תקיעת שופר – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 9: / שורה 9: @@
 [[קובץ:שופר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שופר]]
 מצוות עשה מן התורה לתקוע בשופר ביום ראש השנה.
+===הקולות===
+חז"ל קבעו שתקיעת שופר בראש השנה דומה לתקיעה של [[שנת היובל]], ומכך שהמונח "תרועה" מופיע בהקשר של ראש השנה והיובל שלוש פעמים{{הערה|אמור כג, כד; בהר כה, ט; פינחס כט, א.}}, נלמד שיש להריע שלוש פעמים. כמו כן, מהפסוק {{ציטוטון|והעברת שופר תרועה . . תעבירו שופר בכל ארצכם}}, למדו חז"ל שיש לתקוע בשופר תקיעה פשוטה לפני ואחרי כל תרועה{{הערה|ראש השנה לג, ב-לד, א.}}. בהתאם לכך, המצווה מהתורה כוללת תשעה קולות: שלוש תרועות ושש תקיעות.
-תקיעת השופר מתחלקת לשלושה סוגי קולות: תקיעה, שברים ותרועה.
+חכמים הסתפקו מהי ה"תרועה" האמורה בתורה: האם היא הקול המכונה "שברים", "תרועה" או שניהם בזה אחר זה (שברים-תרועה):
+*'''שברים''' - שלושה קולות קצרים. מכונה בתלמוד גם '''גניחות'''.
+*'''תרועה''' - מספר רב של קולות קצרים ביותר. מכונה בתלמוד גם '''יבבות'''.
+*'''שברים-תרועה''' - גניחות ואחריהן יבבות.
-תרועה זו האמורה בתורה נסתפק לנו בה ספק לפי אורך השנים ורוב הגלות ואין אנו יודעין היאך היא: אם היא היללה שמייללין הנשים ביניהן בעת שמייבבין, או האנחה כדרך שיאנח האדם פעם אחר פעם כשידאג לבו מדבר גדול, או שניהם כאחד האנחה והיללה שדרכה לבא אחריה הן הנקראין תרועה, שכך דרך הדואג מתאנח תחלה ואחר כך מילל. לכך אנו עושין הכל.
+כדי לצאת ידי השיטות השונות, קבעו חכמים לתקוע שלוש פעמים כל אחת מאפשרויות התרועה המקראית, כאשר לפני כל אחת מהן ואחריה תוקעים '''תקיעה''' - קול ארוך וממושך. בסך הכול תוקעים 30 קולות (18 תקיעות, 6 שברים, 6 תרועות).
-היללה היא שאנו קוראין תרועה. והאנחה זו אחר זו היא שאנו קוראין אותה שלשה שברים.
+קולות אלו נשמעים באחד משלושת הרצפים הבאים:
+*'''סדר תשר"ת''' (או קשר"ק) - תקיעה, אחר כך שברים, אחר כך תרועה ואחר כך תקיעה.
+*'''סדר תש"ת''' (או קש"ק) - תקיעה, אחר כך שברים ואחר כך תקיעה.
+*'''סדר תר"ת''' (או קר"ק) - תקיעה, אחר כך תרועה ואחר כך תקיעה{{הערה|ראה רמב"ם הל' שופר פרק ג, הלכות א-ג. טור, שולחן ערוך ושו"ע אדה"ז אורח חיים ריש סימן תקצ.}}.
-נמצא סדר התקיעות כך הוא: מברך ותוקע תקיעה ואחריה שלשה שברים ואחריה תרועה ואחריה תקיעה. וחוזר כסדר זה שלש פעמים. ותוקע תקיעה ואחריה שלשה שברים ואחריה תקיעה וחוזר כסדר זה שלש פעמים. ותוקע תקיעה ואחריה תרועה ואחריה תקיעה וחוזר כסדר הזה שלש פעמים.
+===הקולות במנהג חב"ד===
+*'''שברים''': דעת [[אדמו"ר הזקן]], שבשברים יהיו בכל שבר שלושה כחות דוקא{{הערה|שו"ע או"ח סימן תקצ סעיף ז.}}. [[אדמו"ר הרש"ב]] נהג לתקוע בשברים שלשה טרומיטין ומחצה, ודעת [[הרבי]], שהיות ונהג כך ברבים להוציא את הרבים - ודאי שמנהג זה שייך לרבים{{הערה|[[אגרות קודש]] ח"כ, עמ' ל"ט; [[המלך במסיבו]] ח"א, עמ' נה-נז.}}.
-נמצא מנין התקיעות שלשים כדי להסתלק מן הספק{{הערה| רמב"ם הל' שופר פרק ג}}.
