תקיעת שופר – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

חזותיקוד ויקי

@@ שורה 19: / שורה 19: @@
 נמצא מנין התקיעות שלשים כדי להסתלק מן הספק{{הערה| רמב"ם הל' שופר פרק ג}}.
+==סדר התקיעות בראש השנה==
+===הכנה לתקיעות===
+כהכנה לתקיעות, כתב אדמו"ר הזקן בסידורו שיש להכין עצמו לתקוע בשופר, ולומר שבע פעמים את מזמור מ"ז בתהלים. [[הרבי]] מבאר שההכנה לתקיעת השופר שלא פירט אדמו"ר הזקן מהי, היא הכנה כללית אצל כל אחד לפי ערכו (ולכן אין מקום להורות על פרט מסויים) - {{ציטוטון|קבלת עול מלכות שמים, קבלת עול כללית, והיינו שאין עבודת היום רק קבלת החלטות טובות לשפר את עצמו בענינים פרטיים בתורה עבודה וגמ"ח, אלא היא מסירה כללית לה' מעומק הנפש}}{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/lkus/39/6/1/index.htm לקוטי שיחות חלק לט, שיחת ראש השנה].}}.
+===תקיעות מיושב===
+אין לענות [[ברוך הוא וברוך שמו]] על ברכות השופר{{הערה|שו"ע אדמו"ר הזקן קכד, ב.}}.
+אדמו"ר הזקן מביא מנהג שיהיה אחד שמקריא לתוקע את סדר התקיעות מילה במילה{{הערה|אורח חיים סימן תקפה סעיף י.}}. למנהג חב"ד, מקריא התקיעות - מורה באצבעו בסידור, אבל אינו מקריא בדיבור{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תש"ד]], עמ' 3. [[ספר המנהגים]]. ב[[המלך במסיבו]], א, עמ' רלה: "ענין ה"מקריא" בתקיעת שופר מפורש בשו"ע אדמו"ר, וכך גם נהגו בכל בתי הכנסת של חסידי חב"ד, אך כשהייתי ב[[רוסטוב]] אצל [[אדמו"ר הריי"צ|כ"ק מו"ח אדמו"ר]], ראיתי לראשונה תקיעות ללא "מקריא"" [=היינו ללא מקריא בדיבור].}}.
+הרב [[אברהם חיים נאה]] רצה להסביר, כי רק כשהאדמו"ר הוא התוקע מורין לו באצבע, אבל בשאר אדם מקריאין בדיבור. והשיבו הרבי: {{ציטוטון|בטח ידוע לו שבשנים הקודמות, הנה כמה וכמה שנים של אדמו"ר הרש"ב לא היה האדמו"ר התוקע כי אם המקריא, וכן בשנים האהרונות של כ"ק מו"ח [[אדמו"ר הריי"צ]], ולא היו מקריאים אלא באצבע, אבל לא בדיבור}}{{הערה|[[אגרות קודש]], חלק ה' עמ' קט.}}.
+רבותינו נשיאנו, כאשר לא תקעו בשופר, היו הם המקריאים{{הערה|[[היום יום]] חלק שני. כך סיפר הרבי בסעודת יום א' דר"ה [[תשכ"ט]]: "שמעתי מ[[אדמו"ר הריי"צ|כ"ק מו"ח אדמו"ר]], שפעם היה הוא התוקע בשופר, ואביו - אדמו"ר הרש"ב - היה המקריא" ([[המלך במסיבו]], א, עמ' רלו).}}.
+===וידוי בלחש===
+ב[[סידור אדמו"ר הזקן]] נרשם בין הסדרים: "יתוודה בלחש". והוראה זו היא רק לבעל תוקע{{הערה|[[המלך במסיבו]], א, עמ' רלד. ובח"ב עמ' קעד: משמע בסידור שהכוונה היא לכל אחד ואחד.}}. הרבי הורה בשם הרבי הריי"צ, שווידוי זה הוא רק ב[[מחשבה]]; ויש לומר הטעם, כדי שלא יהיה הפסק{{הערה|[[המלך במסיבו]], א, עמ' רלג רלד. אך בליל ב דר"ה [[תשל"א]] (שם, ב, עמ' קעד) איתא, שמשיחת אדמו"ר הריי"צ משמע שהווידוי צריך להיות בדיבור.}}. כמו כן הסביר הרבי: {{ציטוטון|אין בראש השנה וידוי דברים . . כל ענין התשובה בר"ה הוא כדי שתתקבל ההכתרה . . ולכן אין עניינה בווידוים . . וה"יתוודה בלחש"הוא גם כן ענין געגועים}}{{הערה|[[אגרות קודש]] אדמו"ר מה"מ, כג, עמ' תקיב - ומציין ל[[לקוטי דיבורים]] דלהלן.}}.
