פרשת וארא: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־04:57, 20 בדצמבר 2020

פרשת וארא היא הפרשה השניה בספר שמות (מפרק ו' פסוק ב' עד פרק ט' פסוק ל"ה).

הפרשה בקצרה

הקדמה: בשבוע שעבר קראנו את פרשת שמות, בה סופר על כך שבני ישראל הפכו לעבדים במצרים ומשה רבינו מקבל את השליחות מהקב"ה ללכת לפרעה ולדרוש: שלח את עמי. כאשר משה הכריז על כך שהגיעה עת הגאולה רק הוחמר המצב והגלות נהייתה קשה יותר.

ראשון - השיחה בין הקב"ה למשה ממשיכה, לאחר שבני ישראל התמרמרו על משה והוא פונה אל ה': למה הרעותה לעם הזה? ה' בתגובה מזכיר את ההיסטוריה של יחסיו עם האבות. ה' אומר שהאבות - אברהם יצחק ויעקב - לא ידעו את שמו של הקב"ה שם הוי"ה (בשונה מהשם "אלוקים" שמראה על גבורה, הרי שם הוי"ה הוא בקו החסד). ה' סוקר את השבועות שנשבע לכל אחד מהאבות לתת להם את ארץ כנען, והוא אומר כי הוא מודע לסבל שבני ישראל עוברים במצרים. משה חוזר לעם ישראל ומספר להם את כל הדברים אך הם עדיין מאוכזבים מכך שהגלות התחזקה והם מסרבים להאזין. ה' אומר למשה: לך לפרעה ותאמר לו לשלוח את עם ישראל. משה מגיב: הרי בני ישראל לא הקשיבו לי, אז כיצד פרעה יאזין? לכן ה' מצרף אליו את אהרן, אחיו הבכור של משה, שנהיה הדובר ויחדיו הם יוצאים למשימה להוציא את בני ישראל ממצרים.

שני - התורה עושה הפסקה ומספרת על העץ המשפחתי של משה ואהרן ולאחר מכן חוזרת לספר על ההתרחשויות בשלב זה.

שלישי - התורה ממשיכה עם השיחה בין ה' למשה שאומר לו "אני ה'" והוא מצווה אותו ללכת לפרעה ביחד עם אהרן ולומר לו שהוא צריך לשחרר את בני ישראל. ה' אומר כי הוא יקשה את לב פרעה כדי להראות את מופתיו במצרים וכך כולם יידעו כי הוא ה'. משה ואהרן עושים כפי שהקב"ה ציוה. משה היה בן שמונים שנה ואהרן בן שמונים ושלוש שנים.

רביעי - משה מנסה לפעול על פרעה כאשר השליך את מקלו שהפך לנחש, אך פרעה לא מתרשם. בשלב זה מגיעות שתי המכות הראשונות על מצרים: דם וצפרדע. משה פוגש את פרעה מוקדם בבוקר על שפת הנילוס והוא אומר לאהרן להכות במקלו את המים. באותו רגע הפכו כל המים לדם וכל הדגים מתו. משה לא היכה בעצמו את הנילוס כיון שהוא עצמו ניצל בעת שאמו החביאה אותו בנילוס. מכת דם ארכה שבוע ימים. לאחר מכן הגיעה מכת צפרדע בה צפרדעים הגיעו מהנילוס וכיסו את הארץ כשהם נכנסים לבתים ואפילו לתנורים. בשלב זה פרעה מבטיח לשחרר את בני ישראל באם הצפרדעים ייעלמו.

חמישי - משה מבקש מה' שיקח את הצפרדעים כפי בקשת פרעה ולהוכיח את כחו של הקב"ה. כל הצפרדעים מתו והריח ברחובות היה נורא, אך פרעה חזר בו מהבטחותיו ולא רצה לשחרר את העם. ה' אמר למשה לצוות לאהרן לקחת אבק מהארץ ולזרוק מה שהפך מיד לכינים (גם כאן היה זה אהרן ולא משה כיון שהוא עצמו ניצל כאשר החביא את המצרי שהרג באדמה). מכת כינים פשטה בכל מקום ואפילו המכשפים המצריים לא התרשמו הפעם ואמרו כי "אצבע אלוקים היא". למרות זאת, פרעה לא שינה את דעתו וה' שולח את משה להזהיר את פרעה מפני המכה הבאה שתהיה חיות טורפות. נחשים, עקבים, אריות ושאר חיות יגיעו לכל בתי המצרים אך לא יתקרבו לארץ גושן שם גרים בני ישראל.

שישי - ה' מתחיל את מכת ערוב ופרעה קורא למשה ואהרן ואומר להם שבני ישראל יכולים לצאת להקריב קרבן לה'. המכה מסתיימת ופרעה מיד משנה את דעתו וחוזר בו מהבטחתו. המכה הבאה היא דבר כבד, מחלה קשה הפוגעת בכל הבהמות במצרים, חוץ מהבהמות השייכות לבני ישראל. לאחר מכן מגיעה מכת שחין, מחלת עור קשה הפוגעת בכל המצריים, וכמובן מדלגת על בני ישראל הגרים בארץ גושן.