+שלושת הטרומיטין בתקיעותיו של [[הרבי]] היו באופן של "טו או טו, טו או טו, טו או טו"; ואילו בתקיעותיו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב היה זה באופן של "טו או טו, או או טו, או או טי"{{הערה|מהרב [[אברהם משולם זלמן לנדא]].}}
+*'''תרועה''': בתרועה מאריכין בטרומיטין{{הערה|ראה [[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] תקצ, ד: בתרועה יכול להאריך בטרומטין כמה שירצה.}}. אצל [[אדמו"ר מהר"ש]] היו תוקעין בתרועה 42 טרומיטין, ואצל [[אדמו"ר הזקן]] 63 טרומייטין. והתקיעה אחר השברים תרועה היתה ארוכה כהשברים-תרועה והתקיעה הראשונה{{הערה|[[ספר התולדות]] - אדמו"ר מהר"ש, מ[[הרבי]], [[תש"ז]], עמ' 67. [[ספר השיחות]] [[תש"א]], עמ' 28.}}. היתה לו נשימה ארוכה. בתקיעת שופר היה תוקע 72 קולות בתרועה{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תש"ד]], עמ' 136.}}. גרסא אחרת היא: היה ביכלתו לתקוע עד 53 תרועות בשופר הגדול - שמקובל כי הוא שופרו של ה[[מהר"ל מפראג]]{{הערה|ספר השיחות [[תרח"ץ]], עמ' 253.}}.
+*'''הפסק ביניהם''': דעת [[אדמו"ר הזקן]], שיש לתקוע בתקיעות מיושב שברים תרועה בנשימה אחת, ובמעומד בשתי נשימות{הערה|שם סעיף ט}}. אך הרבי סיפר: שמעתי מ[[אדמו"ר הריי"צ|כ"ק מו"ח]], ש[[אדמו"ר הרש"ב]] כשתקע, היה מפסיק בין שברים לתרועה. אך לא שאלתיו האם היה זה מטעמי בריאות, או מצד הענין שבזה{{הערה|[[המלך במסיבו]], א, עמ' רלו.}}. הרב [[משה דובער ריבקין]] היה תוקע אצל [[אדמו"ר הריי"צ]], וסיפר שהרבי לא הסיר את אצבעו מה'שברים' עד שהפסיק התוקע בנשימה.
 ==סדר התקיעות בראש השנה==
@@ שורה 55: / שורה 67: @@
 על פי הנהגות הקבלה, הנה אחר התקיעות צריך הבעל תוקע לילך למקומו ולשבת פניו אל העם, והם יסתכלו בו{{הערה|[[אגרות קודש]] [[מוהריי"צ]], ג, עמ' שמב.}}. והדגיש הרבי, שזו הנהגה מהנהגות [[הקבלה]] ולא ממנהגי חב"ד{{הערה|[[המלך במסיבו]], א, עמ' קיג.}}. כך נהגו אצל [[הרבי הרש"ב]]{{הערה|"אחר סדר התקיעות, כשהסיר [[אדמו"ר הרש"ב]] ה[[טלית]] מעל פניו וישב על מקומו לנוח מעט, והביט והסתכל בפני קהל העם המתפללים - אחר כך נודעתי, כי בהבטה הלזו על העם אחר התקיעות יש ענין מיוחד על פי סוד [[הקבלה]] - היו פניו הקדושים להבים ומאירים כספירים כמראה [[מלאך]] ד' צבאות" ([[התמים]], ד, עמ' פ"ו). "אחרי התקיעות ישב הרש"ב על כסאו בקרן מזרחית דרומית ופניו מגולות, והביט בפני המתפללים, והמתפללים הביטו בפניו" ([[רשימות דברים]] ב, עמ' קיג). "מקומו של הרבי הרש"ב בבית הכנסת היה תמיד בצד דרום מזרח, והוא ישב כשפניו לצד מזרח. אבל בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף (הן דראש השנה והן דיוה"כ) היה מטה את כסאו לצד צפון והסתכל על הקהל. ובאותו זמן הצטופפו הבחורים נגדו להסתכל על פני קדשו, והיו אומרים שזהו סגולה לח"נ, ואמרו שלכוונה זו היה מטה הרבי את כסאו ומסתכל על הקהל" ([[ליובאוויטש וחייליה]], עמ' 30).}} ו[[הרבי הריי"צ]]{{הערה|המלך במסיבו, עמ' קצא.}}, וכן נוהג [[הרבי שליט"א מלך המשיח]].
-===בעל תוקע===
+===תקיעות אחרי התפילה===
-התוקע בשופר נקרא בשם 'בעל תוקע', ומשתדלים שיהיה [[יראת שמים|ירא שמים]], ומקובל על הציבור כולו.