+אודות מעלת ה'יתוודה בלחש' בעת תקיעת שופר אומר הרבי הריי"צ: {{ציטוטון|הדרגה הנעלית ביותר שבמדריגות תשובה הגלויה הנקראת [[תשובה תתאה]].. ה'יתוודה בלחש' הוא ה"בכן" מכל עבודת התשובה תתאה שתחילתה בראש חודש אלול.. ה'יתוודה בלחש' זו כבר דרגת הגעגועים שהבן נמשך לאב.. הגעגועים הפנימיים ביותר אל האב. הזמן של תקיעת השופר הוא עת רצון, והזמן של 'יתוודה בלחש' הוא העת רצון שבעת רצון.. שאז היא התאחדות הבן ה[[בעל תשובה]] עם אבינו שבשמים יתברך ויתעלה}}{{הערה|לקוטי דיבורים, עמ' 102-99.}}. {{ציטוטון|עבודת ראש השנה היא בקבלת עול מלכות שמים. בשעת תקיעת שופר התשובה היא מעומקא דליבא, והווידוי בלחש - בשעת תקיעת שופר - הוא השינוי ממהות למהות. ובאם אינו יכול לפעול זאת בעצמו על-ידי עבודתו שלו, יש לו לבקש מה' יתברך שהוא ישנה אותו ממהות למהות}}{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תש"ד]], עמ' 31.}}. {{ציטוטון|הווידוי בלחש בפרשיות התקיעת שופר הוא על עניינים כאלו שקודם העבודה הפנימית של ליל ראש השנה ותפילות היום לא חשבם כלל לחטא ועוון.. ואם כן אין לו דרך אחרת להפטר מהם אלא על ידי שינוי ממהות למהות, ועל כך הוא הווידוי בלחש - שיהיה בו שינוי זה ממהות למהות}}{{הערה|שם, עמ' 41}}.
+אין אומרים את ה"יהי רצון" שבאמצע סדר התקיעות, אלא וידוי בלחש{{הערה|ראה: [[אגרות קודש]] מהרבי ח"ג, עמ' קצו.}}.
+מקובל מר' [[שלמה חיים קסלמן]], כמדומה בשם [[אדמו"ר הריי"צ]], שה"יתוודה בלחש" עניינו [[ציור פני הרב]].
+=== סיום סדר התקיעות ===
+בסיום סדר תקיעות דמיושב תוקעין תקיעה גדולה{{הערה|כך נאמר ב[[סידור תורה אור]], בסידור עם [[דא"ח]] ובמחזור.}}.
+את היהי רצון שאחר סדר התקיעות אומרים גם הקהל{{הערה|כן משמע מדיבורי סעודת ליל ב' דראש השנה [[תשל"א]], המלך במסיבו ח"ב עמ' 115.}}.
+=== הפסוקים שאחר התקיעות===
+האומר את הפסוקים קודם התקיעות, מנגן גם כן לאחריהם את שלושת הפסוקים "אשרי העם", "בשמך יגילון", "כי תפארת". ואחר כך אומרים כל הקהל יחדיו 'אשרי יושבי ביתך'.{{הערה|[[ספר המנהגים]].}}.
+מנהג [[הרבי]], בסיום סדר התקיעות, למסור שופר אחד לבעל תקיעה של תקיעות מעומד, ואת שני השופרות הנותרים לקחת עמו בחזרתו למקומו.
