יחוד (קבלה)

המונח "יחוד" מפנה לכאן. לערך העוסק באיסור התייחדות בין איש ואישה, ראו איסור יחוד.

יחוד הוא לשון כללית של חיבור וזיווג של שני בחינות עליונות או שני פרצופים עליונים. מבואר שענין יחוד הוא המשכה, שנמשך מבחינה עליונה אל בחינה נמוכה יותר. ענין היחוד הוא על ידי גילוי והמשכה של אור עליון הגבוה משניהם הנקרא חיה.

יחוד שם הוי"ה ושם אלוקים

ערך מורחב – ה' הוא האלוקים

יחוד של שם הוי"ה ושם אלהי"ם ישנם שני דרכים. הראשון הוא ששם הוי"ה יורד למטה לשם אלהי"ם ונקרא שילוב הוי"ה באלוקים, ואז האל"ף של שם אדנ"י קודמת ליו"ד של שם הוי"ה, ששם אלוקים מלביש את שם הוי"ה. והאופן השני הוא ששם אלהי"ם עולה למעלה ונכלל בשם הוי"ה ואז היו"ד קודם לאל"ף. והיתרון והמעלה הוא כששם אלוקים עולה למעלה, כי כשהשם של הוי"ה יורד לבחינת שם אלקים להתלבש בו הנה הוא על ידי כמה צמצומים להיות התלבשות בבחינת יש, אבל כששם אלוקים עולה ונכלל בשם הוי"ה הרי זה בבחינת אין.

דרגות ביחוד

שני דרגות יסודיות בייחודים בעולמות עליונים הוא בחינת יחודא עילאה ויחודא תתאה. שיחודא עילאה הוא ייחוד של אבא ואמא, ויחודא תתאה הוא יחוד של זעיר ונוקבא.

המשכת נבראים חדשים על ידי יחוד

על ידי ייחוד של בחינות עלינות נמשכים נבראים חדשים בעולמות בי"ע, מבואר שנשמות ישראל נמשכות על ידי ייחוד בבחינת זיווג גופני, ומלאכים נמשכים על ידי בחינת זיווג נשיקין.