ישראל סבא ותבונה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''ישראל סבא ותבונה''' הוא כינוי לשני הבחינות התחתונות (ה[[ו' קצוות]]) של פרצופי [[אבא]] ו[[אמא]].
+'''ישראל סבא ותבונה''' הם חיצוניות המידות שבמוחין.
-בחסידות מבואר כי באבא ואמא יש שני בחינות, האחת יסוד המחשבה הקדומה של בריאת העולמות, שעלה בחכמתו האיך לברוא את העולמות מתוך ההנהגה של אביו הרוצה להשפיע לבניו, באופן שיוכל השפע להיות מושג והיא החכמה הנקראת אבא, ובאור החכמה הזאת נכללת גם הבינה שהיא הנהגה של קירוב יותר להנבראים, והיא הבינה הנקראת אמא, ואלו הם האבא והאמא המוזכרים בזוה"ק, והנהגות אלו הם רק בשורש והם למעלה למעלה מהשגת הנבראים ואינם מצומצמות להנבראים כלל, ומלבד זה יש שני בחינות תחתונות יותר בבחינת אבא ואמא אמנם הם מצומצמות להנהגת הנבראים התמידית להשפיע להם, והם הנקראים ישראל סבא ותבונה, ושם שורש ההנהגה התמידית שמטיב לישראל ומפיל פחדו על אומות העולם.
+==בנפש==
-==יסוד אבא ואמא==
+===מקומם===
-וההתקשרות והתענוג למציאות זו נקרא יסוד אבא ויסוד אמא, שהם בעצם ה[[נה"י]] של ישראל וסבא ותבונה שהוא התקשרות שורש ההשפעה של ה[[דביקות]] של חכמה ובינה לבני ישראל, ובה מתגלה ההתקשרות של הקב"ה להשפיע לנו ב[[אהבה]] וחיבה כאב וכאם, ועבודתינו לקבל הארה זו היא על ידי ההתקשרות של קרבת איש הישראל למקום כבן לאביו ולאמו, ואז הוא מחזר תמיד אחר כבוד שמים וכבוד ה[[שכינה]] הק' כבן הרוצה בטובת אביו ואמו יותר מגופו, ובחינה זו שהאדם מקבל כביכול את המוחין של אביו ואמו ומתגלה החלק שלהם הטמון בו - נקרא גם כן מוחין דגדלות, וכאשר האדם נמצא בבחינה זו אז הוא מקבל מוחין גדולים יותר מכפי השגתו מצד מעשיו, ועובד את ה' בגדלות בחכמה ובינה עליונים הנקראים מוחין דאבא ואמא.
+ביחס המוחין אל המידות ('''לפני''' התעוררות מידה בפועל) יש שלוש דרגות:
+:א. עצם המוחין (החכמה וההבנה עצמם) לא קשור '''כלל''' למידות, ונקרא או"א (אבא ואמא) עילאין.
+:ב. הטיית השכל (נטייתו לחסד או לדין, למסקנה מסויימת) נקראת או"א תתאין - והם '''ישראל-סבא ותבונה'''.
+:ג. התפעלות שכלית.
+===עניינם===
+השכל והרגש הפוכים בטבעם: השכל קר ולח, ובנוסף לזה הוא 'לעצמו' (אינו זקוק לזולת). הרגש לעומתו חם ויבש, וכל עניינו הוא 'התפשטות'.
+ומכיוון שאין ביניהם שום קשר (ועד שהם שני הופכים) - מעצם הלימוד וההבנה '''לא יוולד רגש'''. בכדי שהשכל יוכל 'לרדת' ללב (להשפיע עליו ולעוררו) יש צורך בכמה שלבים שיורידו את ההבנה לרמה שיש לה שייכות מסויימת לרגש. שני השלבים הראשונים הם בשכל עצמו{{הערה|ושתי בחינות נוספות ישנן, והן באופן בו מאיר השכל בתוך הרגש ממש, ונקראות ישראל ויעקב, ואכ"מ.}}.
+*השלב הראשון הוא '''הטיית''' השכל לחיוב או לשלילה. כאן כבר לא מדובר על עצם הבנת העניין, אלא על '''המסקנה''' היוצאת ממנו. אמנם זהו עדיין עניין שכלי 'טהור', אך כאן השכל כבר 'נמשך' מחוץ לעצמו, ומקבל 'גוון' מסויים של כן/ לא, כשר/ טהור וכו'{{הערה|דרך מצוותיך קכ"ו.}}.