+=== הסתכלות בפני הבעל תוקע===
+על פי הנהגות הקבלה, הנה אחר התקיעות צריך הבעל תוקע לילך למקומו ולשבת פניו אל העם, והם יסתכלו בו{{הערה|[[אגרות קודש]] [[מוהריי"צ]], ג, עמ' שמב.}}. והדגיש הרבי, שזו הנהגה מהנהגות [[הקבלה]] ולא ממנהגי חב"ד{{הערה|[[המלך במסיבו]], א, עמ' קיג.}}. כך נהגו אצל [[הרבי הרש"ב]]{{הערה|"אחר סדר התקיעות, כשהסיר [[אדמו"ר הרש"ב]] ה[[טלית]] מעל פניו וישב על מקומו לנוח מעט, והביט והסתכל בפני קהל העם המתפללים - אחר כך נודעתי, כי בהבטה הלזו על העם אחר התקיעות יש ענין מיוחד על פי סוד [[הקבלה]] - היו פניו הקדושים להבים ומאירים כספירים כמראה [[מלאך]] ד' צבאות" ([[התמים]], ד, עמ' פ"ו). "אחרי התקיעות ישב הרש"ב על כסאו בקרן מזרחית דרומית ופניו מגולות, והביט בפני המתפללים, והמתפללים הביטו בפניו" ([[רשימות דברים]] ב, עמ' קיג). "מקומו של הרבי הרש"ב בבית הכנסת היה תמיד בצד דרום מזרח, והוא ישב כשפניו לצד מזרח. אבל בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף (הן דראש השנה והן דיוה"כ) היה מטה את כסאו לצד צפון והסתכל על הקהל. ובאותו זמן הצטופפו הבחורים נגדו להסתכל על פני קדשו, והיו אומרים שזהו סגולה לח"נ, ואמרו שלכוונה זו היה מטה הרבי את כסאו ומסתכל על הקהל" ([[ליובאוויטש וחייליה]], עמ' 30).}} ו[[הרבי הריי"צ]]{{הערה|המלך במסיבו, עמ' קצא.}}, וכן נוהג [[הרבי שליט"א מלך המשיח]].
 ===בעל תוקע===
@@ שורה 73: / שורה 108: @@
 בראש השנה [[תשי"א]], את ה"למנצח" והפסוקים אמר הרב [[שמואל לוויטין]], הבעל תוקע היה הרב [[משה דובער ריבקין]]. במוסף תקע הרב [[מענדל טננבוים]]. בראש השנה [[תשי"ב]], היתה הפעם הראשונה שהרבי אמר את המזמור "למנצח" ואת הפסוקים שלפני התקיעות. אחרי כן רמז לר' מענדל טעננבוים לומר את הברכות, וכשסירב - אמרן הרבי בעצמו. ר' מענדל תקע, והרבי היה "המקריא" והורה לו באצבעו. אחר התקיעות אמר הרבי את הפסוקים "אשרי העם" וגו'. בראש השנה [[תשי"ג]] הוסיף הרבי ותקע בעצמו את התקיעה הראשונה, ואחר כך מסר לבעל תוקע הנ"ל שיגמור את התקיעות.
 משנת [[תשי"ד]] עד [[תשנ"ב]] תקע הרבי בעצמו את כל התקיעות דמיושב{{הערה|על פי ספר [[ימי בראשית]], עמ' 248.}}.
+בראש השנה תשי"ב הרבי אחז באצבעו על הסידור כמו מקריא. בתקופה מאוחרת יותר, היה רבי [[שמואל לוויטין]] המקריא, ואחר פטירתו (בי"א [[אלול]] [[תשל"ד]]), תקע הרבי כמה שנים ללא מקריא. ביום השני של ראש השנה [[תשל"ט]] רמז הרבי לר' [[מנדל טננבוים]] שיגש ויקריא, והקריא עד שנת [[תשנ"ב]]. בשנים שהרבי תקע ללא מקריא, נהג לעיתים להורות לעצמו ביד שמאלו, והחזיק את השופר רק בימינו.
 ==קישורים חיצונים==
@@ שורה 84: / שורה 121: @@
 {{הערות שוליים}}
 [[קטגוריה:מצוות]]
-[[קטגוריה:חסידות]][[קטגוריה:ראש השנה]]
+[[קטגוריה:ראש השנה]]
+[[קטגוריה:חסידות]]