרון מתחיל ללמוד [[חסידות]]. | |||
הסיפור מסתיים בפגישה משולשת שלהם לאחר כמה וכמה שנים ב[[770]] כאשר בן ציון משמש כר"מ באחת ישיבות [[תומכי תמימים]] הגדולות באירופה, אלימלך כמשפיע ואהרון כראש הישיבה, במהלך הפגישה הם ניגשים ל[[התוועדות חסידית]] שבסופה מכריזים:{{ציטוטון|'''אי לוי האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא.''' אם לא אור החסידות ואורו הגדול של הרבי, איפה היינו היום!}} | הסיפור מסתיים בפגישה משולשת שלהם לאחר כמה וכמה שנים ב[[770]] כאשר בן ציון משמש כר"מ באחת ישיבות [[תומכי תמימים]] הגדולות באירופה, אלימלך כמשפיע ואהרון כראש הישיבה, במהלך הפגישה הם ניגשים ל[[התוועדות חסידית]] שבסופה מכריזים:{{ציטוטון|'''אי לוי האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא.''' אם לא אור החסידות ואורו הגדול של הרבי, איפה היינו היום!}} | ||
גרסה מ־12:45, 2 בנובמבר 2020
| נשמה עם עצמה | ||
|---|---|---|
| ||
| כריכת הספר | ||
| מידע כללי | ||
| מאת | מנחם ברוד | |
| הוצאה | ||
| הוצאה | יודיאקה | |
| שנת הוצאה | תשס"ה | |
| מספר עמודים | 256 | |
נשמה עם עצמה הוא ספר שחובר על ידי מנחם ברוד ומתאר את מסעם הרוחנית של שלושה בני ישיבות אל חסידות חב"ד. הספר מבוסס על דמויות אמתיות שעברו מסע רוחני דומה.
הוצאתו לאור
הסיפור התפרסם בהמשכים בשנת תשד"מ בשבועון כפר חב"ד.
בתקופת פרסום הסיפור שררה התגדות גדולה לחב"ד בציבור הליטאי, והסיפור גרם לקוראים רבים שאינם מחב"ד לשנות את גישתם כלפי תורת חב"ד והחסידות, ואף היו שהצהירו שהסיפור היה אחד הגורמים שהשפיעו עליהם להתקרב לחב"ד.
בשנת תשס"ה הוציא הסופר מנחם ברוד את הסיפור כספר.
תקציר העלילה
הספר מתחיל בתיאור שלושה בחורי ישיבה , אהרון, בן ציון ואלימלך, שלומדים בישיבה ליטאית. בתחילת הספר אהרון ובן ציון שמים לב שאלימלך חברם עובר שינוי בחייו ומתחיל להתנהג שונה מחבריו, אהרון פונה לאלימלך ומנסה לברר אצלו מה קרה , אלימלך מספר לו על התוועדות חסידית שהוא היה בה של משפיע אחד בשם ר' דוד לייב, בהתוועדות המשפיע הסביר את המשפט:"לא נבראתי אלא לשמש את קוני" ע"פ תורת החסידות, והסביר שהאדם לא לומד תורה בשביל לקבל אחרי זה גן עדן אלא בשביל הקב"ה בלבד. הדברים השפיעו רבות עליו והוא התחיל למצוא דרך חיים חדשה בעבודת ה'.
לאחר זמן מחליט אלימלך לעזוב את ישיבתו ולעבור לישיבה אחרת שהייתה מתונה יותר בנושא של חב"ד, שם נודע לו על שיעור תניא של המגיד שיעור ר' יוסף יצחק, בשיעורי תניא הוא התחיל להתקרב יותר ויותר לחב"ד, השיעור שהשפיע עליו ביותר היה באחד הפעמים שהחל ויכוח בין הבחורים בשיעור, מה חידשה תורת החסידות? לאחר ויכוח ארוך, הכריע ר' יוסף יצחק והסביר שחסידות חידשה את הפנימיות, בכל דבר להסתכל על הפנימיות שבו.
לאחר זמן פוגש אלימלך את אהרון ובין השניים החל ויכוח סוער על החסידות, כאשר אהרון תוהה שאין ליטוש את דרך אבותינו ולעבור לדרכים חדשות ביהדות, ואלימלך השיב לו שהחסידות לא חידשה דבר וכל דבר שבה מבוסס על דברים שנכתבו כבר, אלא שהיא מחיה את מה שנאמר ומגלה את הפנימיות שבו.
מנגד אהרון החל בויכוח עם חברו בן ציון שהחל ללמוד את שיטת החקירה, כאשר אהרון סובר שאין לעסוק ברזי הבריאה ולנסות להבין את הקב"ה אלא פשוט ללמוד, ואילו בן ציון סובר שיש להבין כל דבר ופרט בבריאה, הם ניגשים לר' יוסף יצחק שהוא שולל את שיטת החקירה ואומר שהיא מובילה לכפירה באמונה אם נחשוב שהאמונה בהקב"ה היא בשכל, וממריץ אותו ללמוד חסידות, שהיא תפתור לו את השאלות אבל לא יוביל אותו למחשבות כפירה.
בן ציון בעקבות כך מתחיל ללמוד עם אלימלך שיעור בתניא דבר שמשפיע עליו רבות, מנגד מתחיל אלימלך רבות להשקיע בעבודת התפילה.
לאחר זמן בן ציון את אהרון ומנסה לשכנע אותו להתחיל ללמוד חסידות, אהרון מנגד אומר לו את חששו שבעקבות כך יתחיל ירידה בלימוד התורה אצלו, בן ציון אומנם עונה לו שרק עם חסידות אפשר להבין את התורה, ובעקבות כך גם אהרון מתחיל ללמוד חסידות.
הסיפור מסתיים בפגישה משולשת שלהם לאחר כמה וכמה שנים ב770 כאשר בן ציון משמש כר"מ באחת ישיבות תומכי תמימים הגדולות באירופה, אלימלך כמשפיע ואהרון כראש הישיבה, במהלך הפגישה הם ניגשים להתוועדות חסידית שבסופה מכריזים:"אי לוי האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא. אם לא אור החסידות ואורו הגדול של הרבי, איפה היינו היום!"