+*השלב השני הוא '''התפעלות''' שכלית. כאשר האדם מתבונן '''במשמעות''' המסקנה מתעוררת '''בשכלו''' התפעלות מסויימת, והתפעלות זו היא ה'מידות שבשכל' (שהן השורש ל'[[שכל שבמידות]]') {{הערה|כי קרוב אליך ניצבים תרפ"א.}}.
+==בעבודה{{הערה|בשעה שהקדימו תער"ב קל"ה-קל"ז.}}==
+עניינה הכללי של [[חכמה]] הוא [[דביקות]] ו[[ביטול]], ו[[בינה]] היא [[מוחין|הבנה והשגה]], ובאופן פרטי:
+*ישראל סבא ([[חיצוניות (בחסידות)|חיצוניות]] המידות שבחכמה{{הערה|נה"י (נצח- הוד- יסוד) שבחכמה.}} הוא התוקף שמצד התאמתות השכל{{הערה|אפילו כשאין לו הסבר עליו, וכדוגמת 'שתיק רב' (בבא בתרא, ס"ב א') - שלא מצא טעם והשגה לאיסור ואף על פי כן לא יכל להסכים להתיר.}}, והכח להמציא עניינים איך להביא את העניין שכלי אל הזולת.
+*תבונה (חיצוניות המידות שבבינה) הוא תפיסת פנימיות העניין, כך שיכול להסבירו בכמה אופנים שונים, ובעיקר למצוא בכל '''שכל''' אלוקי שלומד איזו '''מידה''' (רגש) שצריכה להיות מזה.
+==בספירות{{הערה|פרדס ש"ח פי"ג, בשנה שהקדימו תער"ב קל"ד-קל"ז, סידור עם דא"ח, פסוקי דזמרה, מזמור מ"ז. שער התפילין עמ' 22.}}==
+ישנם שני מיני יחודים, האחד הוא להשפיע שפע לקיום העולמות (לחדש הישנות בלבד – אבל בשלימות, שיהיו כמו קודם חטא עץ הדעת), והשני הוא להמשיך אור חדש ממש. הראשון נקרא יחוד או"א{{הערה|אבא ואמא.}} עילאין (חכמה ובינה), והשני יחוד או"א תתאין (ישראל-סבא ותבונה).
+הכוונה באו"א תתאין היא לחיצוניות המידות שבחכמה ובינה: ישראל סבא הם נה"י (נצח-הוד-יסוד) שבחכמה, ותבונה הם נה"י שבבינה (והם [[חמשים שערי בינה|נ' שערי בינה]] – ה'שער' שנפתח מהמוחין להשפיע במידות).
+==שמותיהם==
+===ישראל סבא===
+מקור השם הוא בזהר{{הערה|חלק ב ס"פ בא דמ"ג ע"א.}} המציין לשני פסוקים הרומזים לשתי בחינות שונות ב'ישראל':
+*"נער ישראל ואוהבהו{{הערה|הושע י"א א'.}}" רומז למוחין שבמידות, ונקרא ישראל זוטא.
+*"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד{{הערה|דברים ו' ד'.}}" רומז למידות שבמוחין{{הערה|וראה בפסקה [[ישראל סבא ותבונה#בנפש#עניינם|עניינם בנפש]] הכוונה להתפעלות שבמוחין אלא למעלה מזה – להטייה השכלית.}}, וביחס ל'ישראל זוטא' נקרא הוא 'ישראל סבא'. והטעם שנקרא 'סבא' (ולא 'אבא'), כי עניינו הוא מוחין שבחכמה, וחכמה (ביחס למידות) נקראת נקראת 'זקן' [[נוטריקון]] ז'ה ק'נה ח'כמה).
+===תבונה===
+מקור השם תבונה גם הוא בזהר{{הערה|חלק ג' ר"צ ב', רצ"א א'.}}, המסביר ש'''תבונה''' הוא [[נוטריקון]] "בן ובת". והיינו, ההתבוננות שיש בה נטיה שכלית לימין (בן) או לשמאל (בת), והיא ההטיה השכלית הראשונה, שבעקבותיה יכולה לבוא התפעלות שכלית, והיא (האחרונה) השורש והמקור להולדת המידות חסד וגבורה וענפיהן.
+{{הערות שוליים}}
 {{קצרמר|חסידות}}
 [[קטגוריה:עולמות]]
 [[קטגוריה:תורת החסידות]]