ויכוח מינסק – הבדלי גרסאות

'''הויכוח הגדול במינסק''' היה הויכוח המרכזי שערך [[אדמו"ר הזקן]] בשנת [[תקמ"ג]] ב[[עיירה]] [[מינסק]], מול גדולי ה[[מתנגדים]] ל[[תורת החסידות]] בתור נציגם של תלמידי [[המגיד ממעזריטש]]. בויכוח זה ניצח אדמו"ר הזקן את המתנגדים והשיב להם תשובות מוחצות לכל מה ששאלו אותו.

בשנת [[תקל"ז]] [[עליית החסידים|עלה]] רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]] מ[[רוסיה]] ל[[ארץ הקודש]], ועל פי החלטת תלמידי המגיד ממעזריטש, מונה [[אדמו"ר הזקן]] למסדר הכללי של תנועת החסידות בכל רחבי המדינה{{הערה|1=[[בית רבי]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=3751&st=&pgnum=31 פרק ו'] וכן ב[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=3751&st=&pgnum=40&hilite= פרק ח']}}.

המינוי מלכתחילה היה למשך חמש שנים, ולקראת סיומם כאשר גברו ההצקות והרדיפות מצד ה[[מתנגדים]], החליט אדמו"ר הזקן יחד עם אחיו הרב [[יהודה לייב (אח אדמו"ר הזקן)|יהודה לייב]] והרב [[מרדכי (אח אדמו"ר הזקן)|מרדכי]] לערוך ויכוח כללי עם ראשי המתנגדים, בו יוכיחו להם את אמיתותה של תנועת החסידות.

בכדי להכשיר את הקרקע לכך, נשלחו בחשאי מטעם אדמו"ר הזקן כ-16 אברכים חסידי חב"ד מהערים [[שוונציאן]] ו[[סמיליאן]] שהתחזו ל[[מגיד מישרים|מגידים]], שעברו מעיירה לעיירה ועוררו את הקהילות על ההכרח בקיום ויכוח עם החסידים. בעקבות התעמולה החלו נציגי הקהילות לשלוח מכתבים אל מרכזי ההתנגדות ב[[ווילנא]] ו[[שקלוב]] ודרשו מהם לערוך ויכוח עם החסידים.

כששמע על כך אדמו"ר הזקן, שלח להודיע במרכזי המתנגדים כי ב[[חודש אב]] יגיע למינסק ויתעכב שם כשלושה שבועות וכל מי שיש לו טענות ושאלות על תנועת החסידות ודרכיה, יוכל לשאול אותו. בעקבות כך הורה [[הגאון מוילנא]] לשומעי לקחו שיסעו אף הם למינסק לערוך ויכוח עם אדמו"ר הזקן.

ב[[חודש תמוז]] נסע [[אדמו"ר הזקן]] כמידי שנה לאסיפת 'החבריא' תלמידי [[המגיד ממעזריטש]] שנערכה ב[[וואהלין]], ובחזרתו משם עצר ב[[מינסק]] והתעכב שם במשך שלוש שבועות.

בתחילה ביקשו ראשי הקהל של מינסק מאדמו"ר הזקן לערוך את הויכוח בבית הקהל, אך אדמו"ר הזקן סירב לערוך את הויכוח במקום קטן שכזה היות שרצה שאנשים רבים ככל האפשר יוכלו להיות נוכחים בעת הויכוח ולהיווכח בצדקת דרכה של תנועת החסידות. בנוסף, דרש אדמו"ר הזקן שעל מנת לשמור על הסדר יבחרו המתנגדים מראש חבורה מצומצמת של בני תורה שישאלו אותו שאלות, היות ואי אפשר להתווכח עם קהל של מאות אנשים כאשר האחד נכנס לתוך דברי חבירו.