שביעי- ה' מזהיר שכל אדם או בהמה שיימצאו בשדה ייפגעו מברד כבד מאוד. אלו שפחדו מה' נכנסו לבתים והכניסו את צאנם ובקרם. המכה מתחילה ומהשמים יורד ברד מעורב באש, דבר שלא היה מעולם במצרים. כל מי שנותר בשדה - מאדם ועד בהמה - נפגע. גם כל התבואה נפגעה. פרעה מודה בטעותו והוא מכיר בגדולת ה'. המכה נעצרת אך פרעה משנה את דעתו שוב.

בתורת החסידות

הקשו המפרשים^[1], איך יתכן לדמות מישהו, אפילו אהרן הכהן, למשה רבינו - מושיען של ישראל, עם כל המעלות המפורשות בו בתורה, ומה פירוש הלשון "ששקולין כאחד"? הרבי מליובאוויטש מתרץ^[2], שלכן שינה רש"י מלשון המדרש "ששקולין זה כזה"^[3] וכתב "ששקולין כאחד": "שוין זה כזה" יכול להתפרש ששוין ושקולים הן זה כזה בכל עניניהם, ולשניהם אותה מדריגה בגדלות וכיו"ב. ודבר כזה אכן אי אפשר להיאמר על משה ואהרן. אך פירוש "ששקולין כאחד" הוא שבשליחותם להוציא את בני ישראל ממצרים נחשבים שניהם ושקולים "כאחד", והיינו, שהדמיון ביניהם הוא בזה שלשניהם חלק באותה שליחות אחת. וזהו הטעם ש"יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן", שהוא משום ששניהם הם חלק משליחות אחת.

קישורים חיצונים

הערות שוליים

↑ צידה לדרך, משכיל לדוד, רא"ם ס"פ מסעי, ועוד
↑ לקוטי שיחות חט"ז עמ' 62 ואילך
↑ תוספתא סוף כריתות. וביק"ר פל"ו, א "ששניהם שוין זה כזה", ועד"ז בשאר מדחז"ל

[1] צידה לדרך, משכיל לדוד, רא"ם ס"פ מסעי, ועוד

[2] לקוטי שיחות חט"ז עמ' 62 ואילך

[3] תוספתא סוף כריתות. וביק"ר פל"ו, א "ששניהם שוין זה כזה", ועד"ז בשאר מדחז"ל

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 ==הפרשה בקצרה==
-'''הקדמה''': בשבוע שעבר קראנו את [[פרשת שמות]], בה סופר על כך שבני ישראל הפכו לעבדים ב[[מצרים]] ו[[משה רבינו]] מקבל את השליחות מ[[הקב"ה]] ללכת ל[[פרעה]] ולדרוש: שלח את עמי. כאשר משה הכריז על כך שהגיעה עת ה[[גאולה]] רק הוחמר המצב וה[[גלות]] נהיתה קשה יותר.
+'''הקדמה''': בשבוע שעבר קראנו את [[פרשת שמות]], בה סופר על כך שבני ישראל הפכו לעבדים ב[[מצרים]] ו[[משה רבינו]] מקבל את השליחות מ[[הקב"ה]] ללכת ל[[פרעה]] ולדרוש: שלח את עמי. כאשר משה הכריז על כך שהגיעה עת ה[[גאולה]] רק הוחמר המצב וה[[גלות]] נהייתה קשה יותר.
 *'''ראשון''' - השיחה בין [[הקב"ה]] למשה ממשיכה, לאחר שבני ישראל התמרמרו על משה והוא פונה אל ה': למה הרעותה לעם הזה? ה' בתגובה מזכיר את ההיסטוריה של יחסיו עם האבות. ה' אומר ש[[האבות]] - [[אברהם]] [[יצחק]] ו[[יעקב]] - לא ידעו את שמו של [[הקב"ה]] שם [[הוי"ה]] (בשונה מהשם "אלוקים" שמראה על [[גבורה]], הרי שם הוי"ה הוא בקו ה[[חסד]]). ה' סוקר את השבועות שנשבע לכל אחד מ[[האבות]] לתת להם את ארץ כנען, והוא אומר כי הוא מודע לסבל שבני ישראל עוברים במצרים. משה חוזר לעם ישראל ומספר להם את כל הדברים אך הם עדיין מאוכזבים מכך שהגלות התחזקה והם מסרבים להאזין. ה' אומר למשה: לך לפרעה ותאמר לו לשלוח את עם ישראל. משה מגיב: הרי בני ישראל לא הקשיבו לי, אז כיצד פרעה יאזין? לכן ה' מצרף אליו את [[אהרן]], אחיו הבכור של משה, שנהיה הדובר ויחדיו הם יוצאים למשימה להוציא את בני ישראל ממצרים.

פרשות השבוע
ספר בראשית	בראשית • נח • לך לך • וירא • חיי שרה • תולדות • ויצא • וישלח • וישב • מקץ • ויגש • ויחי
ספר שמות	שמות • וארא • בא • בשלח • יתרו • משפטים • תרומה • תצווה • כי תשא • ויקהל • פקודי
ספר ויקרא	ויקרא • צו • שמיני • תזריע • מצורע • אחרי מות • קדושים • אמור • בהר • בחוקותי
ספר במדבר	במדבר • נשא • בהעלותך • שלח לך • קורח • חוקת • בלק • פינחס • מטות • מסעי
ספר דברים	דברים • ואתחנן • עקב • ראה • שופטים • כי תצא • כי תבוא • ניצבים • וילך • האזינו • וזאת הברכה