+אחרי ה[[תפילה]] ואמירת [[תהלים]] - תוקעים שלושים קולות{{הערה|ספר המנהגים}}. השברים והתרועה התקיעות אלו נוהגים לתקוע בנשימה אחת, משום ששייכים לתקיעות דמיושב{{הערה|[[שבח המועדים]] עמ' 30 הע' 12, בשם הרב [[מנחם מנדל טננבוים]], שהיה תוקע התקיעות דמעומד בבית מדרשו של הרבי.}}.
+[[הרבי]] מקפיד שלא להפסיק ב[[דיבור]] עד אחר התקיעות הללו, ורק אז מברך את ה[[כהן|כהנים]] - שהמתינו בדוכנם - בברכת "יישר כח", וחזר למקומו. אך בשנת [[תשנ"ב]] שינה מדרכו הקדושה, וכאשר ירדו הכהנים מהבימה, לאחר הברכה, אמר לכל אחד ואחד מהם "יישר כח", וחזר ועלה לבימה לסיום התפילה ואמירת התהלים{{הערה|בטאון [[כפר חב"ד]], מוסף לגל' 492, עמ' 5.}}.
+==בעל תוקע==
+התוקע בשופר נקרא בשם 'בעל תוקע', ומשתדלים שיהיה [[יראת שמים|ירא שמים]], ומקובל על הציבור כולו. במנהג רבותינו נשיאנו, האדמו"ר הוא התוקע. אם מסיבה כלשהי אין האדמו"ר התוקע, אזי הוא ה[[מקריא]]{{הערה|[[היום יום]] חלק שני}}
+לפי הוראת אדמו"ר הריי"צ, חזן ובעל תקיעה קבוע, יעשה כן אפילו אם הוא בשנת האבילות ר"ל{{הערה|על פי אגרות קודש אדמו''ר שליט"א ח"ז, עמ' שסג}}. וכך נהגו רבותינו נשיאנו{{הערה|אשכבתא דרבי, עמ' 121}}.
 ==בחודש אלול ==
@@ שורה 103: / שורה 122: @@
 בשעת התקיעות אצל הרש"ב היה עומד על ידו ר' זלמן סופר (הוא היה גם הבעל קורא בראש השנה ויוהכ"פ, קראו אותו ר' זלמן הבעל מגיה). בשנים הראשונות, אחרי שהרבי אמר את הפסוקים והברכות והתקשה לתקוע, היה הוא התוקע, ובשנים האחרונות היה הרבי בעצמו תוקע את כל התקיעות{{הערה|[[ליובאוויטש וחייליה]], עמ' 28}}.
+הרב [[משה דובער ריבקין]] סיפר, ש[[אדמו"ר הרש"ב]] היה התוקע ב[[חזרת הש"ץ]], אך לא בתקיעות של תפילת הלחש. אך [[הרבי]] לא קיבל שמועה זו, שהרי [[אדמו"ר הריי"צ]] לא היה התוקע בחזרת הש"ץ, ולא מסתבר שנטה ממנהג אביו{{הערה|[[המלך במסיבו]], א, עמ' צד צה}}.
 ===אצל אדמו"ר הריי"צ===
 בראש השנה [[תרפ"א]], בימי אבילות כ"ק אדמו"ר מהריי"צ, לא רצה לתקוע בשופר (בכלל התרחק אז מקבלת הנשיאות עליו). אמו [[הרבנית שטערנא שרה]] אמרה לו: בני, אני חפצה לשמוע דוקא ממך תקיעת שופר. ומצד צוואת אמו ובקשתה, בירך הברכות ותקע תקיעה אחת, ומסר השופר לאחר - הרב [[יצחק יואל רפאלוביץ']], שיגמור התקיעות. אחר התקיעות גמר הרבי את הפסוקים בעצמו{{הערה|רשימות דברים, ב, עמ' קלה}}.
@@ שורה 118: / שורה 139: @@
 *'''[http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1953270#utm_medium=email&utm_source=93_subscription_he&utm_campaign=he&utm_content=content 6 דברים שלא ידעתם על השופר]''' {{*}} '''[http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3792386#utm_medium=email&utm_source=93_subscription_he&utm_campaign=he&utm_content=content תקיעה, שברים, תרועה: מה ההבדל ביניהם, ומדוע תוקעים אותם בראש השנה?]''' {{בית חבד}}
 *'''[https://toratchabad.com/%D7%91%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A2-%D7%A7%D7%95%D7%9C-%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8 לשמוע קול שופר]''', קטעים ממאמרי אדמו"ר הריי"צ על עבודת תקיעת השופר, באתר [[תורת חב"ד לבני הישיבות]]
+{{הלכה}}
 {{מצוות}}
 {{הערות שוליים}}