בינתיים, עד שהתקבלה ההחלטה בבית הדין של המתנגדים את מי לבחור לערוך ויכוח מול אדמו"ר הזקן, התאספו מאות מחסידי חב"ד מכל האזור ואף מהעיירות המרוחקות, ואדמו"ר הזקן אמר בפניהם חסידות, והיות והכניסה הייתה חופשית לכל מי שרצה בכך, אברכים רבים מהמתנגדים הקשיבו אף הם לדברי החסידות שאמר אדמו"ר הזקן, והיו בהתפעלות גדולה הן מתוכן הדברים והן מההנהגה הכללית של אדמו"ר הזקן והמשמעת של החסידים.

רק לאחר שבת הודיע בית הדין כי הויכוח יערך ביום שלישי [[י"ד מנחם אב]], וביום שני התאספו כל גדולי המתנגדים על מנת להתיר את החרם והנידוי שעשו על תלמידי [[המגיד ממעזריטש]] בשנת [[תקל"ב]], וכן להודיע מי נבחר להימנות על המתווכחים מול אדמו"ר הזקן, ועל כך שיום הויכוח יהיה יום צום ואמירת [[סליחות]].

ביום שלישי הגיע [[אדמו"ר הזקן]] בשעה המיועדת אל [[בית הכנסת]] בו נערך הויכוח, וכאשר נכנס אמר את הפסוק "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך אשתחווה אל היכל קדשך ביראתך", וכאשר אמר פסוק זה נפל פחד ויראה על כל הנוכחים. לאחר מכן המשיך אדמו"ר הזקן אל עבר המקום המיועד לו ובסמיכות אליו התיישב ואמר את פרק קל"ד בספר תהלים, ורק לאחר מכן התיישב על מקומו.

על פי דרישת המתנגדים שאינם מוכנים לשמוע את דברי מנהיג החסידים עד שיווכחו שהוא בעל [[נגלה]] ויודע ללמוד כדבעי, החלו הם להתקיף את אדמו"ר הזקן בשאלות וקושיות, ואדמו"ר הזקן השיב על כל השאלות במתק שפתיים, באופן כזה שהיה מובן הן לגאונים הגדולים והן לפשוטי העם, ובתוך הדברים שילב מתוך הזכרון ציטוטים מדוייקים מדברי הגמרא והמפרשים ומדברי השולחן ערוך ונושאי כליו באופן שהדהים את כל השומעים.

לאחר כשמונה שעות בהן עמד אדמו"ר הזקן בבחינה שערכו לו, החל אדמו"ר הזקן להרצות את שאלותיו בגמרא בפני הגאונים, אלא שהם לא ידעו להשיב לו על שאלותיו, וכאשר ראו חברי בית הדין כי גדולי המתנגדים לא יודעים מה לענות, החליטו לעצור את הויכוח ולהכריז שההמשך ידחה ליום המחרת.

אך למרות הכל, לא הצליחו המתנגדים למצוא תשובה, ובהגיע שעת חצות הלכו אל מקום הויכוח וכאשר נכנס אדמו"ר הזקן הכריז שליח בית הדין שהוא דורש מאדמו"ר הזקן להסביר את המנהגים שחידשו החסידים שגדולי המתנגדים חושדים שמנהגים אלו מגיעים ממקור לא טהור.

אדמו"ר הזקן סירב לענות ודרש קודם שהמנגדים ימלאו את חלקם בויכוח כפי שסוכם מראש וינסו להשיב על שאלותיו בלימוד, וההכרזה הזו עוררה סערה גדולה היות ובית הדין ניסה להטות את הויכוח לטובת המתנגדים היפך האמת והצדק ובניגוד למה שסוכם מראש.

בהמשך, נענה אדמו"ר הזקן לשמוע את טענותיהם העיקריות של המתנגדים לתנועת החסידות והשיב עליהם בטוב טעם.

לעומת זאת, פעל הויכוח לחידוש החרם מצד הזרם הקיצוני בין המתנגדים, והיה הסיבה העיקרית לחידושו בשנת [[תקמ"ד]].